מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
|
|
|
|
פרימו לוי (1987-1919)
יליד טורינו, איטליה
מקצועות: כימאי, כותב זכרונות, מחבר סיפורים קצרים,
רומנים, מסות.
ניצול שואה שחייו מאז התנהלו בצִלָּהּ….
שנות כתיבה: 1947 -1986
סוגות: זכרונות,מסות, שירה, רומנים
כתיבה היסטורית, ספרות שואה.
נושאים: מדע, שואה
המלחין צבי אבני תרגם את השיר להלן:
פרימו לוי
תְּנוּ לָנוּ
תְּנוּ לָנוּ מַשֶּׁהוּ לַהֲרֹס:
כּוֹתֶרֶת שֶׁל פֶּרַח, פִּנָּה שְׁקֵטָה,
חָבֵר חָבִיב, פְּקִיד צִבּוּר,
תָּא שֶׁל טֶלֶפוֹן,
עִתּוֹנָאי, כּוֹפֵר,
תּוֹמֵךְ שֶׁל קְבוּצָה מִתְחָרָה,
עַמּוּד תְּאוּרָה, כִּסּוּי שֶׁל קֶבֶר, סַפְסָל.
תְּנוּ לָנוּ מַשֶּׁהוּ לְהַשְחִית:
קִיר גֶּבֶס, הַמּוֹנָה-לִיזָה, מָגֵן בּוֹץ, אֶבֶן מַצֵּבָה.
תְּנוּ לָנוּ מַשֶּׁהוּ לֶאֱנֹס:
נַעֲרָה בַּיְּשָׁנִית,
עֲרֻגַּת פְּרָחִים, אֶת עַצְמֵנוּ.
אַל תָּבוּזוּ לָנוּ; אָנוּ אַנְשֵׁי בְּשׂוֹרָה וּנְבִיאִים.
תְּנּו לָנוּ מַשֶּהוּ שֶׁבּוֹעֵר, תּוֹקֵף,
חוֹתֵךְ, מְרַסֵק, מְזָהֵם
וּמַעֲנִיק לָנוּ תְחוּשַׁת קִיּוּם.
תְּנוֹ לָנוּ אַלָּה אוֹ אֶקְדָח
תְּנוּ לָנוּ מַזְרֵק אוֹ סוּזּוקִי
חוּסוּ עָלַינוּ.
30 באפריל 1984
תודה רות
מייאש כמה שזה נכון
מרגש ונורא. תודה רות
אני מאד אוהבת את פרימו לוי וצבי אבני (המוזיקאי?)
היה המורה שלי לזימרה אם אמנם זה אותו איש
שולמית יקרה, אינני זוכרת מתי שמרתי לי את השיר היקר והמצמרר הזה. אני משערת שאת צודקת ומדובר במורה שלך.
עושה חשק לבכות.
רות, תודה. כמה טוב לקרוא את פרימו לוי פה. כמה טוב לזכור ולהיזכר.
מצויין. טוב שהבאת.
תודה לך רות שהבאת עוד קול והפעם בשירה של מי שכתב את : הזהו אדם?
גדולתו של פרימו לוי ששרד את התופת של אושוויץ היא שאינו מתחשבן עם הרוצחים, אלא מציג אותם כמו שהם ונותן לקוראים לשפוט את מעשיהם. כך גם בשיר הזה בו הדוברים הם נציגי הרוע עלי אדמות ובסופו של שיר הם מבקשים: חוסו עלינו.ולמה? כי כאלה אנחנו. אכן, משתמעת תשובתו של פרימו לוי, זהו אדם.
ואיך מתמודדים עם המסקנה הפסימית הזו : בסוף ספרו, אומר פרימו לוי משהו בסגנון: אחרי אושוויץ אסור לו לאדם להיות בלתי חמוש. ומי כמונו, היהודים שנאספו כפליטים למדינת ישראל יודע כמה נכונה המסקנה הזאת שכן יצר לב האדם, ובקטע הזה אני מזדהה עם מסקנתו של פרימו לוי, רע מנעוריו. וכל השאר זו מעטפת תרבותית שבעת מבחן מתגלה כדקה מאוד
שיר חזק המעיד שנפש האדם רעה מנעוריו ,ואני הורס משמע אני קיים. ההסטוריה העידה על כך חזור והעד.
כואב ונכון, חנה, אבל יש לנו , במידת מה , יכולת לבחור, וגם להיטיב.
כי זה כל האדם: התנסות ועמידה בניסיון, השתדלות להיטיב. מה שפרימו לוי ראה היה נורא מהכיל, וגם אנו נתקלים בזאת. אבל חובה לזכור כי את רוב המעשים אנו עושים, ולהיטיב ככל היכולת.