בננות - בלוגים / / על התהום הפעורה בין הדרה להדרה
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

על התהום הפעורה בין הדרה להדרה

 

על התהום הפעורה בין הדרה* להדרה**
 
המבוגרים שבינינו בודאי זוכרים ימים בהם בכניסה לאוטובוסים התנוסס לתפארת ישראל סבא, שלט :
'והדרת* פני זקן'.
באותם ימים הובילו אוטובוסים מסוג טייגר, חיילים, חרדים לחייהם, לחזיתות הבוערות במדבר סיני  וברמת הגולן. אם פה ושם עלתה חיילת לאוטובוס כזה, הִדְרוּ* את פניה, פינו לה מקום בקידמתו  וביקשו לשבת בקרבתה כדי להביט בשערה, לזכות במבט מנחם, או אלוהים ישמור, לשמוע את קולה שכן אותה חיילת היתה עבור אותם גברים, קשר, לעתים אחרון, לחיים ולבתים עליהם יצאו להגן ובהם, מתפללות לשובם בשלום, נשארו בנות מינה – אמהות, אחיות, בנות-זוג ובנות.     
 
שלטי 'והדרת פני זקן' הוסרו מהאוטובוסים זה מכבר. החזיתות כיום מצויות בעורף
הטייגרים האדומים לבנים שהובילו בחינם, גברים לחזיתות, נמכרו לגרוטאות.
במקומם נרכשו מרצדסים ירוקים המובילים בחצי חינם, חרדים בקוי מהדרין.*** על דפנות האוטובוס לא תראו תמונות של נשים. גם בתוך האוטובוס בחלקו הקדמי לא תמצאו אישה. ומעליו ? רק מרחיקי ראות עד אירן וקצרי רואי לגבי מה שקורה מתחת לאפם, לא יראו את הכתובת הזועקת: 'הַדָּרַת** נשים'
אישה שעולה לאוטובוס כזה, ולא חשוב אם בעיני החרדים היושבים בחלקו הקידמי  היא כשרה או טרֵפה, וגם לא אם זו צעירה שכרסה בין שיניה או זקנה שבקושי עומדת על רגליה, בקיצור, אישה באשר היא אישה, אינה זוכה במבט ואם חלילה תמעד במהלך המעבר לעבר הספסלים האחוריים , חרד לא יושיט לה יד לעזרה.
והוא בטוח שבשל כך יזכה להגיע לגן עדן .
ואתן, מה דעתכן, זה רצונו של אלוהים?
 
* הֲדָרָה –  מן השרש ה.ד.ר – הדר, תפארת
**הַדָּרָה – מן השרש נ.ד.ר – איסור, מניעה.     תחליף מכובס למילה, אפליה.  
***מהדרין – מן השרש ה.ד.ר – זהירים, מקפידים מאוד

 

3 תגובות

  1. אכן תהום פעורה
    טקסט שנון ,אהוד

  2. אכן מדויק
    זו היום אופנת המילים המכובסות
    תג מחיר היא גם אחת מהן

    וכי איאך יאמרו על יהודים שהם גזענים וטרוריסטים
    הם מדירים ואנרכיסטים

  3. אכן צדקת,תהום פעורה והדר אין בו… ולדעתי אלוהים זה שאני מאמינה בו אוהב את כל ברואיו, ולא שייך לאף פלג..

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן