גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
אם נפתח את 'מזוודת הגעגועים' של ענת לויט אולי נמצא שם גם……
געגועים טרופּיים
הָעֵצִים הַשְׁחֹרִים מֵתִים עֵירֻמִּים
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, שֶׁבַע בַּבֹּקֶר.
כְּתָמִים צְהֻבֵּי כְּפוֹר
מְהַבְהֲבִים בַּחֲשֵׁכָה
הַמִּתְרוֹמֶמֶת לְאִטָּה מֵהַדֶּשֶׁא.
אִישׁ מְעֻרְפָּל בִּמְעִיל גֶּשֶם
יוֹרֵד מִטֶּנְדֶר יְרֹק עַד
לֶאֱסֹף שָׁלֶכֶת לְשַׂקִית אֲפֹרָה,
שׁוֹמֵר קֶשֶׁר עִם שְׁבִילִים שֶׁשֻׂרְטְטוּ בַּקַּיִץ.
בְּגַּן הַחַיּוֹת של רִיגֶ'נטס פָּארק
צִפָּרֵי גַּן הָעֵדֶן מֻכְנָסוֹת לִכְלוּבִים
צִפָּרֵי גַּן הָעֵדֶן מֻכְנָסוֹת לִכְלוּבִים
לְהַגֵּן עָלֵיהֶן מִגַּעְגּוּעִים טְרוֹפִּיִּים
הַתּוֹקְפִים אוֹתָן עֶרֶב חַג הַמּוֹלָד.
אין כמו דיאלוג בין קולות שירה.
הנה אהוד אצרף את ציפורי שלי ונקים מקהלה. תכף אשגר את הקול השלישי. עכשיו נותר להמתין למלחין ולמנצח והמזוודה מלאה ומוכנה להמראה. אוהבת את שירך. שלי נכתבו בפריז. ותכף אייבא את חברנו ארז הגולה זמנית בסן פרנסיסקו
צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת אֵינָן יוֹדְעוֹת כְּמִיהָה
אוֹ גַּעֲגוּעַ, בִּמְעוּפָן מִזְּמַן לִזְמַן שֶׁאֵין
לְאָמְדוֹ בַּלֵּאוּת הַמְנֻחֶמֶת.
ג
גַּם צִפֳּרִים נִדָּפוֹת מֵאַרְצוֹת חֹם
אֶל אַרְצוֹת חֹם אֵינָן יוֹדְעוֹת
קִרְבָה. מֵאֲחוֹרֵיהֶן נוֹשֵׁב קֹר
מִזִּכְרוֹן הַחֹם שֶׁהֲפָכָן מוֹלִיכוֹת תִּקְוָה.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14833&blogID=292
הנה "תיק"-צד הלב המרגש של געגועי ארז
מעורר געגוע אהוד.
בי דווקא הפוך. לסבתא שלי ולאירופה ולגן בו היינו משוטטות.
כנראה זה משהו מולד, אביטל. איכשהו ולא משנה איך היה – הגעגועים הם בדרך כלל הביתה…
יפה מאוד. צילום מתמשך.