גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
תגובתה של סיגל לפוסט הקודם שלי העלתה בזכרוני שיר שנכתב בהשראת הסרט הנהדר של אלמודובר ונושא את שמו
דבר אליה, (
אחרי שראיתם את הסרט)לֹא נֵחָנְתִי בְּקִסְמוֹ שֶׁל וָלֶנְטִינוֹ
לָכֵן מִלָּה טוֹבָה הַנֶּאֱמֶרֶת בַּזְמָן
הִיא לְמַעֲשֶׂה בְּרֵירָתִי הַיְחִידָה
נִסִּיתִּי לְחַבֵּק אֶת אֲהוּבָתִי
בְּלִי לוֹמַר דְבַר מָה לְרַוְחָתָהּ
וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי
מֵחוּץ לַמִּשְׂחָק הַמַּקְדִים,
הִתְמַדְתִי בַּשְׁתִיקָה
הִתְרַכַּזְתִי בְּמַתָּן בַּסֵּתֶר
מָלֵא רָצוֹן טוֹב לְסַפֵּק צָרְכֶּיהָ אַרְבָּעִים שָׁנָה
וְלֹא שִׁנָּה לָהּ כַּמָּה בּוֹעֶרֶת הַתְּשׁוּקָה
יֵשׁ לְעַכְּבָה עַד שֶׁיִקָּבַע רִשְׁמִית:
אֵינִי רוֹאֶה בָּךְ מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ.
וְאִם חֲלִילָה טָעִיתִי
אָמַרְתִי דְבָר אַהֲבָה בָּרֶגַּע שֶׁמִתְחַשֵּׁק לִי
יָצְאָה בַּת קוֹלָהּ: בַּטֵּל קָרְבָּנְךָ.
דַּבֵּר אֵלֶיהָ בָּעִתּוּי הַמַּתְאִים לָהּ
זֶה עוֹשֶׂה פְּלָאִים
אֲפִילוּ אִם כָּרֶגַּע הִיא חַסְרַת הַכָּרָה לְגַּבֶּיךָ
וְאֵינָה עוֹנָה
וְאַל תִּשְׁאַל מָתַי יַחֲזֹר חִיּוּכָהּ לְחַיֶּיךָ
אֲנִי רַק מְתַוֵּךְ מִלִּים.
מתוך 'רחיפאי' אבן חושן 2007
יפה- "אֲנִי רַק מְתַוֵּךְ מִלִּים".
באלומודברית: דבר אליה יותר..:)
אהוד, בקריאה השנייה התחברתי יותר אל השיר, במיוחד אל "…איני רואה בך מובנת מאליה…" ו"אפילו אם כרגע היא חסרת הכרה לגביך…"
מורגש שהשיר נכתב מתוך כאב.
צודק. נפיחאי נופח עצמו לדעת.
ולא סתם, נפיחה גריאטרית אחת גדולה.
מי שמו למשורר מלבד הנפיחאי עצמו חחחחח
משורר? מ ש ו ר ר?
ממתי נפיחאיות היא שירה? מתי גרפומניה הפכה לנפיחה?
אה זה פשוט רייב עקיבא, זה פדרמניה. נפיחאי הגרפומנצ'יק. בוגר חוג עקרות הבית הבודדות נטולות המשחק המקדים. קזנובה בפני עצמו. משורר ומאהב.
הו הו, חן חן לך קבבון חביב, ותודה על הפרשנות. אכן, משחק מקדים הוא מותרות, ואל נשכח שבחוג עקרות הבית זוהי פריבילגיה של ממש, הלך לו הנפיחאי לראות את חשבונן של העקרות ויצאה לו וואחד נפיחה. השאלה היא – למה אנחנו צריכים לשלם את המחיר? הו, נפיחאי, קזנובה קטון ומשועממון. לו ראית חשבון נפיחה מהו, היינו מרוויחים יותר. הבה נקווה, קבבון יקר, שבראיית החשבון הסופי, המאזן עומד (!) לטובת הנפיחה. אחרת אנה אנו באים?
דבר אליה, נפיחאי!
עכשיו שמתי לב, שהוא מדמה עצמו (הפוך על הפוך) לרב המאהבים ולנטינו. לא פחות. משורר את עצמו למיטתה, נסיך התשוקה והזבל. הו נפיחאי "קשור אותי אהוב אותי".
קבבון, מרוב נפיחאיות נהייתי "אישה על סף התמוטטות עצבים"… אבל לא נורא. נפיחה תמיד גורמת לי "לחזור" ל"הרגלים המגונים" שלי. חבל שההרגלים המגונים של נפיחאי מסתכמים בנפיחות בנניות שכאלה.
מעריכה מאד את הרגש המובע כאן,וזה ממש שיר יפה בפני עצמו:
דַּבֵּר אֵלֶיהָ בָּעִתּוּי הַמַּתְאִים לָהּ
זֶה עוֹשֶׂה פְּלָאִים
אֲפִילוּ אִם כָּרֶגַּע הִיא חַסְרַת הַכָּרָה לְגַּבֶּיךָ
וְאֵינָה עוֹנָה
וְאַל תִּשְׁאַל מָתַי יַחֲזֹר חִיּוּכָהּ לְחַיֶּיךָ
אֲנִי רַק מְתַוֵּךְ מִלִּים.
תודה לתמי, עקיבא וסבינה