בננות - בלוגים / / מצה זו שאנו אוכלים – הגדה אלטרנטיבית
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

מצה זו שאנו אוכלים – הגדה אלטרנטיבית

נכתב במלאת שלושים לטבח במסעדת 'מצה' בחיפה
טעות לעולם חוזרת 
 
'מַצָּה זוּ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים
לְקַיֵּם כְּמָה שֶׁנֶאֱמַר
עַל מַצּוֹת ומְרוֹרִים יֹאכְלֻהוּ.'
 
לֵידָתוֹ שֶׁל עַם כְּרוּכָה 
בְּדָּם וָאֵשׁ וְתִמְרוֹת עָשָׁן
וְאַלְלָה שֶׁמַּקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה
וּמַלְאַךְ חַבָּלָה מַשְׁמִיד, מְאַבֵּד
מְנַגֵּף מֵאֲחוֹרֵי מְזוּזָה שֶׁלֹּא סֻמְנָה בְּדָּם
מַכַּת מִשְׁפָּחוֹת.
 
וְאוּלַי שְׂרָפָיו רַק שִׂכְּלוּ אוֹתִיוֹת
סִכּוּל מְמֻקָּד
לֹא סִמְנוּ מִסְעָדָה ערבית בִּמְקוֹם עברית
וְאוּלַי רַק הַשֵּׁם הִטְעָה אוֹתָם.
וְעָלְתָה שַׁוְעָתֵנוּ הַשָּׁמַיְמָה לְקַבֵּל הֶסְבֵּר
אַךְ כְּבָר לֹא הָיָה עִם מִי לְדַבֵּר.
 
 
 
אפריל 2002

9 תגובות

  1. 7 שנים חלפו. פצע ענק שלא הגליד.
    אירוני שמסעדת "מצה" נשרפה על יושביה
    בחג המצות.
    גם מסעדת "מקסים" נפגעה וקברה תחתיה
    לפני יום הכיפורים.
    אכן דם ואש ותמרות עשן.מכת משפחות שלמות.

    • אהוד פדרמן

      מיכל, ובעוד שבע שנים נדע אם היו אלו שבע השנים הרעות יותר או הרעות פחות

  2. וְעָלְתָה שַׁוְעָתֵנוּ הַשָּׁמַיְמָה לְקַבֵּל הֶסְבֵּר
    אַךְ כְּבָר לֹא הָיָה עִם מִי לְדַבֵּר.

    אמירה חזקה
    הקשר בין שם המסעדה ובין זמן הפיגוע מצמרר – מכת בכורות

  3. על זה יאמר: שפוך חמתך!

    • אהוד פדרמן

      סבינה, אני מניח שהקריאה שלך, שפוך חמתך! מופנית לאלוהי ישראל אך בצד שעליו את מבקשת שתשפך החימה יש הפונים לאללה ומבקשים ממנו שישפוך חמתו עלינו ואם נשאיר את עניין שפיכת החימות ההדדית לאלים ולדובריהם עלי אדמות, חיינו ימשיכו להיות מסכת בלתי פוסקת של סיפורי הגדות ספוגי דם

  4. כואב. לרוב אין עם מי לדבר, למעלה.

  5. אהוד, נראה שיש על מה ועם מי לדבר ולפעמים גם עונים לנו…אבל לא תמיד אנחנו מבינים את התשובות.
    כל נשמה שנילקחת באלימות קשה לה וגם למי שנותר זה בלתי הגיוני כלל.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן