גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
תל-אביב שלי היא עיר ילדותה של אמי שעלתה אליה מפינסק שברוסיה הלבנה עם הוריה בשנת 1924 . תל-אביב שלי היא זיכרה של אמי כבעלת 'אופי תל-אביבי', אוהבת חיים, מוחצנת, אוהבת ים, בילויים, בתי קפה, קניות ושיח ושיג עם בני אדם. תל-אביב שלי היא הבית שבנה סבי ברחוב בן יהודה וזכה לגור בו רק שלוש שנים. תל-אביב שלי היא קברו של סבי ברחוב טרומפלדור ועל טיול שנתי לשם יספר לכם השיר הבא
טיול שנתי
בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן לְחַלְלֵי מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל וּפְעוּלוֹת
הָאֵיבָה, הָלַכְתִי לְטַיֵּל בְּבֵית הָעָלְמִין בִּרְחוֹב
טְרוּמְפֶּלְדוֹר שָׁם טְמוּנִים שְׁכֵנֵי סָבִי
חַלְלֵי הַמַּשְׂטֵמָה הַיְרִיבוּת וְהַנְקָמָה
הָעוֹיְנוּת הָרִיב וְהַשִּׂטְנָה, הַקִּנְאָה הַשִּׂנְאָה
הַתְאוּנָה וְהַטָּעוּת, הַמַּחֲלָה הַיֵּאוּשׁ וְהַזִּקְנָה
וְסִלְחוּ לָנוּ אִם שָׁכַחְנוּ מִי מִכֶּם
וּפָגַעְנוּ בִּכְבוֹד הַמֵּת, בִּשְׁעַת הַטָהֳרָה, אוֹ
בִּזְמַן הַעֲבָרַת הַגּוּפָה וְהַצְדִיקוּ בִּפְנֵי שָׁמַיִם
אֶת מַעֲשֵׂינוּ חַסְרֵי הַכָּבוֹד בַּחַי וּבַצּוֹמֵחַ.
סָבִי אִישׁ צָעִיר, נֶחֱנַק בָּאַמְבַּטְיָה בְּלֵיל י"א בָּאָדָר
תרפ"ז וּמֵאָז גָּר בְּאוֹתָהּ חֶלְקָה לְלֹא הַפְסָקָה בְּלֵב
הָעִיר(בִּצְפִיפוּתרַבָּה) בְּנִפְרָד מִסַּבְתָא שָׂרָה
שֶׁנִפְטְרָה בְּתשמ"ה וּמַצֵּבָה לָהּ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה
(לֹא רָחוֹק מִדּוֹדָה בַּתְיָה) בְּאֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָה שֶׁל
חוֹלוֹן.
בִּטְרוּמְפֶּלְדוֹר, בֵּין שֵׁמוֹת שֶׁל רְחוֹבוֹת וּמוֹסָדוֹת
מִתְגוֹרְרִים סְתָם גְבִירִים, אַלְמָנוֹת שֶׁל.. וְכָאֵלֶה
שֶׁיָדְעוּ לָמוּת בַּזְמַן. רָאִיתִי שָׁם אֶת מַנְיָה בִּיָאלִיק
וְעָדָה גוֹלוֹמְבּ שׁוֹכְבוֹת זוֹ מוּל זוֹ בְּצִלָּם שֶׁל
בְּעָלִים עֲתִירֵי שַׁיִשׁ וְתָהִיתִי עַל שִׁוְיוֹן בִּפְנֵי שָׁמַיִם
וּמִי בְּכָל זוּג הֶחֱלִיט עַל עִצּוּב הַמְנוּחָה הָאַחֲרוֹנָה
אוֹ שֶׁמָּא זוֹ הַחְלָטָה לְאוּמִית, הַקְצָאַת קַרְקָעוֹת
וּקְבִיעָה שְׁרִירוּתִית מִי יִתְנַשֵּׂא עַל מִי בְּמוֹתוֹ
ת.נ.צ.ב.ה.
ד' באייר תשס"ג.
( מתוך רחיפאי, אבן חושן 2007)
סחתיין על המחווה, אהוד ועל הזיכרון והחמלה (למרות הסיום האירוני)
הי אמיר, איני חושב שאירוניה סותרת בהכרח חמלה. חגים שמחים לבני ובנות העיר ללא הפסקה
בעלים עתירי שיש. נפלא!
ובכל זאת, חג שמח ולא מורבידי לך לבני ביתך ולכולנו.
חג שמח גם לך ולבני ביתך, רות.
ובקשר לעיסוק במוות – מאז שהבנתי שהוא בלתי נמנע אני מנסה להתידד עימו שכן גונבה שמועה לאזני שאת ידידיו הוא ממית מתוך רחמים
מאוד יפה, אהוד, הומור מריר ונוגע.
סיפרת והותרת בי חידה גדולה, אודות סבך וסבתך. איני מצפה שתענה, כמובן, רק מוסרת את חווית הקריאה שלי. יפה שאלת ערך האדם המתבטא בעיצוב הקבר.
סמדר, עוד אביא את סיפורי סבתא וסבא התל-אביביים שלי וגם את אלה הירושלמים
אהוד, איזה טיול…מצבות, שורות שורות שלעולם אינן נגמרות.
תמי, ברגעים של מצוקה או תחושת אובדן אני ממליץ על ביקור בבית עלמין ולשם איזון אפשר מדי פעם לקפוץ לבקור בחדר לידה
אהבתי את האירוניה הדקיקה, העלית חיוך על שפתיי.
לבנה, שמחתי לעורר בך חיוך מורבידי
אהבתי את 'חלקה ללא הפסקה' ו'בעלים עתירי שיש'. אירוניה יצירתית, אהוד.
שירי מודה לך על אהבתך ומאחל לך להפגש בשמחות
העיר שמעל ומתחת ,נתת לנו להציץ בה
….להציץ מתחת לשלמת הבטון
ז"א אהוד שאתה לא ח"ט (חיפאי טהור):)
הרבה פניני לשון ושיש בשירך
ובאמת על ההבדלים בין קברי הנשים לגברים בטרומפלדור אפשר לעשות דוקטורטים שלמים ובבניין ת"א ננוחם
ולך ולמשפחתך חג שמאח
חג שמאח גם לך ושנזכה עוד הרבה שנים לבקר בבתי העלמין כאורחים לרגע ולא כמתנחלים בקברי אבות