איריס לעאל סופרת
v:* {behavior:url(#default#VML);}
o:* {behavior:url(#default#VML);}
w:* {behavior:url(#default#VML);}
.shape {behavior:url(#default#VML);}
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
אי של שקט
איריס לעאל רוצה לצותת לשיחה של טוני מוריסון ואופרה ווינפרי, מגלה שהיא קרובה יותר אל השירה העברית מאשר לסיפורת, ומתגעגעת לשלווה שבכפרי אנגליה ואירלנד ; בועז כהן שותה קפה עם מחברים
איריס לעאל נולדה ב-1959 באשדות-יעקב. סופרת, מורה ומבקרת. זכתה בפרס ברנשטיין לכתיבת ביקורות. עומדת בראש בית הספר "קמרה אובסקורה". ספרה הראשון, "חוות מרפא" (1993), זיכה אותה בפרס ראש הממשלה. מאז פרסמה גם את "אושר פתאומי" (כתר, 1999), שהיה מועמד לפרס ספיר ואת "המשפחה" (כתר, 2001). ספרה החדש, "אש בבית", ראה אור בהוצאת זמורה-ביתן.
*איזה בית קפה אהוב עליך במיוחד, ומדוע?
"אני לא נשארת נאמנה לבתי קפה. כל תקופה וכל צורך מולידים את בית הקפה שלהם. לאחרונה הפכתי את נחמה וחצי בתל-אביב, ליד היכל התרבות, למקום מושבי, בזכות המלצרים, האווירה והאוכל המצוין".
*מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?
"גוסטב פלובר, שהקריאה במכתביו כל-כך מצחיקה אותי עד כי אין בליבי ספק שהוא יהיה טיפוס מבריק, אולי אפילו קולני, ושנאת האדם שלו תספק אין-סוף רגעים קומיים שיהפכו את הצפייה בו לעונג".
*אם היית יכולה לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?
"שיחה בין טוני מוריסון לאופרה ווינפרי הייתה מעוררת את סקרנותי; ואם היו מצטרפים אליה מאוחר יותר הקומיקאי דייב שאפל ונשיא ארצות-הברית הנבחר ברק אובמה ובמאי הקולנוע ספייק לי – הייתה ועידת הפסגה הזו של אייקונים שחורים, שראו את הצד המתועב ביותר של אמריקה ואז מצאו דרך להחזיק אותה בציציות ראשה – אירוע שחובה לצותת לו. אין דבר כיום, גם לא המשבר הפיננסי, שדומה לשינוי הרדיקלי במרכז הכובד העובר על החברה האמריקנית".
*מיהם הסופרים העבריים האהובים עלייך ביותר?
"מסיבה שאינה לגמרי ידועה אפילו לי, אני קרובה יותר אל השירה העברית מאשר לסיפורת: אבות ישורון, דליה רביקוביץ", יונה וולך, אהרון שבתאי המוקדם, יצחק לאור ברגעיו הטובים".
*והזרים?
"פלובר ותומס מאן. נבוקוב ואדית וורטון. נטליה גינצבורג וקוטזי, אבל בעיקר אני אוהבת ספרים. לא סופרים".
*איזה ספר ילדים אהוב עלייך במיוחד?
""נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט. מה השאלה?"
*לאיזה ספר את חוזרת שוב ושוב?
"שני ספרים של ולטר בנימין. "המשוטט" (1992) ו"הרהורים" (1996), את שניהם תרגם דוד זינגר ושניהם יצאו בהוצאת הקיבוץ המאוחד".
*מהו הספר האחרון שקראת והרשים אותך?
""מידלסקס" של ג"פרי יוג"ינידיס, זוכה פרס הפוליצר של 2003. ספר מבריק שתורגם לעברית אך לא זכה כאן להתעניינות, אולי בגלל העטיפה הכעורה שלו, על משפחת מהגרים יוונית בעיר דטרויט עוברת אודיסאה גנטית ורגשית, הנפרסת מתקופת קריסתה של האימפריה העותומנית ועד לשנות ה-80 בסן-פרנסיסקו. ספר מרהיב".
*בהמתנה לטיסה, איזה ספר תקראי?
"אין מבחינתי שום הבדל בין קריאה בטיסה לכל מקום אחר. אם הייתי רוצה משהו שונה לגמרי, הייתי עוברת ברצון למגזינים כמו ה"ניו יורקר" או "וניטי פייר", "ווג" או "הארפרס"".
*מה דעתך על מוספי ספרות בישראל ועל כתבי עת ספרותיים?
"הבעיה היחידה שהם לא מעסיקים מבקרים קבועים במשרה מלאה, ובכך פותחים פתח לביקורות מושפעות, לא משמעותיות ורנדומליות. זה לא דבר טוב, והוא יצר משבר אמון עמוק בין הקוראים לבין הביקורת".
*אם היית שרת החינוך, מה היית משנה בלימודי הספרות בתיכון?
"את ההוראה, כלומר את היחס אל המורים ואת יחסם של המורים לעבודתם: הוראת הספרות, כמו כל מקצוע אחר, צריכה להיעשות במידה סבירה לפחות של התלהבות. במערכת החינוך לא צריכים להיות מורים שנקלעו בדרך מקרה לעבודתם ואינם מוצאים בה עניין או סיפוק, אלא מורים שבחרו במקצוע הזה, גאים בו וחשים מוערכים. אפשר להרוג כל יצירה ספרותית, גדולה כקטנה, כשמלמדים אותה באדישות".
*איך נכתב ספרך האחרון, "אש בבית"?
"הוא נולד בלונדון לפני עשרים שנה באחר צהריים בודד ואפור של חודש נובמבר, כשישבתי בחדר השינה ולפתע חיזיון של גבר ואישה היושבים בתוך ביתם, באפלולית של חודש נובמבר, נתונים בוויכוח מר וריח של אסון מיתמר מעל לראשם, חצה את ראשי כברק. לקח לי כל הזמן הזה וארבעה ספרים אחרים לגמרי כדי להיות מסוגלת לכתוב על הזוג הטרגי הזה".
*למה את מתגעגעת?
"לשגרה האטית של האזורים הכפריים באנגליה ובאירלנד. הייתי מוכנה להבטיח הרבה הבטחות לקדוש ברוך הוא ואף לעמוד בכולן בגבורה, כדי לזכות לחודשיים כפריים כאלו בכל שנה".
*איזה ציטוט מספר זכור לך במיוחד, ריגש אותך או גרם לך לפעול בדרך מסוימת?
""What happens in the heart simply happens", כתב המשורר האנגלי טד יוז, ואני השתמשתי בשורה הזו, המפוכחת האכזרית ועם זאת האחת והיחידה כמוטו לספרי "המשפחה". כל מי שמנסה להבין את האהבה על פיתוליה הלא צפויים בדרכים פסיכולוגיות או ביולוגיות – או רע מזאת, ביוכימיות – צריך לשנן את הדברים האלו: הלב רוצה מה שהלב רוצה ואין לנו אלא להיכנע". *