לעת עתה אני כאן מציירת, מאיירת, אוהבת אותיות ומילים
.jpg)
רֵיחַ שֶׁל זִקְנָה
עַל אֲפוּדַת הַצֶּמֶר
כֶּתֶם צְהַבְהַב
רֵיחַ שֶׁל זִקְנָה
עַל אֲפוּדַת הַצֶּמֶר
כֶּתֶם צְהַבְהַב
כן!!!!
תמונה מן העתיד
יעל, שולמית, תודה.הגידו כן לזקן כי לשם כולנו נגיע.
לוסי, הכל מאפיר בזיקנה, הכתם הצהבהב גם הוא בסוף יחוויר..
כמה חבל שהיא , הזקנה, לא שואלת אותנו אם אנחנו מוכנים שתבוא….
תמי, תודה. האם אפשר להיות מוכנים? אולי ההתבוננות והחמלה, יכינו אותנו וכדאי להתכונן תמיד לכל צרה שלא תבוא.
לוסי כן אפשרי. אבל זה קשה…:(
הרישום שלך כתמונה בזיכרון שלי דווקא ישאר כזיקנה לייט. האווריריות של האקוורל והיד החמה…
רישום נהדר
לא בטוחה שהטכסט מוסיף לו בתוכו אבל בנפרד לידו. טכסט אמיתי וצורב.
בשבילי אלה שני ציורים נפרדים אם כי משלימים . ומצויינים.
מירי, תודה רבה. יש אפשרות שבזה אמשיך לחפש תשובה לגבי הטקסט מול הציור.גם איריס העירה על כך.אשים אפשרות נוספת (או אפשרויות) כאן לשיפוטכן.
לוסי לעצתנו. מי כמוך וכמו איריס יודעת שציור אמיתי קובע כללים חדשים כל הזמן וצריך להסתגל אליו.
לוסי!
שירה !
תודה שבקרת.
לוסי, בהתחלה ראיתי פרצוף של בובה, אחר כך כרית עם שמיכה ואז שמתי לב ליד של הזקנה והבנתי שהפרצוף זה כפתורים ואני נוטה להסכים עם מירי, אבל בכל זאת ההייגות שלך הכי יפות בעולם!
איריס, תודה. אני חושבת, כמו שכתבתי למירי לעשות עוד ניסיון שאשים כאן לשיפוטכן, כי יש לי עוד מחשבה על מיקום הטקסט.
נחמד הטיול שעשית לפני שראית (:
היד הגדולה טובה ועוצמתית, חזית הגוף צעירה, ללא ריח זיקנה. ואיה הכתם הצהוב.
לבנה, תודה שבקרת. אז לא דייקתי הפעם, כנראה. כמו שכתבתי למירי ולאיריס יהיו עוד ניסיונות מהם אשים כאן. זה המטבחון שלי, לא? או מעבדה, העיקר שבוחשים ויוצרים.
לוסי יקרה לי
ההתרחשות בבטן, או בשיפוליה, נפלאה. מתחברת מאוד. קונטרסט
מעניין בין החלקים החשופים והמכוסים, בין פלג גוף עליון ותחתון. עצוב שאין פנים.
תודה סמדר.מה זה משנה מה הן פני הזיקנה? הידיים תמיד אומרות הרבה.
חשבתי לעשות עוד ולהציע צורה אחרת שבה הטקסט יישב אולי, יותר טוב.
הפנים עבורי משמעותיות מאוד מאוד
המבט, עירני או כבוי, סקרן או מוותר, וכמה שונה המראה כשהשיניים בחוץ. הויתור על הפנים מאוד נכון פה, לדעתי, כמו לא חשובים הם יותר. סקרנית לגירסת הטקסט החדשה שתמצאי.
סמדר, בדיוק! הם נמחקים והולכים…
כתם של זיקנה, יפה לו שחור לבן.
גם אפודה של צמר אינה יכולה לחמם
את ריח השנים.
תודה, אמיר. תגובתך שיר נפרד, בפני עצמו.
לוסי, זה רישום ממש ממש מצויין, אני מאוד אוהבת את הדרך שבה את ממקמת את הטקסט בעבודות שלך. נהדר.
סיגל, רב תודות. ואולי בכל זאת אבדוק מיקום אחר לטקסט ואשים שוב.
איזה יופי של דבר, פתאום הזקנה לא מאיימת.
אביטל, תודה. הזיקנה מאיימת, אבל אני מנסה להתיידד עמה. אמנם יש עוד זמן (אני מקווה) אבל מתקרבים כל הזמן, לא?
כל כך נכון
גיורא, תודה. שמחה שבעיניך דייקתי.
הדילוג שלך בין חומרים משובבים ו/או פנטסטיים לחומרים עוכרי-שלווה וריאליסטיים מהפנט, לוסינקה.
שחר-מריו, כמו בחיים…
כזאת אני, מקפצת לי, מעלה ומטה.
גם אני אוהבת את הדילוגים האלה שלך,
לוסי. ואת השילוב של הציור והכתיבה.
ואת העדינות.
חני, תודה רבה. לגבי השילוב של הטקסט בציור, אעשה עוד ניסיונות כי נכנס בי הספק אם כך זה נכון.אעלה שוב בגרסה החדשה.
הי לוסי
אהבתי מאוד
דש חם
דפנה
כתמים צהובים
מחליפים בשקיעה אדומה
כתמים צהובים
מחליפים בשקיעה אדומה
זיכרונות שקופים
תמיר, תודה רבה. שמחה על ביקורך אצלי.
מאוד יפה מה שכתת, לוקח את עניין הכתמים למקומות בנפש. ולא סתם כתמים על אפודה…
ובהחלט הולך גם עם רעיון הזקנה, כשמה שנשאר זה זיכרונות, ולפעמים השיכחה עושה אותם כמעט שקופים.
שוב תודה על המתנה שהשארת כאן, כאילו באת לבקר עם זר פרחים!