לוסי, לוסי
עכשיו לא יודעת מה דעתי
העבודה הקודמת חרישית יותר
בנוכחית הטקסט כמו מסתחרר
ונצמד אליה,ומעלה בדעתי חרקים.
בקודמת אוהבת את הקונטרסט בין חלקי הגוף, ואת הצחות והלובן
אולי אולי אפשר למקם את הטקסט בנוכחית קצת אחרת? לא יודעת לוסי, לא יודעת..
לוסי, בעבודה העליונה זה נראה כמו הייגה בנושא הנחירה ולא הכתם. זה נראה כמו התבוננות באדם נוחר ונסיון מרתק ומוצלח מאד לצייר את הנחירה. מדהים. אולי רק תשני את הטקסט לאמירה על נחירה ואז זה יהיה מושלם ומיוחד ביותר!
איריס, צחקתי ! כי זה אומר שפספסתי לגמרי !
ציירתי עץ ויצא פלפל…אני הולכת לחשוב על הייקו לנחירות!ולצייר עוד עד שייצא!
אל תתייאשו ממני ואל תתעייפו.
יש הצעות?
ליבי נוטה לראשון בעיקר לרישום העדין . לא רואה נחיריים , רואה כפתורים ויד וגוף מונח בתנוחה לבנה של בית חולים. אם חייב להיות טכסט גם כן מעדיפה את הראשון.
השני הטכסט נלחם על משמעותו וזה מעניין. הקומפוזיציה הכתמית , סליחה,סתמית.
לא מקנאה בך . נראה לי אתגר מאוד קשה ליצור כתב ציור . הסינים והיפנים משתמשים בכתב שלהם לצורך זה אלפי שנים . אבל שווה. יש לך משהו ייחודי .
בטוחה שלא עזרתי להחליט אבל יש פה ברכה לאריכות ימים :))))))
מירי, תודה על הברכה!
ראית נכון את התנוחה, ואהבתי את ההגדרה: "תנוחה לבנה של בית חלוים".
אכן הטקסט נלחם על משמעותו הויזואלית.ואני מנסה ליצור משהו שונה מהיפנים או הסינים. מה לעשות?, אני לא זה ולא זה.
הי לוסי
מה לעשות אני לא זה ולא זה….
מוכר לי
לפעמים מחפשת הגדרה וקבוצת השתייכות
אבל
לא מוצאת
היום למשל החלטתי שזה דוקא טוב.
רק להמשיך בדרך "שלי"
אין הגדרה ואין ברירה.
לוסי בעיני את אמנית נפלאה!
מירי, רב תודות (קידה).
מסכימה עם דברייך, החיפוש הוא למה שמתאים לי ורק לי. כמובן אח"כ נוצרות ממילא השתייכות רחובות יותר: טכניות, סיגנוניות,תמאטיות. הרי לא יוצרים בואקום.וזו גם הנטייה הטבעית של המבקרים והקהל: לשייך, לקבץ.
לעת עתה אני כאן מציירת, מאיירת, אוהבת אותיות ומילים
.jpg)
.jpg)
הי לוסי
אני מעדיפה את השני – הוא יותר נקי והקומפוזיציה יותר הרמונית, כך לטעמי.
תודה מיכל. יש איזה אי שקט בעליונה.
לוסי, לוסי
עכשיו לא יודעת מה דעתי
העבודה הקודמת חרישית יותר
בנוכחית הטקסט כמו מסתחרר
ונצמד אליה,ומעלה בדעתי חרקים.
בקודמת אוהבת את הקונטרסט בין חלקי הגוף, ואת הצחות והלובן
אולי אולי אפשר למקם את הטקסט בנוכחית קצת אחרת? לא יודעת לוסי, לא יודעת..
תודה סמדר.אכן, הבעיה היא מיקום הטקסט.נראה לי שאמשיך לנסות…אני צריכה שזה יהיה חרישי, אקורדים מינוריים יותר.
לוסי, בעבודה העליונה זה נראה כמו הייגה בנושא הנחירה ולא הכתם. זה נראה כמו התבוננות באדם נוחר ונסיון מרתק ומוצלח מאד לצייר את הנחירה. מדהים. אולי רק תשני את הטקסט לאמירה על נחירה ואז זה יהיה מושלם ומיוחד ביותר!
איריס, צחקתי ! כי זה אומר שפספסתי לגמרי !
ציירתי עץ ויצא פלפל…אני הולכת לחשוב על הייקו לנחירות!ולצייר עוד עד שייצא!
אל תתייאשו ממני ואל תתעייפו.
יש הצעות?
לוס
הייקו על נחירות זה המדליק ביותר שיש לעשות בבקר יום ראשון גשום זה!
(((: , הולכת לנסות…
לוסי דווקא אני בעד הראשון האפלה והדחיסות בו מתאימים לדעתי יותר לכתם ולהייגה, וחוץ מזה,באמת לוסי, צרות של עשירים, שניהם הרי נפלאים!
נו את רואה, חני: גם לעשירים יש צרות.תודה!
אולי אפל מידי…?
:)), חני את צודקת…
לוסי, הרי שלשתם יפים ולכל אחד אטמוספירה ריגשית שונה..
תמי תודה, ושמחה שאהבת את שלושתם. אז עכשיו נוצרה בעיה/שאלה חדשה, איזו אטמוספירה נכונה יותר.
רֵיחַ שֶׁל זִקְנָה
עַל אֲפוּדַת הַצֶּמֶר
כֶּתֶם צְהַבְהַב
לוסי, המילים הללו תואמות את הציור הראשון, בפוסט הקודם. כמובן, לטעמי…
ליבי נוטה לראשון בעיקר לרישום העדין . לא רואה נחיריים , רואה כפתורים ויד וגוף מונח בתנוחה לבנה של בית חולים. אם חייב להיות טכסט גם כן מעדיפה את הראשון.
השני הטכסט נלחם על משמעותו וזה מעניין. הקומפוזיציה הכתמית , סליחה,סתמית.
לא מקנאה בך . נראה לי אתגר מאוד קשה ליצור כתב ציור . הסינים והיפנים משתמשים בכתב שלהם לצורך זה אלפי שנים . אבל שווה. יש לך משהו ייחודי .
בטוחה שלא עזרתי להחליט אבל יש פה ברכה לאריכות ימים :))))))
מירי, תודה על הברכה!
ראית נכון את התנוחה, ואהבתי את ההגדרה: "תנוחה לבנה של בית חלוים".
אכן הטקסט נלחם על משמעותו הויזואלית.ואני מנסה ליצור משהו שונה מהיפנים או הסינים. מה לעשות?, אני לא זה ולא זה.
הי לוסי
מה לעשות אני לא זה ולא זה….
מוכר לי
לפעמים מחפשת הגדרה וקבוצת השתייכות
אבל
לא מוצאת
היום למשל החלטתי שזה דוקא טוב.
רק להמשיך בדרך "שלי"
אין הגדרה ואין ברירה.
לוסי בעיני את אמנית נפלאה!
מירי, רב תודות (קידה).
מסכימה עם דברייך, החיפוש הוא למה שמתאים לי ורק לי. כמובן אח"כ נוצרות ממילא השתייכות רחובות יותר: טכניות, סיגנוניות,תמאטיות. הרי לא יוצרים בואקום.וזו גם הנטייה הטבעית של המבקרים והקהל: לשייך, לקבץ.