יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
קיץ בחיפה
בַּלַּיְלָה תַּחַת הַוִּיסְטֶרְיָה
רֶגֶל עַל רֶגֶל מִלְמוּל לִלְּחִישָׁה
אָנוּ מְשִׂיחִים עַל דָּא וְעַל הָא
שְׁנֵי חֲתוּלִים מַתְרִיעִים
אֶת לַהַג זַכְרוּתָם בְּצִדּוֹ
הַשֵּׁנִי שֶׁל הַוָּאדִי
מִלְחֶמֶת עוֹלָם מִתְרַגֶּשֶׁת לָבוֹא
דָּם, עֵינַיִם סוּמוֹת וְאוּלַי
גַּם קְצֵה קָצֵהוּ שֶׁל זָנָב קְטוּם
יִלְלַת הַחֲתוּלִים בְּלָה בֶּמוֹל
וְאַחֲרֶיהָ, בְּסִי בְּקָר
עוֹלֶה יִלְלַת הַתַּנִּים
דִּבּוּרֵנוּ
הָרָהוּט הַקּוֹלֵחַ
לְלֹא נִגּוּן כְּלָל
יופי של שיר.
יש לי הרגשה שאולי באופן לא מודע, השיר מתכתב עם "מתחת לעץ התות בכפר" (בלילות הקיץ החמים).
ולפי הגרסה שלך "מותר האדם מן הבהמה-אין" ,בעצם, החיות מותרות מהאדם: הן מוזיקליות גם בשיח היום יומי שלהן.
גיורא. לבטח זו אותה אווירה של קייץ בשני השירים.
יהונדב שלום,
אהבתי את ההתרחשות האינטנסיבית בשיר ואת האוזן הקשובה לצלילי החתולים. לה במול וסי בקר אינם הרמוניים כלל וכלל וזה עולה בקנה אחד עם הערבוביה שיש בלילה שם
אני לא יודעת אם זה טוב או לא טוב אבל עדיף לשוחח ללא ניגון מאשר לשמוע צרימות
גלית
גלית.
ראשית תודה על הביקור והתגובה. שנית, אם הייתי יכול להעמיד את הפער על שלושה רבעים של טון – הייתי עושה זאת. בכל מקרה, עבורי, יללות החתולים והתנים אינן צרימות כלל מעצם היותן חלק ממעשה הטבע ואידך זיל גמור. . .
יופי של שיר.
מומלץ ב-שירה
http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/08/118-48.html
אסתי