חדר הכתיבה
חֲדַר הַכְּתִיבָה.
עַל מֵאוֹת סְפָרָיו, עַל הַקַּרְטוֹנִים הַפְּזוּרִים עַל הָרִצְפָּה.
עַל שְׁתֵּי הַסְּדָרוֹת הַשּׁוֹכְנוֹת זוֹ מוּל זוֹ: הש"ס שֶׁל אָבִי
(מַהֲדוּרָה מְיֻחֶדֶת שֶׁל הַמִּשְׂרָד לְעִנְיְנֵי דָּת בִּשְׁנַת הֶעָשׂוֹר לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל)
וְהָאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה הָעִבְרִית הַמְּשֻׁמֶּשֶׁת שֶׁקָּנִיתִי בְּנֶּשֶּׁר, בִּמְּצִיאָה.
עַל הַתְּמוּנוֹת הַתְּלוּיוֹת עַל הַקִּיר:
תְּמוּנָתִי וּתְמוּנַת אֲחִי הַמֵּת וּשְׁתֵּי כַּלְבוֹת הַזְּאֵב בָּרֶפֶת בַּקִּבּוּץ, בִּתְחִלַּת שְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים.
רֶפְּרוֹדוּקְצְיַת הַנּוֹף הָאֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִי שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּסָלוֹן בֵּית הוֹרֵי
מַתְּנַת הַמַּלְחִין יוֹסֵף רמב"ם.
תְּמוּנָה זְעִירָה שֶׁל יִצְחָק עֶרְטֶר, "הַצּוֹפֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל",
שֶׁכּוֹתֶרֶת סִפְרוֹ שָׁבְתַה אֶת לִבִּי בְּעִדָּן אַחֵר
פָּרוּעַ יוֹתֵר וּמְלֵא תִּקְוָה
הַסְּקִיצָה הַמְּצֻלֶּמֶת מִמַּחְבְּרוֹתָיו שֶׁל יְדִידִי, אַמְנוֹן הַצַּיָּר,
אִישׁ עֵירֹם שׁוֹכֵב עַל גַּבּוֹ, יָדָיו בִּתְנוּחַת הַצְּלָב, רֶגֶל אַחַת מְתוּחָה לְשָׁמַיִם
וְרֶגֶל אַחַת חוֹפֶרֶת בְּבֵית הֶחָזֶה, אֵבְרוֹ שָׁמוּט כְּלַפֵּי מַטָּה וּמֵעָלֶיהָ
תְּמוּנַת יַנְשׁוּף בַּעַל עֵינֵי עִנְבַּר מַחֲנוֹת עַתִּיקוֹת בִּמְדִינַת וֶרְמוֹנְט שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית.
חֲדַר הַכְּתִיבָה
מִזְּגוּגִית הַחַלּוֹן, בְּחִיּוּךְ מוֹנְַלִיזַאִי, יוֹם יוֹם,
אֲנִי מַיְשִׁיר בְּעַצְמִי מַבָּט מִתְּמוּנַת פּוֹרְטְרֶט,
חִיּוּךְ עִם זָקָן, מֵאַחַת הַפְּעָמִים בָּהֶם הִבְלִיחַ אוֹתוֹ זָקָן מְשוֹרֵרִי עַל לֵחַיַּי.
בַּתָּוֶךְ אֲנִי נִמְצָא, לְעוֹלָם, בֵּין תְּמוּנַת אִמִּי וְעֵינֶיהָ הָעֲצוּבוֹת
וְחִיּוּכוֹ שֶׁל הַנַּעַר -אָבִי, בִּתְמוּנָתוֹ, בְּטֶרֶם נַעָרוּת.
וּמִתּוֹךְ מְעַט הַפְּרָטִים שֶׁמָּנִיתִי, מֵחֲדַר הַכְּתִיבָה,
עוֹלוֹת שְׁאֵלוֹת נוֹסָפוֹת בַּאֲשֶׁר לְחֶדֶר זֶה
מַה יֵּשׁ בּוֹ
מָה אֵין
מַה קָּרָה לִי בּוֹ
מַה לֹּא
מֶה הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּקְרֶה בּוֹ
מָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ בּוֹ בִּפְנִים
(רַחַשׁ הַקֵּרוּר שֶׁל הַמַּחְשֵׁב, לפרָקִים – צִלְצוּל חַד שֶׁל טֶלֶפוֹן, גֶ'ז מִתַּחֲנַת רַדְיוֹ בְּבַּרַצלוֹנַה)
מָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ בּוֹ מִבַּחוּץ
(זוּג יוֹנְקֵי דְּבַשׁ, טְפִיחַת הַכַּדּוּר הַנִּזְרָק לַכַּלְבָּה הַלְּבָנָה בַּגַּן שֶׁל הַשְּׁכֵנָה, בִּעְבּוּעַ הַמַּיִם בַּצִּנּוֹר הַיּוֹרֵד מֵהַמִּטְבָּח)
אִלּוּ שׁוּרוֹת אֲנִי זוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
(הֲיִי שָׁלוֹם פְּנֵי אַתְּ וּכְבָר פְּנֵי זֵכֶר / לְפָנֶיךָ תְּאוֹמִים / אוֹרְפִיאוֹס לֹא / נְבוֹכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר)
וְאלּוּ שׁוּרוֹת נִשְׁכְּחוּ בַּפִּנָּה
וְאֵיזֶה שִׁמּוּשׁ סִפְרוּתִי אֶעֱשֶׂה בְּכָל תִּיקִיּוֹת הַקַּרְטוֹן שֶׁל הַהוֹרָאָה
כָּל הַטוֹפְסוֹלוֹגִיַה שֶׁל הַמְּדִינָה, חֶשְׁבּוֹנוֹת הַבַּנְק, בטוּחַ לְאֻמִּי בְּלָה בָּלָה
כָּל הַחֹרִים הַשְּׁחֹרִים שֶׁל חַיַּי.
וּמָה עַל תְּעוּדוֹת הַהַסְמָכָה שֶׁצָּבַרְתִּי
וְעַל אֹסֶף הַחֲלִילִים בַּמֵגֶרָה הָעֶלְיוֹנָה.
וּכְלֵי הַהַקָּשָׁה
וּשְׁתֵּי מַסֵּכוֹת קוֹמֶדְיָה דֶל אַרְטֶה, שֶׁעָשִׂיתִי
בְּאֵיזוֹשֶׁהִי סַדְנָה. אַחַת שֶׁל בְּרִיגַאלַה עַגְמוּמִי
וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁל קַפִּיטַאנוֹ אַדְמוּמִי חֲרוּם אַף
הוֹ חֲדַר הַכְּתִיבָה
מַבּוּעַ דּוֹמֵם
מָנוֹעַ מְשֻׁתַּק
קָטָקוֹמְבָּה מְפֹאֶרֶת מְגֻבֶּבֶת
עֲשׂוּיָה טְלַאי עַל טְלַאי וּבְכָל זֹאת
מַחְזִיקָה אֶת סִפּוּר חַיַּי
י"א שבט תש"ע
היי יהונדב
מאוד נהנתי לקרא את המחשבות שלך… שחולפות… מעופפות…
באות משום מקום וניתלות זוג יונקי דבש בחלון הנפשי שלך.
שבת שלום
טובה
הי טובה
מאוד שמחתי לקרוא את התגובה שלך. חיממה לי את הלב.
יהונדב שלום,
בקריאה אני חש היטב את כובד הדברים (החפצים) שלנו כמבטאים את זכרונותינו, ואת כובד הזכרונות שלנו הטמועים בדברים (בחפצים) שלנו.
נוגע ללב הכובד הזה, וטוב שבא לידי ביטוי בחדר הכתיבה.
תודה — צדוק
שלום צדוק. תודה על הביקור והתגובה. השיר אכן יוצא ממצאי האובייקטים בחדר הכתיבה אבל מנסה להמריא למחוזות נוספים.