יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
היום הופיעה בעיתון ידיעה על חתימתם של למעלה מחמישים רבני ערים על גילוי דעת האוסר על מכירה או השכרה של דירות ל"מי שאיננו יהודי".
הידיעה הזו, לכאורה, איננה חריגה בארץ שבה ראש הממשלה סומך את ידיו על חוק הצהרת נאמנות גזעני, אלא שהיה בה משהו שזיעזע אותי באופן אישי.
לפני שנה, בקייץ, יצא לאור בעברית קובץ מכתבים שכתבו סבא וסבתא שלי עליהם השלום, אילזה ובנימין פרלמן. שניהם נספו באושוויץ. קובץ המכתבים הזה מספר את סיפור דעיכתה והתפוררותה של יהדות המבורג המפוארת, את התהליך השטני שבסופו של דבר, כאשר הגיעו האקציות לעיר הנמל הצפונית, נותרו בקהילה זו רק האנשים שלא הצליחו לברוח קרי: הזקנים והחולים וטומני ראשם בחול.
סבי היה אחד מהם. סבתי לא. היא ראתה את המציאות בעיניים פקוחות אבל ידיה קצרו מלהושיע.
באחד ממכתביה, כמדומני משנת 1937, היא כותבת על חוק חדש שיצא בגרמניה: איסור על יהודים לשבת על ספסלים בגנים
ציבוריים.
בלאקוניות היא מוסיפה עד כמה קשה החוק הזה עבור סבי, הואיל והיה לו מנהג של קבע, לשבת על ספסל מסויים בגן ציבורי לא הרחק מביתם לפוש, לקרוא עיתון, להביט בעוברים ושבים.
לא אני עושה את ההשוואה. ההיסטוריה עושה אותה.
החברה בה אנחנו חיים עוברת תהליך עמוק של פאשיזם. הכול תלוי בכול: הקיבעון המדיני, התחזקות הכוחות המשיחיים, התרופפות הערבות ההדדית.
אין לנו הנהגה, אין מצפן ולכן המצפון הולך ומתערער.
ההשואה לא במקומה. גם סבי גדל בגרמניה ונרדף בה עד שברח.
סבא רבא שלי וסבתא רבא שלי גורשו לפולין ושם נרצחו. היסטוריה פרטית מסובכת. אין מקום להשואות כי כאן הדבר נעשה בשל מגוון סיבות. אחת מהן, נשים יהודיות שמחוזרות על ידי ערבים וכשהן נשאות להן ארגונים כמו " יד לאחים" נאלצים לחלצם.
זה לא התרחש בגרמניה הנאצית.
http://jewish-world.net/articles/article_pidion.html
עדין, יש אפליה כלפי ערבי ישראל. ןיש מקום לדון בה ולפתור אותה. אך יש גם לדרוש מהם לכבד נשים יהודיות עם כל הכבוד.
כי כבוד חייב להיות הדדי.
אני לא יודעת איך אצלכם, אך אל בית הספר של ביתי הגיעה ניצולה וסיפרה על החילוץ.
ובנוסף, ביתי הכירה בנות שהסתבכו עם ערבים והסוף הרע של המעשה הזה.
הדברים האלה לא מתרחשים או התרחשו אצל יהודים. מצטערת. לא שאצלנו אין נשים מוכות , אלא שאצלנו אין ערביות מוכות. אנחנו פוחדים מהם ושומרים על כבוד החמולה.
אם הדדיות אז בכל דבר.
כאם לבנות אני דורשת אותה.
כאזרחית הייתי רוצה יותר בנייה לערבים. כי אין ספק שיש קיפוח.
אכן בושה וחרפה
קשה קשה להאמין שיש רבנים כאלה שבמקום שלנגד עיניהם תהיה האמרה : לא תעשה לחברך מה ששנוא עלייך , מוציאים דיבתנו רעה כחברה חשוכה ועלובה
בושה גדולה
יהונדב, זה אחד הפוסטים היחידים שאני קורא בבננות, ומצטער שאין דרך להפיצו לכל קצווי הארץ.
איזה "חג" חנוכה נורא היה לנו השנה. אסון הצוערים מזה, ולהבדיל – אסון הרבנים מזה.
הלוואי שהיועץ המשפטי לממשלה יתעורר ושיתעוררו ראש הממשלה ושריו (כן, ממש) והציבור.
חזק ואמץ, ידידי.