יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
בכל לבבי
"בכל לבבך
בכל נפשך
ובכל מאודך"
מַה זֶּה בְּכָל לְבָבִי ?
הַאִם הַכַּוָּנָה הִיא לַגֶּנֶרָטוֹר הַקָּטָן
שֶׁל הַנֵּר הַדּוֹלֵק
לַהִבְהוּב הָרוֹטֵט עַל קִירוֹת הַבַּיִת
שֶׁאֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם
כָּל הַזְּמַן כָּל הַזְּמַן ?
וְאֶת נַפְשִׁי – כֻּלֵךְ עִם כֻּלִּיּוּתֵךְ
עֲדַיִן מַמְשִׁיכָה וְאוֹמֶרֶת:
"כָּךְ הוּא אוֹ. . . אַחֶרֶת", מִמַּה נַּפְשָׁךְ
נַפְשִׁי פַּנִי דֶּרֶךְ לְכָל מְאֹדִי
כִּי קוֹל מְאֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא
מְדַלֵּג עַל הַגְּבָעוֹת
מְקַפֵּץ בֵּין הֶהָרִים
תָּר אַחַר מִסְתּוֹר
אַחַר צִמְחִיָּה יְרֻקָּה
נֶחְבָּא נִמְלָט
וְשׁוּב עוֹמֵד לְרֶגַע
זוֹקֵר אָזְנָיו בָּרוּחַ
לְשֵׁמַע דַּהֲרוֹת
דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו
וְרוּחַ אֱלֹהִים
מִתְגַּנֶּבֶת בֵּין הַצְּלִילִים
מְזַמְרֶרֶת לַחְשׁוּשִׁים
מִמַּה נַּפְשָׁךְ
נַפְשִׁי
בַּכֹּל מְאֹדִי וּבְכָל לְבָבִי
שיר השירים הפרטי שלך מעורר קנאה במקור המוזה.
ענת. תודה על הביקור ותודה על המחמאה, למרות ש"קנאה" ? איכשהו – נראית לי כתכונה הרחוקה ממך והלאה.
קנאת סופרים תרבה חוכמה… וזה כרמז גס לכך שיש כל מיני סוגי קנאה. יש קנאה צרת עין, וזה לא במקרה דנן. ומלבד זאת, קנאה גם היא סוג של רגש שאמרו לי שהוא חלק מכל בן אנוש – וגם בת… וכן, לא זייפתי כאן. בכל מה שקשור באהבה בין בן לבת, נדונותי בינתיים לקצת קנאה. לא לנצח. ואגב, כקוד מטעיסטי. אני כמעט תמיד מבקרת בפוסטים שלך. פשוט לא תמיד יש בי דחף להגיב, או מילים. גם כשאני אוהבת. ואת זאת בדיוק אני מזכירה לעצמי כשאצלי לא מגיבים…
ענת. גם אני נכנס למרבית הפוסטים שלך. יש לי קושי בתגובות, הן לא זורמות לי. אני מתלבט לפני ואחרי כתיבתה של כול מילה ומעדיף בדרך כלל לשתוק אבל אני מאוד מעריך את הכתיבה הגלוייה, הישירה והמעמיקה שלך סביב כול עולם הכתיבה והספרות בפרט והחיים ומוראותיהם ושמחותיהם בכלל.
יום חג היום. "יום הכיפורים" עבר ואנחנו הורדנו מעט את הפרגוד. שימחת אותי.
קול דודי נשמע בכל מאודי.
התזזיתיות של השיר מביעה היטב
את הצורך בחיפוש מתמיד אחר
המילה והצליל הנכונים שנמצאים בתפילה
בכל לבבך ובכל מאודך
תודה מיכל.