יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
לא קניתי לולב
לֹא קָנִיתִי לוּלָב הָשַׁתָּא
גַּם אֶתְרוֹג תֵּימָנִי מֻבְחָר בַּשְּׁקָלִים שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה
רַק לוּלְבֵי-גְּלַדְיוֹלוֹת רָאִיתִי בִּרְחוֹב
לוּלְבֵי-גְּלַדְיוֹלוֹת בְּיָדֶיהָ שֶׁל עַלְמָה מִמְיֻדָּעוֹתַי
לֹא אֶקְשֹׁר קֶשֶׁר לּוּלָב כְּפִי שֶׁלִּמְּדַנִי עַל מַדְרֵגוֹת
בֵּיתוֹ א. טֶסְלֶר הַמָּנוֹחַ בּהְיוֹתִי רַךְ בְּשָׁנִים
לֹא אֲטַלְטֵל בְּכִיפוּף מַרְפְּקִים אֶת אַרְבַּעַת הַמִּינִים
לַמָּרוֹם לֹא אֶשָּׂא אֶת תִּפְרַחַת חִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת
לֹא אֲסוּךְ הַמַּיִם לֹא אֶחְבֹּט בְּבוֹא הָעֵת בִּשְׂרִידֵי עֲרָבוֹת
לֹא קָנִיתִי לוּלָב הָשַׁתָּא
וְאוֹתָהּ מְיֻדַּעַת עִם לוּלְבֵי גְּלַדְיוֹלותֵיהַ הֲלָכָה הָלְכָה עִם אַלּוּף נְעוּרֶיהָ
וְאֵין עֲרָבוֹת בְּיָדַי לַחְבֹּט חֲבָטָה הֲגוּנָה וּכְבָר הֵחֵלָּה שָּׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
לכן מִקַּרְקֶפֶת הַזִּכָּרוֹן אֶדְלֶה קְוֻצּוֹת – קְוֻצּוֹת רְסִיסֵי מַרְאוֹת וְנִיחוֹחוֹת
רִצְפַּת בֵּית כְּנֶסֶת מְנֻמֶּרֶת בְּיָרוֹק רֵיחַ חָרִיף נִשָּׂא בַּאֲוִיר
וּתְנוּעוֹת יָדַיִם קְצוּבוֹת מַכּוֹת חָמֵשׁ פְּעִימוֹת בְּסַפְסְלֵי הָעֵץ הַחוּמִים
יופי של השיר. הקצב, העבר, ההווה, המילים הזורמות, הווידוי האישי, הזיכרון. הכול נגע ללבי וריגש אותי. חג שמח יהונדב – עם או בלי לולב. רני
תודה רני. ובחזרה.
לו-לב לולא הלולב המלבב
הלולב, מילה משנאית שאיננה מופיעה בתנ"ך. יש בה גם לב – ליבו של עץ התמר, וגם לבלוב – הואיל ומדובר בעלה הצעיר ביותר של עץ זה.
שיר מרגש ,יהונדב ,כולנו ניזונים מאותם קווצות זכרון ומאותה חלקה ירוקה וניחוחית של ילדותנו, אבל יש והזכרון לעיתים קורם עור וגידים ממש עכשיו בחיים עצמם ,לי זה קורה לא פעם בימי אלול ,ואז מתקיים מה שכתב אלתרמן:
לכל מראה נושן יש רגע של הולדת
שירך ,יהונדב ,מהלך קסם על הקורא
מאוד אהבתי
תודה חנה. האם דווקא באלול בשל חגי תשרי ?
בהחלט ,יהונדב,ובגלל שבאלול המלך בשדה אני חשה קרובה אליו יותר מכל הימים, ודווקא היום ביקורי המאוחרים בבית הכנסת מתקפים ביותר את זכרונותי המוקדמים ממנו, בהיותי ילדת בני עקיבא .
הפעם אני לא "על אוטומט" אלא מתוך השתוקקות, לאחר ששדות זרים נראים לי שוממים יותר מכדי לרעות בהם…
שבוע נפלא ,יהונדב
צריך לנצל ימים מיוחדים אלה להתבוננות פנימה
לפני שיבואו אחרי החגים
"המלך בשדה". לא הכרתי את הביטוי. מהיכן ?
ואגב. . . . כילדת בני עקיבא, האם את מכירה את "יד אחים" ?
זה מתחום החסידות אני חושבת
משל למלך שכל ימות השנה הוא ספון בארמונו, ושומרי הארמון היו מסננים את המוזמנים אליו במשורה, הם המתווכים בין המוני העם לבינו
ורק בחודש אחד מסוים הוא חודש אלול, הוא יוצא מארמונו והולך בשדה ,פוגש את המוני העם, כשהם עושים במלאכת יומם וקיומם ,נגיש אליהם ואל בקשותיהם,
כך גם מלך מלכי המלכים, שבכל ימות השנה נמצא בארמונו- מלכות שמיים ,מוקף בשומריו המלאכים(כמו בשיר השירים -תפסוני השומרים )
ורק בחודש אחד הוא זמין ללא מתוכים
נגיש וקרוב בשדה החיים ממש,
נענה לבקשות, שומע תפילות, ואם רק נפתח לו חודה של מחט יפתח לנו פתחו של אולם או שמא עולם מלא.
לא לחינם דרשו את שמו של חודש אלול כאני לדודי ודודי לי
אני מנסיוני חוויתי ניסים גלויים בחודש מיוחד זה(לא לבלוג)חוויתי על בשרי משמעות המשפט המדהים הנ"ל
יש גם ניחוחות מיוחדים לחודש זה הרימון והדבש ההדס והתמר
הקדשתי לכך פרק שלם ברומן שלי "לאורה" הנקרא "סימנים של אלול " מוזמן לקרוא בבלוגי
לא מכירה את "יד אחים" מה זה?
ספר לי
וב"בני עקיבא" הייתי בשבט "להגשמה" (איחטיארית)