בננות - בלוגים / / קלבת שבת – סיפור מהפרובינציה
יהונדב פרלמן
  • יהונדב פרלמן

    משורר ואיש תיאטרון.  יליד קבוצת יבנה 1960 תנועת הקיבוץ הדתי בוגר לימודי משחק בבית צבי תואר ראשון  בתיאטרון עיוני באוניברסיטה וגם תואר שני מורה לתיאטרון  לפרנסתי.   ספרי: * אלישבע כובשת את שער ברנדנבורג, עמדה, 1996. שירים. * טנגו עם זקף קטן, סצנה/עמדה, עורכת: תרזה בירון, 1999, שירים. * ריקוד השמיניות, ספריית הפועלים, מאיירת: הלה חבקין, עורכת: מירה מאיר, 2004  ספר לילדים. * על פי הדיבור, כרמל, עורך: רן יגיל, שירים 2007.

קלבת שבת – סיפור מהפרובינציה

גליק חדש מצאה לה מחלקת התרבות בחיפה: קבלת שבת בנמל. התקנאה באחותה התל אביבית. 
פנו קומיסרי התרבות החיפאים לאחד ממשרדי הפרסום שבעיר ואלו יצאו בקמפיין.
 שלב א' – טיזרים דוגמת:  "מי מלכה" ? 
שלב ב'  – פנינים דוגמת: "איזו מלכה השבת" !  "קלבת שבת" ?
ושלב ג' – מכת המחץ: "קבלת שבת בנמל עם שלומי שבת – בשעה 16:00" (כי הרי יש קואליציה עם הדתיים. אז הבה נשאיר להם את עניין התוכן אבל לא נדרוך להם על יבלת הסטאטוס קוו)

הנה המקום שהפירסומאים, מרוב תחכום, נופלים בפח יקוש של עצמם. 
מתוך בורות וטיפשות, בלי הבנה כלל של המשמעות האמיתית של השבת הם בוחרים בנימה מתיילדת. הרי רק אם יכניסו את כל הציבור הנאור לתוך מכונת הזמן ויטיסו אותו חזרה לימי הגן עם העילגות החביבה יוכלו למצוא הצדקה לאיזשהו  בון-טו-פוליטקלי-קורקלי לקבל את השבת בצוותא במופע ספק רוקנרולי ספק ים-תיכוני אבל לבטח רוחני יהודי (וגם להעמיק ולבסס את הדיאלוג הפורה עם פדרציית הקהילות היהודיות בבוסטון – עירנו התאומה).

הנה כמה דברים של אברהם יהשוע השל, מי שפתח לי את העיניים בנוגע לתפיסת השבת שלי:

"היהדות היא דת של הזמן ותכליתה קידוש הזמן. בעוד שלאדם שעיקר מעייניו נתונים למקום נראה הזמן כרציפות אחת בלתי משתנה, חוזרת על עצמה וכל השעות נראות שוות זו לזו, אטומות וריקניות, הרי חש התנ"ך ברוב חליפות גווניו של הזמן. אין שתי שעות דומות זו לזו. כל שעה היא יחידה, מיוחדת, אין כמוה, והיא יקרה עד-אין-שיעור.
היהדות מצווה עלינו להידבק בקדושה שבתוך הזמן. להידבק בקדושת המאורע, ללמוד איך לחנוך מקדשים הצפים ועולים מתוך הזרם האדיר השוטף בכל ימות השנה. השבתות הן היכלות הפאר שלנו, בתי המקדש שלנו. . . "

64 תגובות

  1. טובה גרטנר

    היי יהונדב
    צודק
    כל כך מצחיק
    להתראות טובה

  2. ו"הקלבת שבת" הזו מבית היוצר של הפרסומאים התל=אביביים, ובכיכובם של אשיות התרבות התל=אביביות כעינת שרוף ושלומי שבת!!!, לא פחות!!!, עולה למשחם המסים החיפאי
    -250.000 שקלים, כל קלבה כזו… וכל הכלבות ביחד – שלושה מיליון שקלים.

    אין גבולות לאיוולת הפרובינציאלית. אכן קלבתשבת. או אולי בקיצור כלבת.

    • אכן "תרבותי" הוא הרעיון של
      הקבלה הלא קבלית
      של השבת החיפנית בנמל חיפה.

    • אם זה המחיר זה באמת מחריד. אבל אני לא נגד הכסף יוצא חוצץ אלא נגד האיוולת והרדידות הכל כך מקוממים של פרנסי העיר הזאת.

      • הי יהונדב, שלחתי לך מסר אישי.

        • עליזה קיי

          מסכימה ולא מסכימה. גם למקום יש איכות של אוירת קדושה, אך לא "המקום האחד", אלא מקומות שונים, היוצרים מגע שונה עם הקדושה. לקדושה פנים רבות.

          • רות בלומרט

            פלא שאינם טועים בכתיב, כלבת במקום קבלת…כל כך הרבה התחכמויות שגם כוונות כמו תרבותיות נלכדות בתפלות מנמיכה.

          • היטבת לכתוב: כוונות "כמו תרבותיות", ולמעשה כוונות שכולן רייטינג ופנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר, במסווה של אירוע תרבות כל-ישראלי מ"בית אבא" או מהגנון של כ-ו-ל-נ-ו.

          • רות
            אבל בזה העניין הרי, מפני שאם תקחי מאנשי העירייה את העשייה הלכאורתית הזו של "קבלת השבת להמונים" ומאנשי הפרסום את ההתחכמויות – מה יישאר ?

          • עליזה
            מסכים איתך עד גבול מסויים. כל מקום שהאדם בוחר לקדש אותו נושא את האיכות שלו כמושא של קדושה. רק מעצם העובדה שהמקום החומרי ספג כל כך הרבה כוונות והתכוונויות במהלך השנים הוא נטען באנרגיות שאי אפשר להשאר אדיש כלפיהן. אבל כאן בדיוק טמונה הסכנה. ישנו מדרש הקושר בין הרצח הראשון של הבל ע"י קיין להר המוריה והרוח של הדברים הללו תואמת את תפיסתי. מהותה של הקדושה נמצאת קודם כל בנפשו של האדם פנימה.

  3. מיונה יהב?
    "גוליאני" עלק….

    • תמיד יהיו לי ציפיות מנבחרי הציבור לשרת את הציבור שבחר בהם באמונה.

  4. אהוד פדרמן

    יהונדב, חיפה עירנו היפה והזנוחה מתנהלת כבר שנים באמצעות שלטי פרסומת המבטיחים לנו את אחרית הימים (הרים וגבעות יש לנו בשפע)
    דוגמאות את יכול למצוא בפוסט שלי
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=11496&blogID=253

    והמרגיז מכולם הוא השלט הענק שהיה עד לאחרונה בחוף דדו המבשר כבר למעלה משנה על הסרת מתקני המשחק לילדים שהיו במקום בגלל בעיות בטיחות ומבטיח מתקנים חדשים 'בקרוב' . צא וחשב כמה 'בקרוב' זה שנה שאולי תימשך שנתיים לילד בן ארבע -חמש .

    • אהוד פדרמן

      ובסגנון ההתחכמות היחצנית פירסומאית אני מציע לשנות את שם השטעטל ל'כאניוקם'

    • אהוד הרחיפאי
      למרות שאני מוכן לחתום על כל מילה מהפוסט שכתבת כוונתי היתה להצביע על נקודה שאיננה קשורה בהכרח לעיר הפרברית שלנו אלא לטמטום שעולה מהזיווג הלא קדוש שבין פרנסי העיר החלמאים לבין זרזירי העט של משרדי הפרסום למיניהם.

      • אהוד פדרמן

        הפנינים מאוצר השלטייה החיפני שהעלית בחכת עטך מוציאים גם אותי מדעתי

  5. משה יצחקי

    היום ראיתי את שרשרת השלטים הזו במעלה הדרך מחוף הים לכרמל, וזה דוחה, מביך, מביש ואינפנטילי.
    ואומר אמן לדברי חכמת הלב של השל

    • משה
      מי כמוך יודע. . .

      • עליזה קיי

        באפן כללי אני מסכימה איתך, שהקדושה בעיקרה היא ענין פנימי. אך לדעתי קיים מתח בין הפנים לחוץ, כי אחרת אם
        הולכים עם רעיון הפנימיות עד הסוף, ניתן להבין שהאדם בפנימיותו ברא את האלוהים, האם זה אכן כך?

        • יהונדב פרלמן

          מי אני שאוכל לענות על כך. התחלנו בערכים של מקום וזמן וסיימנו (ואיך לא ? ) באדם. הגוף שלנו שייך למקום והנשמה לזמן הנצח.
          אם אכן נבראנו בצלמו ובדמותו, הרי שבגרעין הנשמה שלנו חבוי אותו ניצוץ של קדושה.
          אבל האם אכן ?
          זה כבר עניין של השקפה או במילה פחות מכובסת – אמונה.

          • מסכימה בכל לב
            שהגוף שלנו כמו בית שייך למקום, לטבע הבריאה.
            והנשמה שלנו כמו רוח וקדושה שייכת לזמן הנצחי.
            כך אנו שייכים גם למקום הזמני ולזמן האינסופי.
            כשהגוף כלה, הנשמה נשארת בלב האנשים הזוכרים.
            כשזוכרים אדם ,נשמתו עדיין נוכחת וקיימת.
            הזיכרון האנושי לא הולך לאיבוד הוא מוקדש לנצח
            הוא נמצא ומצטבר בזמן ובתרבות העשויה רבדים:
            בתפילות בסיפורים בשירים במוזיקה בתאטרון
            במדעים ובהגות.
            נו טוב,התפלספתי כיאות.

          • עליזה קיי

            האבחנה בין גוף לנפש יותר רכה בעיני.גוף לא פעם משדר רוחניות, למשל אדם במצב של כמיהה. או כשאומרים, נערה חיננית מתכוונים , שחן משודר מהפנים אל החוץ, או עיניים נבונות לכאורה חומר אך שייך לרוח.

  6. "הקדושה שבתוך הזמן" – טבעי שתלך לאיבוד בתוך אירוע המוני, לא?
    נדמה לי שכדאי להפריד בין עניינים אינטימיים ובין עניינים ציבוריים.
    אם לא – מקבלים בידור.

    • יהונדב פרלמן

      עדי
      גם אירועים ציבוריים יכולים לנבוע ממחשבה תחילה, מאיזו התכוונות שיש בה שאר רוח, לבטח אם מדובר בקבלת שבת. מפני שאחרת – מה הטעם ?

  7. יהונדב יקירי, אלה מהפרסום ישטחו הכול כי הם חושבים שם במשרדים הממוזגים שכולנו מטומטמים, אבל אנחנו לא; ואלה מהעירייה טוב, אלה חופרים תעלות באמצע עיר מבלי לדעת למה ומבלי למצוא שם לא את אפרים קישון ולא באר חלב. כיוון שבשבוע האחרון אני כאן על תקן מר ציטוט, כי החומר העיקרי שמתפרסם פה לאחרונה, להוציא את שירו היפה של חן קליינמן, הוא איך נגיד בעדינות, אעפעס לא משהו, אני חש בפער העצום שבין ההוויה הפלסטיקית שאתה מתאר בחלק הראשון של הפוסט והציטוט של אברהם יהשוע השל. איך הוא מגדיר את השבת ואיך הם מגדירים את השבת – שמיים וארץ, עומק רוחני שלו ופיתה תפלה שלהם. אבל אתה יכול להיות רגוע, תמיד אפשר להאשים את החרדים ובראשם הרב קנייבסקי גם בזה. אני מקווה שכבודו קורא את הפוסטים סביב ומחכּים. אני צריך לדבר איתך, אטלפן. רני.

    • יהונדב פרלמן

      רני
      מחכים – אני לא יודע. אני כל הזמן נזכר במה שמתרחש בקומה השניה בבית אגודת הסופרים ב"שטן ומרגריטה".
      אשמח לשוחח קצת . . .

  8. הייתי ונהנתי מההופעה של שלומי.

    • יהונדב פרלמן

      בקיצור. . .היתה אח'לה קלבת שבת עם אח'לה הופעה. . .פצצות לגבות של יום השביעי.

  9. מי אתה שתחווה בכלל דעה מה זו שבת במדינת ת"א רו בפרובינציה??
    העיקר שההמונים מצביעים ברגליים ונהנים, לא חשוב איך ומתי..
    אני מדבר על החילוניים.
    כי הדתיים – יש להם את השבת שלהם.

© כל הזכויות שמורות ליהונדב פרלמן