יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
אֲנִי מְנַסֶּה לָגַעַת בְּשׁוּלֵי אַדַּרְתּוֹ
כְּפִי שֶׁנִּדְמֶה לִי כִּי נָגַעְתִּי
לֹא פַּעַם בַּעֲבַר
מִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם מַלְאַךְ סוּמָא
פָּנָיו לֵבַנוֹת כְּכַוָּנוֹתָיו
דְּמוּתוֹ חמָקְמֶקֶת כִּדְמוּת הָאָב
זֶה שֶׁפָּרַח בְּיוֹם שֵׁנִי אֶחָד
כְּשֶׁהָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם
יהונדב, מצאתי בשיר זה חמקמקות יפה.
התגוששות שמהווה גם כנסיון לנגיעה
עם משהו מעבר לכל השגה ותפיסה ,ובכל זאת הוא לגמרי גופני וגשמי.
יפה ונוגע ללב. דויד.
מסכימה שבשיר יש כמיהה וגעגוע הנוגעים בנשמה
שולי האדרת של הנביא, כנפיו של המלאך הסומא
מוטיבים מקראיים של חיפוש אחר מנהיג רוחני
קרבה לקדושה
ורצון לאהבה
מדמות האב המיתולוגית והאישית החסרה ומתחמקת
בחיי היומיום יש צורך לגעת ולהתחזק מאדם קרוב
אך כשהוא פורח ונעלם מהחיים ,נשארת יד מיותמת
המושטת בנסיון נואש לגעת ולחפש עידוד ונחמה.
הנסיון לגעת בשולי האדרת כנסיון לקבל אהבה
הוא רצון להשתייך להסתופף בחיק בעל האדרת.
יש תחושה של החמצה וקשר אב-בן חמקמק
כי האב מת נעלם טרם נוצר הקשר הקרוב.
המאבק עם המלאך כמו של יעקב שהיה לישראל
זהו אולי גם המאבק הפנימי עם הגורל הציוני
לחיות כאן בישראל כיהודי ישראלי המחוייב
למאבק קיומי מתמיד. היתכן?
לגעת בשולי האדרת
כמו להאחז ברוחניות ובאהבה
לבל תאבדנה ביומיום החומרי
לגעת בשולי אדרתו – התייחסות לשירו הידוע של נתן זך
כמובן מירי ש. אי אפשר לכתוב על אדרת ואבא בלי להזכר בזך – הגוגול של כולנו.
כיצד יזכרו ולא ידעו מלכתחילה? התייחסתי למגיביך המתפלפלים בבורותם
מירי, למה את מתכוונת התפלפלות בבורות?
מוכר וידוע שנתן זך בוידויו האישיים ובשיריו
חשף את כאב ההחמצה בקשר עם אביו.
אך מעצם קיומו של הבלוג
לכל מגיב הזכות להתבטא בלי להעליב
ובלי הצורך לקבל אישור ממגיב אחר
ובלי החשש להעלב