בננות - בלוגים / / אורחת בבלוג: תמר משמר
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

אורחת בבלוג: תמר משמר

 

 

האורחת שלי היא תמר משמר, משוררת ותיקה, עורכת, מבקרת ומרצה לספרות .

נפגשנו לפני עשרים שנה בעיתון "על המשמר", תמר עבדה בעריכה בדסק יום, אני הייתי מבקרת הקולנוע של העיתון. והתיידדנו. ליוויתי אותה כאשר ראה אור ספר השירה הראשון שלה, והיא ליוותה אותי כאשר ראה אור הספר הפרוזה הראשון שלי. אפילו נסענו יחד לטיול די ארוך בצרפת ובאיטליה.

לאחרונה הצעתי לה לפתוח בלוג בבנניה, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב.

והנה שיר שלה, להנאתכם.

פורסם בעיתון 77, אפריל 1998

תמר משמר

יוֹשְׁבוֹת

 

יְהוּדִי מְנוּחִין מְסַפֵּר עַל אֲחוֹתוֹ

שֶׁנִּפְרְדָה בְּגִיל צָעִיר מֵהַפְּסַנְתֵּר,

שֶׁנִּכְנְסָה לְרוֹמַנְטִיקָה צַיְתָנִית שֶׁל בַּת כְּפָר אִלֶּמֶת.

וִירְגִ"ינְיָה ווּלְף מְדַמֶּמֶת אֶת אֲחוֹתוֹ שֶׁל שֶׁקְסְפִּיר

וְאֶת הַחֶדֶר הַשָּׂכוּר שֶׁיָּכְלָה לָשֶׁבֶת בּוֹ.

 

אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת, מִתְבַּטְּלוֹת בִּפְנֵי אומֶץ לִבּוֹ שֶׁל יְהוּדִי מְנוּחִין

לְבַכּוֹת כָּךְ אֶת אֲחוֹתוֹ.

אֲנַחְנוּ מְלַוּוֹת אֶת וִירְגִ"ינְיָה עַד גְּדַת הַתֶּמְזָה,

קוֹרְאוֹת אֶת חַיֶּיהָ וּמוֹתָהּ מִנְּקֻדַּת מַבָּט שֶׁל כֶּלֶב

שֶׁהִתְכַּוֵּן לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים וּמְסַפְּקִים מִנְּקֻדַּת מַבָּטוֹ

אֲבָל הָיָה לוֹ פְלֶשׁ-בֶּק וְהוּא נֶעֱצַר לְהִסְתַּכֵּל.

 

אַחֲוַת אֲחָיוֹת הִיא דָּבָר שֶׁיָּכלְנוּ לוֹ לְרֶגַע אֶחָד.

אַחַר כָּךְ אֲנַחְנוּ מְקַשְׁקְשׁוֹת בַּצְּמִידִים שֶׁלָּנוּ,

מַעֲבִירוֹת עָרוּץ

וּמִסְתַּלְּקוֹת.

 

 

 

  

 

 

 

29 תגובות

  1. תמר, עת להתארח ועת להתבלג!

    ברוכה הבאה, (גם אם עוד לא רשמית).

    אני מכיר את השיר הזה (דנו בו בתכתובת פרטית), אבל עכשיו אומר לך שזה שיר היכרות מצוין בקונטקסט של האכסניה, בננות-בלוגס. וכשמתארחת בו וירג"יניה וולף להבהרת הנקודה, הרי זה מתבקש לפתוח איתו חדר משלך בבלוגייה.

    השיר הזה מטיח ביקורת חריפה ב"אחוות האחיות". יפה שאת מתמקדת תחילה ביהודי מנוחין (והופ, הנה אחותו), ואז וירג"יניה וולף (אבל הופ, הנה אחות של שקספיר). בכל זאת התקדמנו. כי וירג"ינה כבר יכולה לעשות בחדר משלה את מה שלא יכלו לעשות האחיות ההן.

    ופתאם הגענו אל "אנחנו". בלשון נקבה. "מתבטלות בפני…", "מלוות את…". אחיות פסיביות. ואפילו זה רק לרגע. כי ה"אנחנו" הזה עכשיו פחות "פסיביות". הנה הן מקשקשות, מעבירות ערוץ, מסתלקות. אאוץ!

    שיר חזק, תמר. ובעצם, בגלל הנושא, הולם יותר לומר: נוקב.

    (אני מציע שוב את הערתי לחתוך את השורה אחרי "מקשקשות" ולהעביר את "הצמידים" לשורה הבאה).

    • תודה רבה, שחר-מריו, על קבלת הפנים החמה הזאת. מסכימה עם כל מלה בניתוח היפה והרגיש שלך! תאר לך כמה קשה היה לי, כפמיניסטית, להשלים עם השיר הזה – אבל ב"מאבק" בין פמיניסטית למשוררת, המשוררת היתה חייבת לומר את דברה. אם כי תוך כדי כך, מתוך הביקורת על הרגעיות של אחוות האחיות, חוזקה גם כנראה העמדה הפמיניסטית של השיר.
      לגבי קיטוע המקשקשות/ בצמידים, ניסיתי לגלגל זאת על לשוני בעקבות ההערה שלך, אך עדיין איני שלמה עם השינוי הזה. חשוב לי בין השאר גם פער הגדלים בין שתי השורות הראשונות לאחרונות בבית זה. אבל אני מעריכה שעד שייצא לאור העיזבון שלי… עוד אחשוב על כך שוב ושוב, כי יש טעם רב מאוד בהערתך (ונדמה לי שאני אף התלבטתי בזה כשהשיר נכתב). תודה תודה שחר-מריו, תמר

  2. יפה .השיר מבטא את חוסר היכולת שלנו להכיל את כאבו של הזולת אפילו של אדם קרוב, כשאנחנו אומרים: "אני משתתף בצערך" האמנם אנחנו משתתפים, מה לנו ולאותו צער שנשתתף בו? ובדומה אותו כלב(דימוי נפלא) ש"מתפלק" לו פתאום פלישביק ,ומן הסתם הוא גם מכשכש בזנבו ,כך גם אנחנו, לרגע כאילו מזדהים, אך המולת הקיום שלנו חזקה יותר, אנו מקשקשים בצמידים ונשאבים אליה מחדש ,כך עם אחותו של מנוחין הבשר ודמית וכך עם סבלן של הדמויות הספרותיות ,או מה שנהיה מהן, אהבתי מאד

  3. ברוכה הבאה, תמר.
    שיר צולף וחד, והביקורת על אחוות האחיות מתחילה כבר מן הכותרת למעשה. עד לזיפזופ הדמויות, העמדה הלעומתית של מנוחין ופלש שגם הוא לא היה כה חסר אונים ועניין אמיתי. ובכל זאת, לפני המסתלקות, היה רגע אחד?

    • תודה רבה רבה, אמיר. וכן, היה רגע אחד – האם אתה מתקשה אתו באופן כלשהו? אשמח לשמוע. תמר

  4. יעלה, רוצה להודות לך מאוד מאוד על האירוח ועל ההקדמה היפה שהוספת. לכבוד הוא לי להתארח באכסנייתך! תמר

  5. שלום תמר. מה שלומך? שמחה מאוד לשמוע ממך ולקרוא!ברוכה את בבואך ובהתארחותך! אני עדיין קצת אורחת פה. אבל כשפה, אז נעים. וכעת יותר.
    שיר חכם וכן. אהבתי את קריצת ההבלח של פלש לפלש המכשכש ההוא של בראונינג (איזה ספר נפלא של וולף). רק בטוב.

    • מתמר ללאה איני: לאה, אין לך מושג כמה אני שמחה על תגובתך – ובכלל לשמוע ממך! במשך השנים חשבתי עלייך ועל כתיבתך, שהיא לטעמי אחת הרציניות ביותר שיש כאן. במיוחד רציתי ליצור אתך קשר אחרי שקראתי (במאוחר יחסית) את "גאות החול", שהוא ביקורת כואבת ונוקבת ביותר (וספוגת הומור) בעיני על החברה הישראלית. מקווה עוד למצוא דרך להתייחס לכך בעתיד ביתר פירוט. תודה מאוד,ואני מקווה שנמשיך בתקשורת, תמר

  6. הי תמר. שיר קשה ויפה. קראתי מספר פעמים כדי שיחשף לי במלואו. תודה.
    (יעל. נדדתי לרשימות כדי לחפש אותך. אני לא חושב שזה פייר שברשימות רואים לך את העיניים ובבננות לא !)

  7. אלוהים.גוד.
    כמה שהשיר זה יפה.חזק.נכון כ"כ…
    וואו.
    נדמה לי שלכל אחת/ד מאיתנו יש יחסים מורכבים עד כאב עם אחינו/אחיותינו
    (עלה לי כרגע שאפילו לא רק במשפחה הגרעינית,אלא למשל "אחינו הישמעלים/ערבים/פלשתינאים.).
    (אגב,לא קשור,"משמר" זה מ"על-המשמר"?!
    עיתון נעורי,אהבת כלולותי,לכתי אחריו בדרך זרועה לעבר אחוות-
    -עמים/סוציאליזם…איי..אאוץ"..ההיו הדברים מעולם? או, להד"ם?…
    ולא ידעתי שחפציבה מנוחין פרשה.
    ומי שמפחד מהזאב הרע וירג"ין-וולף הוא סתם פחדן עלוב.
    טוב.
    די.
    אני גולשת למחוזות שלי ולא לענין.
    זה בלהשוויץ.
    סטיה,נו..
    כל אחת/ד והסטיה שלה/ו.
    השיר-אמירה הזו/ה צימרר אותי.
    לא התייחסתי למבנה ולניואנסים,
    על אף שההערות של המגיבים מענינות ומאלפות(אפרופו כלב).
    לי תמיד,בסופו של דבר,חשובה האווירה
    והאימפקט שיוצר השיר/הסיפור/כל יצירה,
    שמה לב לפרטים,מאד,אך הסיכום והרושם יותר חשובים לי,גם לזכירה.
    אולי זה גם קשור לרתיעה שיש לי
    מתגובות,
    ביקורת,
    ניתוח,
    על אף שלומדת גם איתם לחיות ולקבל
    ברוח טובה וענינית.
    תודה,תמר,
    ריגשת אותי מאד.
    (יואבה)(והמבינה תבין.ויבין).

    • יואבשית, איך הגעת לפה מיער בן-שמן? בכל אופן, תגובתך מפעימה עד מאוד. תמר

      • טוב,זה היה טריק מסחרי…
        אני יואב…
        תשאלי את יעל..
        רק לא הבנתי את ענין בן-שמן ?!!?
        אבל תודה על ההיפעמות מהיפעמותי.

        • יעל ישראל

          יואב, מה אתה מתקרא פתאום יואבה?

          ותמרה, יואב הוא מקוראינו היקרים בעל המשמר.

          עדיין שמוצניק גאה, יואב?

          דע לך שהבאתי לפה כמעט את כל נבחרת על המשמר, חחחחח.

          • יעלה, תודה מקרב לב על ההבהרה. האם סיפרת לו, ליואב בן-חלב (נדמה לי דמות מ"הארץ שלנו"), ש"על המשמר" נקרא בעצם על שמי.. (יואב, אז אני מספרת)? חחח, מקסים. תמר

        • נדמה היה לי שאתה חבר טוב שלי מבן-שמן, שככה, קצת חומד לי לצון.
          אני מתפעמת מהתשובה, אז רצית למשוך קהל אלי?

          • תמר ויעל,צמד חמד,
            כל הענין היה קצת מין טיפה עקיצה על
            ענין הפמיניזם,וגם קצת עקיצה על כך שיש אתר בלוגים של בנות,מאד נשי,שזה מקסים ונהדר בייחודיותו,אך כשבאו הבנים המשוררים וביקשו רשות להשתתף,מיד נכנעתן…
            טוב,לא להלחץ,זה בהומור ה"אנגלי" שלי,מין הפןך-בהפוכה כזה.לפעמים ההתחכמויות שלי משתלטות גם עלי וכבר יוצא מבולבל..
            יש לי המון מה לומר בנושאים הללו,גם באג"נדה הומוריסטית וגם ברצינית יותר,אך בהזדמנות אינטימית(?)אחרת.
            בגרסה המחודשת ל"שיר השכונה" קוראת אחת הבנות :"בננים!" במקום,במקור –
            "בננות"…
            ואני בס"ה רציתי לחזור הביתה בשלום ולאכול איזו בננה מכופפת.
            אגב,אני מיסעור.

            • 1. אני לא מאמינה שאתה מיסעור…
              2. אל תעקוץ אותי, אי.
              אז אתה קורא ותיק של על המשמר או בעצם גם כתבת בו? בכל מקרה, לכבוד הוא לי.

  8. תמר, קודם כל שיר חזק מאד. טיילתי עם שורותיך בין הפסנתר המיותם לבין הגשר שעל התמזה, אבל לא מנקודת מבטו של פלאש המתוק שהקריב את כלביותו למען אהובתו המשוררת.

    גם אם אנחנו מעבירות ערוץ (כאחיות או כלא)ונדמה שאנחנו מסתלקות, האם אנחנו באמת מסתלקות? או שהדברים (האחוות האילו) באים אחרינו כמו צל שקוף, ולא מרפים, בכל זאת..?
    איריס
    וברוכה הבאה!

    • תודה, איריס, אני מאוד אוהבת את האופן הפיוטי שבה את מתארת את חוויית השיר. שמחה מאוד בטיול הזה שלך אתי, בשורות ובין השורות, לשם.
      לגבי השאלה – היא כנראה נשארת פתוחה, על אף שבשיר לכאורה סגרתי אותה.
      ומקווה שתוסיפי ותעלי עוד מהפרחים המקסימים שלך לאתר. תמר

  9. היי תמר
    שיר חזק, כי הוא אונברסלי, מדבר על האחיות
    כימעט ואיני מכירה אחיות טובות
    להתראות טובה

  10. גלדמן מוטי

    תמר שלום, אני שמח מאוד שתהיי קבועה כאן. בינתיים נהניתי מאוד מהתקשורת האנטליגנטית והרגישה שהייתה בינינו ואני מקווה שנוכל להמשיך בה. אשר לשיר
    אני לא בטוח שתאהבי את תגובתי כלפיו – אבל התלהבתי בעיקר משלוש השורות האחרונות שלו. נראה לי שהשיר כולו מכין את רישומן, ומבחינתי, רישומן מעניין יותר מאשר הרעיונות הפמיניסטיים הגלומים בו.

    • תודה, מוטי, תגובתך משמחת מאוד על אף ההסתייגויות. בסופו של דבר, גם בעיני, מותר השיר על הרעיון… ויופי שמצאת נקודת חיבור. תמר

  11. ברוכה הבאה, תמר!

    השיר מרשים ומרגש, בעיני נגעה דווקא הנגיעה הטלוויזיונית הקלה, המקום הפאסיבי הזה של הצפייה, של כל העולם על מיליון ערוציו הפרוש לפנינו. לא שאני שולל את הדיון התוך-פמיניסטי ששחר קרא בשיר, אבל בעיני יש בו גם דיון יותר אוניברסליף על האחווה הזמנית הזו של מי שצפו באותה תוכנית, היו לרגע אחד בתוך אותו סיפור…. ואז העבירו ערוץ ונעלמו.

    • תודה רבה, רונן. אתה מעלה כאן נקודה מעניינת ורלוונטית. החומר הזה נכנס לשיר, מבחינתי אמנם ב"דלת האחורית" ולא בשער הראשי. תגובה משמחת. תמר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל