בננות - בלוגים / / על מצב האנושות
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

על מצב האנושות

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

לא אשכח ראיון מדהים שקראתי לפני עשור בעיתון "העיר", עם ניצול שואה שמאכיל את חתולי חצרו, כי במחנה הריכוז היה חתול שהתיידד איתו ודאג להביא לו כל מיני דברים לאכול. בעיתוי בו גל אוחובסקי כתב את ההתבטאות האומללה מאוד שלו ב"טיים אאוט" נגד חתולי רחוב, נדמה שאין זמן מתאים מכך לדבר קצת על שנאה, שואות ובורות, וגם על חמלה, שאין יותר מדי ממנה בעולם.

 אותו ניצול זקן הרגיש שבגלל שאותו חתול היה מביא לו איזו קליפת תפוח אדמה מפחי זבל, או איזו ציפור קטנה, שאולי החזיקו אותו בחיים ובגללם לא גווע ברעב, הוא חייב להחזיר טובה לכל חתולי העולם. מאז הבנתי שאסור להאשים שום "קשיש אכצנטרי" על כך שהוא "מזהם" את העיר בכך שהוא מאכיל חתולי רחוב בכל מיני שאריות אוכל. על אף שזה נשמע הזוי, מי יודע כמה עוד חתולים התחברו עם אנשים במחנות או בכל מצב חמור אחר, ועזרו להם והביאו להם אוכל.

 ובאמת, אני לא מביאה את הקטע הזה מתוך מניפולציה סנטימנטלית, ואני גם לא מנסה אפילו לעשות השוואות ביום הזיכרון לשואה לשואת בעלי חיים, למרות שהיא מתקיימת יום יום ושעה שעה ולאיש לא אכפת.

ובכל זאת, אני רוצה להתייחס לאמירות האומללות של אוחובסקי ברשימה שלו, כי לא רק שהפולמוס הולך ומתרחב, אלא שפתאום צצים כל מיני קולות שמצדדים בו, ודווקא ביום בו עלינו לבטא חמלה כלפי כל מי שסובל, לא משנה אם הוא אדם או חיה.

 אוחובסקי כתב שהוא ממש לא אוהב חתולי רחוב, ושהם לא יותר טובים מעכברים ועכברושים. אז מעבר לעובדה המזנקת לעיניים, שממש לא רצוי סמוך ליום השואה להשוות שום דבר לעכברים, כדאי לזכור שכל דבריו של אוחובסקי ושל אנשים אחרים שטוענים כמוהו, מקורם בבורות מדהימה.

 הנ"ל מקונן על הריח הרע שמביאים החתולים לחצר, על המפגע התברואי והאסתטי ועל אותן "זקנות אכצנטריות" שמאכילות את החתולים בשאריות של בשר מרקיב.

 אז הנה כמה עובדות שמנפצות לחלוטין את הדעות הקדומות הללו:

טעות ראשונה שיש לנפץ: חתולים משאירים ריחות מסריחים בחצר. לפני שהתחלתי לשים לב לסבל הרב של חתולי הרחוב, נורא סבלתי מריח ההשתנה של הזכרים על קירות הבית בחצר. הם עושים זאת כדי לרסס טריטוריה בימי ייחום ולזכות בכמה שיותר נקבות. נורא סבלתי מהריח ונגעלתי ממנו. ואז, לפי 11 שנים, כשאימצתי גור חתולים יתום מהגינה למטה, פתאום התחלתי להבחין בסבל של חתולי הרחוב, והתחלתי להאכיל אותם.

 כעבור חצי שנה הבנתי שבעזרת האוכל הטוב הם הולכים ומתרבים, ושאם לא אעצור את זה, תוך שלוש שנים אאכיל איזה מאה חתולים. לכן הזמנתי את הלוכדים של הווטרינר העירוני של עיריית תל אביב כדי שילכדו אותם ויסרסו ויעקרו אותם.

 ומאז, זה מה שאני עושה אחת לשנתיים, ועובדה, כמות החתולים בחצר נשארה אותו הדבר, אפילו פחתה מעט.

 דבר נוסף חשוב: מאחר שכל הנקבות מעוקרות, לא באים לחצר זכרים פוריים, ואין יותר בחצר ריח שתן מסריח של חתולים! זה ככה כבר עשור שלם. והכול רק בזכות העובדה שאנחנו מאכילים אותם, דואגים להם ודואגים לעיקר וסירוס קבוע, אם במקרה מגיעים פה ושם חתולים חדשים לדור אצלנו.

 וכך המצב בכל השכונה שלי, וברוב השכונות בתל אביב. יש המון מאכילים שדואגים להחזיק את אוכלוסיית החתולים במצב מבוקר, שלא יהיו יותר מדי, ושלא ייוולדו יותר מדי גורים שימותו בסבל. זה טוב לנו, זה טוב להם. ופלא פלאים: דווקא כך, אין יותר ריח מסריח של שתן חתולים!

טעות שנייה לצריך לנפץ: המאכילים הן "קשישות אכצנטריות". אני גרה באחת השכונות הצפוניות העשירות והיוקרתיות בעיר, שכונה מאוד מטופחת, שיש בה המון מאכילים, שדווקא בגלל שהם מאכילים חתולי רחוב, הם דואגים לשמירת הטיפוח העירוני בשכונה.

 בין אותם מאכילים יש אנשים מכובדים בהרבה מאוחובסקי הנ"ל, עד שלידם הוא זה שנראה אכצנטרי. בבית לידי ישנו פסיכאטר מאוד בכיר מהשירות הציבורי שמאכיל את החתולים, ואפילו האכיל בפירורי לחם איזו תרנגולת נחמודת שהגיעה יום אחד לחצר וגרה אצלנו כמה שנים. בבית אחר לידי גרה רופאה מכובדת שמאכילה חתולים. בעוד בית גר בחור צעיר מצליח העובד בהיי טק, שמאכיל חתולים. למעשה, מאכילי החתולים בשכונתי הגדולה באים מכל השכבות: צעירים, מבוגרים, זקנים, עשירים מאוד, משכילים מאוד – הכול!

 אפילו המתעשרות החדשות המפונפנות יוצאות מג'יפי הארבע-על-ארבע שלהן בחניה, על עקבי סטילטו מחנות "עמנואל" מהמרכז המפונפן ובגדי המעצבים מכיכר המדינה, ומאכילות חתולים.  

 טעות שלישית שצריך לנפץ: האוכל לחתולים הוא מפגע תברואתי ואסתטי. הרוב המכריע של המאכילים בתל אביב מאכיל באוכל יבש. בשכונת הווילות הסמוכה לביתי אני תמיד רואה ערמות קטנות של אוכל יבש שבעלי הווילות משאירים לחתולי הרחוב. זה לא מסריח, זה לא מרקיב, זה לא מסוכן וזה לא מביא מחלות. להפך, הכול מסודר ובשליטה.

 טעות רביעית שיש לנפץ: החתולים מפורעשים ומביאים מחלות. חלק מהמאכילים לוקחים את החתולים לטיפול רפואי אם צריך, וחלק אפילו שמים להם על הפרווה אמפולות נגד פרעושים. גם מי שלא עושה זאת, זה באמת לא נורא. בעיית הפרעושים יכולה להפריע אך ורק לבעלי בתים צמודי קרקע, אבל לא לדרים בדירות. הפרעוש לא מסוגל לקפוץ גבוה, אפילו לא לקומה ראשונה!!! כך שהטענה הזו היא מטופשת. רק מי שיש לו בבית בעל חיים מפורעש, יסבול בביתו מפרעושים. לא נדבקים מפרעושים מחתולי רחוב. אני מאכילה אותם כבר עשור, ומעולם לא הבאתי הביתה פרעוש מהחתולים הללו. לו הבאתי, שני חתוליי בביתי כבר היו נדבקים מזמן.

 לגבי מחלות אחרות, תשאלו את הווטרינר שלי, רפי קישון, שנלחם בחירוף נפש כבר שנים בסטיגמות המטומטמות האלה. הוא טוען שלא בעלי חיים מעבירי מחלות לאנשים, אלא להפך, אנחנו מעבירים מחלות לבעלי חיים. וזה מחקרי, עובדתי ובדוק!

 בקיצור, דווקא דאגה לחתולי הרחוב, טיפול והאכלה, שמירה על גודל אוכלוסיה קבוע של חתולים, מניעת התרבות וכו', שומרים על חתולי הרחוב במצב טוב, שעוזר להם ועוזר לנו. הם לא אשמים שלפני איזה 10.000 שנה הבאנו אותם לדור עימנו, החתמנו אותם (מלשון "חותמת") ועכשיו הם כה תלויים בנו. הם לא מטרד, הם לא מעבירי מחלות, הם פשוט חיים לצידנו בשקט ובלי להציק לאף אחד.

 ולגבי כמה "קשישים וקשישות אכצנטריים" שאולי מאכילים את חתולי הרחוב בשאריות אוכל מרקיב, תניחו להם, אולי יש להם סיבה טובה לעשות זאת, כמו אותו קשיש ניצול שואה שנשבע שיחזיר טובה תחת טובה לחתול שהחזיק אותו בחיים במחנה הריכוז. 

 

 

6 תגובות

  1. חנה טואג

    פוסט מרגש ,יעל ,ומתקשר ליום הזה ולחמלה במשמעותה הרחבה ביותר
    מכירה מקרוב את מאכילי החתולים,
    יש בהם איזה רעב צורב שאותו הם רוצים למלא,לא יודעת
    מכירה את הנושא מאוד מקרוב
    תודה על הפוסט המרגש הזה ועל הזווית המיוחדת דרכה תמיד את רואה את הדברים

  2. רקפת זיו-לי

    גם סבתי מצאה כל חייה נחמה בחתולים. כהייתה כבר בסוף ימיה חיפשו הורי מקום שיוכל לקבל אותה עם החתול שלה כי הוא היה כמעט חלק ממנה. גם את מאכילי החתולים אני מכירה מקרוב וכשגרתי בעיר הייתי מצטרפת אליהם להאכיל ולשמוע סיפורים. ולנו יש בבית שני חתולים (ניצוליי האנושות). הפוסט נגע ללבי.

  3. ריקי דסקל

    ואותי מעצבנות הקלישאות הנבובות האלה כמו "זקנות אקצנטריות" שהעיתונאים כה מצטיינים בהם ובעיקר ההומואים המתרוממים שביניהם….:))))

  4. עדנה גור-אריה

    הייתי מאד רוצה ששכני החביבים יקראו את הפוסט שלך יעל. כל הסטיגמות שהעלית נטענות כלפי יום יום.
    קצת חמלה לא תזיק לכולנו. יש כאלה שמרשים לעצמם לקבוע מה טוב לאחרים. כדאי שיסתכלו קצת על עצמם.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל