הדיירת החדשה

מאז שהחתול מוטל מת לפני חודשיים נעשה אצלנו נורא עצוב. בייחוד מתגעגע אליו חדג'ג בן השנה וחודשיים, שמוטל שימש לו אימא מחליפה. לא יודעת, אבל פשוט נהיה עגום בבית ללא צבעו הג'ינג'י הנפלא ואופיו המתוק כמו רחם לוקום.

עכשיו יש לנו דיירת חדשה: חתולה פרסית ג'ינג'ית עם פרצוף מעוך ופחוס. מדהימה ביופייה. בינתיים קוראים לה פנלופה או פונפונית. היא הובאה מצער בעלי חיים סניף רמת גן. אליהם היא הגיעה במצב מבעית: כל השיער מלא קשרים יותר גרוע מסאדו הודי, מלוכלכת ומטונפת, מלאה בפרעושים ופטריות, דלקת בעיניים, גושישי שמן מכוניות בשיער. ובנוסף, בתת משקל.

ותבינו, זו חתולה שבטח קנו אותה באלף דולר ויותר. לא קולטת למה אנשים מוציאים המון כסף על חיית מחמד, ואז מזניחים אותה ומתעללים בה ככה. למתנדבים בצער בעלי חיים יש רושם שהאישה שהביאה אותה, שטענה שמצאה אותה מסתובבת ככה ברחוב דיזינגוף, היא בעצם בעלת החתולה, משום שסיפרה להם שהחתולה מעוקרת, ואפילו נתנה להם את שם הווטרינרית שעיקרה אותה פעם.

לא ברור, פשוט לא ברור איך אנשים מזניחים ככה בעל חיים אחרי שקנו אותו בטונה כסף. וזה לא שבסדר להזניח בעל חיים שאימצו חינם אין כסף, ברור שלא. אבל בדרך כלל מי שקונה משהו בכסף טוב נוטה להעריך אותו יותר. אז זהו, שלא. בצער בעלי חיים יספרו לכם על לא מעט בעלי חיים גזעיים, בעיקר כלבים, שננטשים ונזנחים ככה.

בכל אופן, אנחנו שמחנו שמחה רבה על הפונפונית. כרגע היא מגולחת כולה, השאירו לה רק קצת שיער בזנב בבפנים, והיא נראית כמו אריה ממוזער. הדלקת בעיניים כמעט עברה, אבל פה ושם בגוף עדיין יש לה כתמי שמן או דלק שנדבקו לשיער, בוודאי משינה במגרשי חנייה. היא גם העלתה קצת בשר במתקן של צער בעלי חיים, ואלי הגיעה לא מאוד רזה.

אבל יש בעיה נוספת, וגם היא קשורה לעוול שעושים אנשים לבעלי חיים. הפנים הפחוסות שלה, שאין ספק שהן יפות בדרכן, גורמות להמון בעיות, לא רק לדלקות החוזרות ונשנות בעיניים ולבעיות נשימה בגלל האף הזעיר, אלא גם לבעיות אכילה. יש לחתולים הגזעניים והיקרים הללו פה מוזר מאוד שמקשה עליהם לאכול.

הפנים המוזרות הללו הן תוצאה של כל מיני הכלאות בגזע שעשו בני האדם. בעבר לא היו חתולים פרסים עם פנים פחוסות ושקועות, זה הכול מעשה ידי בני האדם. ועכשיו החתולים הללו סובלים מכל מיני בעיות בריאותיות, והם זקוקים לאוכל מיוחד, וזו בוודאי עוד סיבה שמי שקנה אותה הזניח אותה ככה, עד שהפכה עור ועצמות. יעני, שפך בוכטה כשקנה אותה, ואז התקמצן על אוכל מיוחד ויקר. וזו עוד סיבה לכך שלא היו לה קופצים בצער בעלי חיים, למרות שלחתולים פרסים יש בדרך כלל ביקוש באימוצים.

זהו, עכשיו היא שלנו ואיתנו, והבטחתי לה שלא יאונה לה יותר רע בחיים. יאהבו אותה וידאגו לה ויוקירו אותה כל חייה.

וחדג'ג' כבר בכלל מאוהב. היא עדיין בחדר משל עצמה, כדי לתת לכל הצדדים להסתגל, אבל חד'ג'ג כבר ראה אותה, וחלק מזמן הוא משחק ליד חדרה, כאילו קורא לה לבוא ולשחק איתו. בכלל, אחרי הדיכאון של החודשיים האחרונים מאז שמוטל מת, נראה ששמחת החיים חזרה אליו. סוף סוף יש לו חברה חדשה, ועוד ג'ינג'ית כמו מוטל. עבדה בן ה-15, לעומת זאת, מגיב די באדישות, אבל אתמול גם הוא בא להציץ מרחוק על הדיירת החדשה.

אנחנו עדיין מתגעגעים למוטל הצדיק, אבל פנלופה עושה רושם צדיקי לא פחות.

וחדשות מגוזל העורבים: אתמול הוא הצליח סוף סוף לעופף מעט, עלה בתעופה מהחנייה הפתוחה שנמצאת אצלנו בלוול יותר נמוך, למדשאה שמעל ומשם אל העץ. הוא עדיין מתקשה בתעופה, אבל לפחות נמצא במקום מסתור. כנראה שגם הכנף שלו בתהליך החלמה.

והבהרה בעניין הגינה שלנו למטה: מה שנראה אצלנו בימים האחרונים בגינה ובמגרש החנייה היה מין נס, כי כנראה שהדיירים פשוט ריחמו על הגוזל. אבל בדרך כלל אין התחשבות כזו. רובם שונאים חתולים, וכבר היו כאן כמה מריבות רציניות בין שונאי חתולים למאכילי חתולים. גם את הקוריצה רובם שונאים, והיו כמה מקרי התנכלויות איומות שקשורות אליה. מזל שהיא נורא חכמה ויודעת לשמור על עצמה. אני מאכילה אותה קבוע ביחד עם החתולים. היא שורדת אצלנו כבר כמעט שלוש שנים, ובדרך כלל היא נורא מאושרת והחתולות למטה אוהבות אותה. אפילו להן יש לב יותר רחמן מליבם של השכנים בני האנוש. 

והנה תמונה של הפונפונית פנלופה מהיום הראשון בצער בעלי חיים סניף רמת גן, שאגב, עושים מלאכת קודש, והכול בהתנדבות ובתקציב אפסי. בקרוב, כשיצמח שערה ואצלם אותה והיא תיראה במלוא תפארתה, אשים תמונה.

והנה לינק לצער בעלי חיים רמת גן והסביבה.