אז תהיו בקשר?

ברגע הראשון שלקחתי את "תהיו בקשר" של שרית סרי ליד, ראיתי יותר מדי טקסט וזה הרתיע אותי. מה היא מבלבלת במוח, חשבתי. ספר הומור ראוי שיהיה קצר וקולע. זה נראה לי קצת טרחני, ולכן לא התעמקתי.

אבל הלילה החלטתי לתת לו צ"אנס נוסף, ומצאתי שמעבר לכך שסרי מצחיקה (טוב, יודעים, לא חוכמה), הנחמד הוא שדרך ההומור מתבטאת ההבנה הפסיכולוגית החדה שלה בבני אדם, וזה מה שיפה בספר ההומור שלה, שיצא זה עתה ב"עם עובד".

זה באמת ספר לישראלים בלבד, כי כל כך הרבה דברים שם מבוססים על הישראליות הדי דוחה שלנו. אנחנו יוצאים ממש מגעילים אצל סרי: וכחנים, עצבניים, חסרי כל עניין בזולת, רואים רק את עצמנו, תככנים. קטנים, קטנים, כמה קטנים. 

אנחנו מתעניינים רק בעצמנו, למרות שכאילו אכפת לנו מהזולת (המתעניינים עלק, קוראת להם סרי). אנחנו עושים פנים של אמפטיה, אבל בעצם דוקרים את הזולת (מוכר לכם מאיפה שהוא?). אנחנו תמיד מאשימים את האחר באיצטלה של "אמרתי לך!" בקיצור, אנחנו מה-זה נבלות. וגם נודניקים, חסרי סבלנות, אידיוטים, משחקים בקקה, ווי ווי, כמה פגמים. איך אלוהים הוציא כזו גרסה דפוקה לשטח? זה "העם הנבחר", זה?

טוב, לא הכול קשור לישראליות דווקא אלא לאופי האנושי החראי. אנחנו בני האדם, חראים. נקודה. וסרי עוקצת אותנו בהרבה חיבה דווקא. היא לא שונאת אדם או משהו, סתם רואה את הפגמים ומציינת אותם בהומור של אנדר סטייטמנט, מרומז כזה. צריך להקדיש זמן לספר, כי אם פוסלים מיד, כמו שקרה לי בהתחלה, אז עלולים לפספס אותו.

העיצוב והפורמט של הספר מאוד עושה חשק לקחת אותו ליד. הוא נראה כמו פנקס. יענו, הפנקס של סרי פתוח והיד רושמת. מקורי ללא ספק. מה גם שבצד השני יש דפים ריקים של פנקס, ואפשר להוסיף שם כל מיני דברים: מתכונים לשניצל, רשימות למכולת, הערות… ככה זה אנחנו הישראלים, מנצלים כל דבר, משקיות סופר, כוסות של לבן ועד ספרי הדרכה על הישראלי המצוי המגעיל. 

על פי רוב חייכתי לי עמוק בפנים בשעת העלעול בספר, אבל לפעמים אפילו פרצתי בצחוק, וזה קשה לי לומר בדרך כלל על ספרי הומור ישראלים.

אה, ועטרה אופק ערכה ונתנה את הטאץ" שלה.