רק חמורים מתרגמים מדויק

הנה פנטזיה שעולה בי לפעמים: אני מעמידה את כל המתרגמים הגרועים בשורה ויורה בהם. לפעמים אני מבצעת בהם מעשים סדיסטיים חמורים יותר, תלוי עד כמה התרגום שלהם שאני עורכת, מרגיז אותי וגורם לי אולקוס רוחני. אין מה לעשות, קשים חייו של עורך תרגום.

אני מתדיינת ביני לבין עצמי, ביני לבין עורכי תרגום אחרים ומתרגמים אחרים כבר שנה וחצי, ברשימות שאני כותבת על הנושא מעת לעת. כבר כמה זמן בוער לי בקצות האצבעות לכתוב על זה שוב, והנה בא הספר החדש של מאיה ערד, "תמונות משפחה" ונתן לי את הפוש.

לא אתייחס כאן לאיכותו של הספר כי טרם סיימתי לקראו, אבל אני רוצה לצטט מעט מהסיפור הראשון בקובץ. הסיפור עוסק בבנו של משורר חשוב, שבמקום לשורר הפך למתרגם. ערד פורשת את הרגשות הסבוכים של בן, שאביו אינו רק דמות אב שלו אלא גם חונך ויריב ספרותי.

הסיפור נתן לה הזדמנות לדון בתרגום, משמעותו, מגבלותיו, מהו בכלל תרגום טוב, וכו'. כל הנושאים החביבים עלינו, סופרים, מתרגמים ועורכים. ומכיוון שמתקבצים בבמה זו לא מעט כאלה, מצאתי לנכון להביא קצת מהרומן שלה.

מה שהכי אהבתי בסיפור היה האמירה חוצבת הלהבות של אבי הגיבור, אותו משורר נודע: "רק חמורים מתרגמים מדויק! כמו איזה צייר רחוב שמצייר פורטרט שיהיה 'דומה'. בשביל לתרגם מדויק צריך מילון. אבל רק משורר באמת כותב את השיר מחדש."

הבנתי את זה בראשית עבודתי כעורכת תרגום, לפני שעשור. הבנתי שרק סופר או משורר יכולים לתרגם ספרות כהלכה. כל יתר המתרגמים לא מצליחים להעניק לטקסט ערך צורני כל שהוא. הם מתרגמים אוטומטי. ואני כבר לא מדברת על התרגומים המילוליים הזוועתיים, מה שנקרא אצלנו במקצוע בלעג "תרגומית", של מתרגמים שאפילו לא פותחים מילון כדי לחפש מילים נרדפות, ופשוט תוקעים במשפט את המילה הראשונה שעולה להם בראש, שאינה מתאימה בכלל, והופכת את המשפט כולו לבדיחה אחת גדולה.

אוי, כמה פעמים נתקלתי בזה. לפעמים אני פורצת בצחוק קצר או מבליעה חיוך פנימי, וכמה פעמים כמעט השתנתי מרוב צחוק. במה לא נתקלתי! לצערי, לא שמרתי את כל "ההברקות" המבעיתות של המתרגמים הקלוקלים, ולכן לא אוכל להביא אותם כאן כדוגמה, אבל תסמכו עלי שהיו שם מיני פיגולים לשוניים שלא ייאמנו ממש.

פעמים רבות אני חושבת האם בכלל אפשר לתרגם טקסט. אולי כל תרגום מחטיא לדברי הכותב. אני זוכרת שעמליה כהנא כרמון סירבה בעבר שיתרגמו אותה בגלל שחששה מהעיוות הזה שייעשה בטקסט שלה, שחלק גדול מכוחו הוא קסמו המילולי, שעובר היטב רק בעברית הקשה-שפה שלנו.

אינני יודעת אם היא שינתה את דעתה. אבל למרות שאז חשבתי שהיא מגזימה, שעדיף שיתרגמו אותה, ולו במחיר החטאה למשקל ולקצב של כתיבתה, היום אני מבינה אותה הרבה יותר. כשאני רואה את מעשי האונס בספרים, אני רוצה לפעמים לצרוח. מה רוצה? לפעמים אני ממש צורחת. תשאלו את אחותי שולמית. היא מתרגמת. לפעמים אני עורכת גם אותה, והיא יכולה להתוודות על כמה רגעים בהם שקלתי לרצוח אפילו אותה. כבר אמרתי, תרגומים גרועים מעלים לי את לחץ הדם.

"אם מראש יש חוסר שיוון כזה בין השפות, מה הטעם לתרגם? הרי מראש ידוע שתיכשל בתרגומך," תוהה הגיבור של מאיה ערד, המתרגם במקצועו.

כיום, כשאני מכירה את הבעיות התרגום ועריכת התרגום לעומק, גם בי עולה לפעמים המחשבה הזו. אני מודעת לכך שבראשית דרכי ייתכן שאני עצמי ביצעתי אונסים קבוצתיים מרשימים בספרים, ולו רק כדי לעשותם יפים יותר. אני גם מבחינה עדיין בספרים שמתורגמים כל כך רע, בסגנון "התרגומית", אפילו כיום, אחרי שחל שיפור די ניכר ברמת התרגום הספרותי בארץ. אני גם רואה פה ושם ספרים שבעיית התרגום ועריכת התרגום שלהם נבעה בעיקר מפני שכמעט בלתי אפשרי לתרגם אותם, וחבל שבכלל תורגמו.

השאלה הענקית שלנו כמתרגמים ועורכי תרגום היא תמיד עד היכן נגיע. עד כמה נסטה מהטקסט כדי לייפותו. ואם נעשה זאת, עד כמה נחטא לו ולמחבר. ואם לא נעשה זאת, איך בכלל יפיק הקורא הנאה מהקריאה. ואם אנחנו מניחים מראש שתרגום הוא כבר יצירה בפני עצמה, איך לא יעלה לנו השתן לראש ונשתלט עליה כליל. ואם לא נשתלט, איך נייפה אותה.

דבר אחד אני יודעת: כקוראת "תמימה", לפני שנעשיתי עורכת תרגום, שמחתי לקרוא ספרים מתורגמים שלא יכולתי לקוראם בשפת המקור. הגיבור של ערד סבור שצריך לקרוא הכול בשפת המקור. אבל הרי לא נלמד רוסית וספרדית ולטינית ואיטלקית וסינית ויפנית וכו', יש גבול ליכולת הקיבול שלנו. לולא התרגום, לא יכולנו לקרוא בכל שלל השפות האלה. זאת אומרת שתרגום הוא הכרח קיומי ממש להמשכו והתפתחותו של עולם תבוני.

אז אין מנוס. רק תעשו לי טובה מתרגמים יקרים, עשו עבודתכם נאמנה. במקרה שלנו, נאמנה זה לא באמת "נאמן למקור", זה להגדיל אותו בעברית, לרומם אותו ליצירה קריאה ונאה וקולחת בעברית. אז למרות שלא משלמים לנו מספיק, ותמיד אנחנו ממורמרים מכל מיני סיבות שרובן מוצדקות, עשו טובה ותרגמו כמו שצריך. אל תגרמו לי ולעורכי תרגום אחרים אולקוסים ולחץ דם גבוה. תרחמו עלינו.