יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
לדבר עליו
בזכותו אני עדיין כאן
וזה בכלל לא מובן מאליו
אלמלא אהבתו
הייתי זרוקה באיזו סמטה
מזרק ביד
טיפת דם בודדת נושרת מתוך הווריד
אל תעלת מי הביוב
ככה אני מדמיינת את עצמי ללא אהבתו
ללא חיוניותו
ללא החיים שהזריק לתוכי ביד אחת
ובשנייה טיגן קציצות בצל ופטרוזיליה
בהרבה שמן
מוח צמחוני
בזכותו המוח שלי מנגן מילים
וזה בכלל בכלל לא מובן לי מאליו
לזכר אבי, ציון ישראל, ירושלים 1914- תל אביב, 1994
זו הכרת תודה שאין לה שיעור. ואכן, חלל שמישהו משאיר אחריו חייב להתמלא ולפעמים מתמלא ממה שהחסר יוצר. יישר כוחך
היי יעל
לא יכולה להפסיק , זה מדהים, האהבה שלך מדביקה…
זה כל כך חזק איך הבלוג ניהיה מלא רגש, ועוצמות…
להתראות טובה
מרגש מאד, החיבור בינכם, והכרת החסר המתמלא ביצירה
היי יעל
עניתי לך בבלוג שלי, אחרי מירי.
רק עכשו שמתי לב.
את זוכרת היתה משיהי בבלוג שכתבה על אבא שלה שחטף טראומת מילחמה, ספור שנוגע בקצוות את זוכרת מי זאת?
חוץ מזה את אש, אם אני הייתי מציעה לעשות יוזמה כזאת לא היה לזה את התנופה שלך, תדעי שאת משהו, כמו שם הבלוג שלך
"אי אפשר להפסיק" תראי את הקירבה שזה יצר.
להתראות טובה
יעל, השארת אותי ללא מילים לנוכח האהבה וההוקרה שיש כאן בשיר הזה אני מקווה מאד מאד שאביך זכה לקרוא אותו, ואם לא לקרוא אותו לפחות לדעת שכך את מרגישה אליו. נדמה לי שאין מתנה גדולה מזו ואין אושר גדול מזה להורה.
יעל.נוכח הטקסט הזה כבר לא מתחשק לחשוב על ספרות. REALITY.בכל אופן, מוטיב הג"אנקי הוא מהחביבים עלי למרות שלא עשיתי בו שימוש בכתיבתי. אני אוהב לדבר בו.ועוד מילה: היכולת להכיר תודה היא מהיכולויות הנפשית הנדירות,אבל אנא אנו באים בלעדיהן.
הוא היה מתנה יעל ואת גם.
ואת גם דואגת שידעו וזה טוב, וגם את הפרויקט הזה שיזמת בזכותו תמשיכי שיצבור עוד סיפורים, ושירים וקטעים מכל סוג.
איזה שם חזק! ציון ישראל…
יפה מאד . המזרק ברחוב מול הפטרוזיליה הביתית בבית.
נגעת ודייקת.
תודה חברים יקרים על האהבה שלכם. מחחמת לב ועצמות קפואות.
טובה, לא זוכרת מי לצערי.
אליענה, למזלי הוא ידע אבי. כשיש אהבה היא עוברת מאחד לשני. הוא תמיד ידע שאני אוהבת אותו, ואני תמיד ידעתי שהוא אוהב אותי. בלי להגיד מילה. ולמרות שפיספסתי את ימיו האחרונים ואת לוויתו, כי הייתי באותו שבוע בחו"ל, אין בליבי כאב על כך, כי אני יודעת שהוא ידע שאני אוהבת אןתו ותמיד אוהב.
טוב, על זה שלא דחו את הלוויה שלו עד שובי, כי אני לא בן, וחברה קדישא אמרו שרק לכבוד בן שאומר קדיש דוחים, ואמי ואחי הסכימו עם זה, על זה אני כן כואבת ולא ממש סולחת להם.
מי הם בכלל שאת לא סולחת להם, אם היו מכירים אותך בטוח היו מחכים, מה שברור שאת אלופה
להתראות טובה
יעל, כמה עוצמות של רגש ואהבה את מכילה! וכל החום הזה זורם אלינו. אני חושבת שמי שזכה לאהבהת אב כזאת, ואת זוכרת, דיברנו על האבות שלנו, נותרו לו שקים של נתינה לאחרים. התרגשתי.