סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"
רק לשתף אתכם ביופי
אין הרבה כאלה בעולם: טווסים לבנים. בעצם יש להם פגם גנטי, הם פשוט נולדו אלביינו, אבל הם כל כך יפים, נכון?
האמת, זה הגיע במייל, מחברים של חברים של חברים. ומה שמגיע במייל, אני מחשיבה אותו כמותר לפרסום בכל מקום. לכן גם העליתי לבלוג. את יכולה לעשות בו מה שאת רוצה. בשמחה. אצלי הוא השבוע על הדסק טופ. הלוואי והיה לי אחד כזה בבית, הייתי מנשקת אותו באטרף. איזה לבן!!! שמלת כלה ממש, לא?
יעל. יפיפה מאוד. ממש לפני יומיים קראתי במטאמורפוזות של אובידיוס על מקור העיניים בנוצות הטווס. הרה גילתה שיופיטר בגד בה עם צעירה. יופיטר המודאג הסתיר את הנערה בצורתה של עגלה שלא יכלה לספר כלום – רק לגעות. הרה שדאגה מפני התפתחויות עתידיות צוותה על הכלב ארגוס לשמור על העגלה. לכלב הזה היו אלפי עיניים שאף פעם לא נעצמו כולן יחד. יופיטר ראה את סבלה של העגלה ושלח את הרמס להרדים את ארגוס ולחסלו. זה היה מסובך, אבל הרמס הצליח לעצום את כל עיניו של ארגוס בעזרת נגינה בחליל וסיפור על מוזה בשם סירינקס שהפכה לחליל.כשנעצמו עיניו של ארגוס, הרמס העמיק את שנתו בעזרת מטה הקסמים שלו והרגו. הרה הנדהמת לקחה את עיניו של ארגוס והציגה אותם לנצח בנוצות הטווס.
צעד אחד הצידה של הטבע מהצבעוניות המושלמת הראשונית מקבלים משהו שלם אחר, שאולי אף מכיל את הזכרון . תמצית היופי.יש יפה שמכירים ויש יפה שעוד לא ראינו. כמו באמנות .
איזה צירוף מקרים מדהים: רק לפני שבוע נתקלתי במהלך התרגום של ספר על איטליה בקיומם של white peacocks. זה נשמע לי מרהיב מהתיאור, אז חיפשתי בגוגל ומצאתי אחד, והוא משמש מזה שבוע בתור הדסקטופ שלי. והנה, בצירוף מקרים מוחלט לגמרי, אותם טווסים לבנים מופיעים גם אצל יעל. והם אכן מרהיבים.
יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
.jpg)
.jpg)
wow יעלי היקרה.
תודה ששיתפת אותנו ביופי הזה.
באיזו מדינה צולם הטווס?
הודו כמובן
יעלי, אני מסתכלת מסביבי על הקירות של הסטדיו ה-20 מ"ר שלי, ותוהה איפה אוכל לתלות את התמונה הנהדת השנייה.
אם זה בסדר מבחינתך?
האמת, זה הגיע במייל, מחברים של חברים של חברים. ומה שמגיע במייל, אני מחשיבה אותו כמותר לפרסום בכל מקום. לכן גם העליתי לבלוג. את יכולה לעשות בו מה שאת רוצה. בשמחה. אצלי הוא השבוע על הדסק טופ. הלוואי והיה לי אחד כזה בבית, הייתי מנשקת אותו באטרף. איזה לבן!!! שמלת כלה ממש, לא?
התמונה השנייה של הטווס מקרוב משום- מה מרגיעה מאוד. כולו לבן כמו שמלת כלה, מלאך, כמו משהו טהור שבא לחבק אותו.
וואוו, מהמם.
ובאמת התמונה מרגיעה….
מה שכן, לפני כמה חודשים מאחד כזה הייתי מכינה סוודר.
הייתי בחוות האלפקות בדרום, והיה שם טווס שצרח כל הלילה (יש להם הקול החזק והמבהיל ביותר ששמעתי בחיה),
וזה כל כך עצבן שפנטזנו עליו כמילוי לכל מיני דברים.
לא נורא רוניתוש, אחותי שולמית עשתה פעם כתבה על חוות אלפקות, והם… ירקו עליה.
יעל. יפיפה מאוד. ממש לפני יומיים קראתי במטאמורפוזות של אובידיוס על מקור העיניים בנוצות הטווס. הרה גילתה שיופיטר בגד בה עם צעירה. יופיטר המודאג הסתיר את הנערה בצורתה של עגלה שלא יכלה לספר כלום – רק לגעות. הרה שדאגה מפני התפתחויות עתידיות צוותה על הכלב ארגוס לשמור על העגלה. לכלב הזה היו אלפי עיניים שאף פעם לא נעצמו כולן יחד. יופיטר ראה את סבלה של העגלה ושלח את הרמס להרדים את ארגוס ולחסלו. זה היה מסובך, אבל הרמס הצליח לעצום את כל עיניו של ארגוס בעזרת נגינה בחליל וסיפור על מוזה בשם סירינקס שהפכה לחליל.כשנעצמו עיניו של ארגוס, הרמס העמיק את שנתו בעזרת מטה הקסמים שלו והרגו. הרה הנדהמת לקחה את עיניו של ארגוס והציגה אותם לנצח בנוצות הטווס.
צעד אחד הצידה של הטבע מהצבעוניות המושלמת הראשונית מקבלים משהו שלם אחר, שאולי אף מכיל את הזכרון . תמצית היופי.יש יפה שמכירים ויש יפה שעוד לא ראינו. כמו באמנות .
איזה יופי של אגדה.
תודה על האגדה מוטי.
איזה צירוף מקרים מדהים: רק לפני שבוע נתקלתי במהלך התרגום של ספר על איטליה בקיומם של white peacocks. זה נשמע לי מרהיב מהתיאור, אז חיפשתי בגוגל ומצאתי אחד, והוא משמש מזה שבוע בתור הדסקטופ שלי. והנה, בצירוף מקרים מוחלט לגמרי, אותם טווסים לבנים מופיעים גם אצל יעל. והם אכן מרהיבים.
יפה ומרגיע על הבוקר.
הלוואי עלינו פגם גנטי שמיפה כך.
מעניין איך פגם גנטי אצל בעל חיים יכול להיראות לנו כל כך יפה. נדמה לי שבני אדם פחות מוכנים לראות סטייות כיפות בינם לבין עצמם.
ואו!