יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
באחד האמשים הזדמנתי לשוק התקווה. כבר בכניסה פנה אלי רוסי מבוגר ומלמל משהו. לא הבנתי דבר ממה שאמר, אז התעלמתי והמשכתי הלאה.
העמקתי לתוך השוק, ולפנַי אני רואה כמה קונים שמאחוריהם נגררים רוסים זקנים עם עגלות סופר. הקונים רוכשים ירקות ופירות ושאר טובין, מעמיסים לתוך העגלה, והרוסי נגרר אחריהם, ואחר כך הולך איתם למכונית או הביתה. או אז הבנתי מה טיב השירות שניסה אותו רוסי מבוגר להציע לי.
מבין הקונים שנענו לשירות הספונטני של כמה רוסים קשישים שמנסים להתפרנס מעבר לקצבת הזקנה המגוחכת – ודווקא יוזמה ברוכה, אני לא מתלוננת – התבלט תימני זקן וצנום שצעד בגאון, שמאחוריו התנהל בהתנשפות רוסי שמן ומבוגר, שסחב את העגלה המתפוצצת מהררי ירקות שקנה התימני.
התימני הזקן הולך כמו מצביא גאה בראש, דוחף לעגלה ארבעה קילו מלפפונים, חמישה קילו עגבניות, טונות חצילים, הררי גזר, ועוד היד נטויה, והרוסי השמן והזקן, השפוף והמתנשף, מזדנב מאחוריו כמו גלגל של מרכבה, הכול כדי לגלגל את העגלה הכבדה. ושניהם מהלכים להם כמו גביר ומשרתו.
זו היתה יכולה להיות סצינה מתוך רומן רוסי מהמאה ה-19, אלא שהגביר אינו רוסי שמן, מנופח לחיים אדמדמות, אף בולובוסי, אברקיים ומעיל כנפות, אלא תימני זקן וצנום כמו גפרור. והסחורה אינה קותלי חזיר, שומן אווז, כרוב ותפוחי אדמה, אלא ירקות א"י רעננים, והמשרת של היום היה יכול להיות ברומן מהמאה ה-19 כאותו גביר.
ואם בא"י עסקנן – התימני או אשתו היו בוודאי השרתים בביתו של הרוסי, ועכשיו, איך השתנו הזמנים, התימני בטח נהנה שהרוסי הוא עכשיו המשרת שלו, אולי חושב על רעייתו הזקנה, שאת בחרותה בזבזה בניקוי מרצפותיו של הרוסי העשיר.
מבריק בעיני, יעלה.
העין שלך והביצוע.
דוז פואה (שזה לא ברוסית ולא בתימנית).
כתבת משעשע לאללה
על נושא לא משעשע בכלל.
כל הכבוד!
כן, יעל, מראה שכזה. גלגל חוזר בעולם: עני הופך עשיר ועשיר מתגלגל בעני. לא חייבים להיות אותם בני אדם. אין זה משנה כלל. מה שנורא זה שאין לדבר תיקון, אבל אי אפשר להסכין לזה. אי אפשר להסכים עם עוני וניצול מכל סוג שהוא. יפה כתבת. אין כמוך. אני נתקל בניצול ובסחר חלומות יומיום דווקא בעבודתי הספרותית. שונא את זה. אבל כאן מדובר במשהו הרבה יותר בסיסי וקיומי המתקשר לאוכל, לרעב. רני.
יש לך עין חדה, אבל לא הרגישות המתאימה
נהפוך הוא. טקסט רגיש ויפהפה בהשראת רומנים רוסיים.
שאפו.
אבל מובן שתגובתך ניחנה ברגישות יתר.
רשימה קטנה יפה ציורית ונוגעת ללב
יעלה, איך ידעתי שאני צריכה להתחיל איתך?!?
התחלה מעולה ללילה שלי. ובוקר טוב לך. לא פחות חשוב. נשיקות.
ליקום יש מן הסתם דרכים להראות לנו מה שנקרא בספרות צדק פואטי ,ומה שסוציולוגית נקרא אפליה מתקנת ,
ושום משטר לא יזם זאת רק היקום וחוקיו, אכן גלגל מסתובב לו
ולא לעולם חוסן
וטוב שככה
אהבתי את ההתבוננות שלך ,יעל
ציורי כל כך יעל, אני רואה אותם מהלכים כאן מולי עכשיו
סאטירי ונוקב
כתוב מצויין
הו כן… הכל כל כך סיפרותי כאן, ממש יצירת מופת קטנה, זה נהיה זה וההוא נהיה ההוא, ממש מתוך רומן של טולסטוי שאפשר להיתמוגג, וזה כל כך מרגש ופיוטי וכתוב פשוט ניפלא!
איזה מזל שבשוק בננות הן פשוט בננות.
תירגע/י, כולה פוסט. מילא היית מוציא/ה את חמתך את רומן שלי, אבל פוסט???
תירגע/י את/ה. כתבת כאן משהו אז מגיבים. ומה לעשות, לא כולם חושבים שזה כמו כל המחמאות שקיבלת. טף לייף, את אמרת בעצמך.
כאלה עוצמות של רגשות בשביל פוסטון שכתבתי בעשר דקות? וואלה מחמאה.
ואגב, תודה על כך שעל פי תגובתך אני עכשיו גם גבר וגם אישה – נמנית על שני המינים: תמיד רציתי להיות מולטיג'נדרית.
"באחד האמשים" – הפתיחות המפורסמות של אפרים קישון זצ"ל
זהו יעל הסדר בעולם התבלבל 🙂
בסופר לידינו אורזים חיילים בחופשה, עם מבטא רוסי את המצרכים , גם בשביל כמה גרושים
תודה חברים.
ריקי, כן, "האמשים" יהיו לעולם של קישון.
מכיר את מה שאת מתארת… עצוב.
מדהים!
קותלי חזיר, התכוונת…
למרות שעכשיו כולם נעשו קוטלי (שפעת) חזירים, אבל זה כמובן משהו אחר…
איזו הבחנה! איזו חדות,תענוג! זו כנראה תכונה של סופרי פרוזה.
תודה סבינה. תודה אומי.
ותודה על תיקון שגיאת הכתיב. אני אתקן.