מתפללת בשבילו

עמרי הקטן עבר אתמול את הניתוח במעיים. כל היום ישבנו והתפללו בשבילו, שיעבור את הניתוח בשלום, שלא יגזרו יותר מדי מעי דק, שיישאר קצת בכל זאת. שלא יכאב לו מדי, שיחלים מהר, שהפצע יתאחה כמה שיותר מהר. תינוק בן שנה ושלושה חודשים צריך לעבור ניתוח מסובך כזה בקיבה, על ידי מומחה שבא עד לכאן מאמריקה.

עמרי חולה במחלה גנטית בשם הירשפרונג, שהתגלתה כשהוא היה בן שבעה חודשים. אז הוא עבר את הניתוח הראשון, הקטן יותר, ושמו לו סטומה. אתמול קטעו את כל המעי הדק שפשוט לא מתפקד וגורם לעצירות, שבלי טיפול עלולה להוביל למוות. יש עוד כמה עשרות ילדים כאלה בארץ.

עמרי הוא הנפש של המשפחה שלנו. הוא בנה של בת אחי, קרן. כשנולד, והוא כזה יפה, כזה מושלם, והתקשה לעשות קקי וסבל מעצירויות שנמשכו שבועות, ואף אחד לא ידע מה זה – לא הבנו למה מלאך קטן כזה צריך לסבול מכאלה כאבים. עד שגילו את המחלה שיש לו.

ומה שמדהים, שכאילו בניגוד למחלה ממנה הוא סובל, הוא מתפתח נפלא, הרבה יותר מהר ממה שבנים בגילו מתפתחים – הוא כבר רץ ואפילו קצת מדבר, כאילו קיבל מאלוהים איזו קפיצה התפתחותית כפיצוי על כל הסבל.

ועכשיו זה אחרי, הניתוח ממנו כל כך פחדנו. ועכשיו צריך לעבור עוד שבוע של חששות ופחדים. ואז עוד כמה חודשים עד להחלמה. ואז תמיד יהיו בדיקות והשגחה קפדנית.

לא קל. לא קל לכולם. אבל בעיקר אני חושבת על עמרי, כמה כואב שילדים קטנים צריכים לסבול ככה, הרי הם אפילו לא מבינים מה קורה להם. בשבוע שעבר הוא נתן כזאת בעיטה לרופאה שניסתה לבדוק אותו.

מצד אחד זה מצחיק, מצד שני אני חושבת על המשקעים שבוודאי נשארים במוחו וברגשותיו של אדם שהיה חולה בילדותו. בטח הוא חושב לעצמו: למה ההורים שלי עושים לי את זה? למה מכאיבים לי כל כך? בטח הוא נשאר שונא רופאים מושבע במשך כל חייו.

ודווקא הוא, עמרי, יזדקק תמיד להשגחה רפואית מסוימת בשל מצבו.  

 והנה עומריקול בגיל שבעה חודשים, אחרי הניתוח הראשון, בזרועותיה של רינת גבאי שבאה לשעשע את הילדים בבית החולים