האישה שהצליחה לשנות את גורלו של כפר שלם

אם לא הייתי רואה את הסרט הדוקומנטרי "בושה", לא הייתי מאמינה לסיפור המטורף הזה. אפילו תסריטאי הוליווד המשופשפים ביותר לא יכלו להמציא סיפור מדהים כזה.

   בשנת 2002 אישה צעירה בשם מוחתרן מאי נאנסה אונס קבוצתי אכזרי על ידי כעשרה גברים מבני כפרה בפקיסטן. גברים נוספים צפו בנעשה ולא פצו פה. הבחורה הובאה במצב קשה לבית חולים, אבל לא שתקה. היא התלוננה. באבו-אבוה התלוננה.

   נטען כי האונס לא היה אונס "רגיל", אלא נקמת "עין תחת עין". על פי דברי הנאשמים באונס, הם אנסו את מוחתרן בהחלטת מועצת השבט, כעונש על האונס לכאורה שביצע אחיה באחות הנאשמים. נטען גם, שמועצת זקני הכפר היא שהחליטה על "העונש" הזה, ושכל הכפר ידע על כך.

   כך או אחרת, מוחתרן לא שתקה כמו מיליוני נשים שנאנסות יום יום בכל רחבי העולם, ובוודאי שבארצות העולם המוסלמי. כך הפך כפר נידח שבנידחים בפקיסטן, בשם מיראוולה, למוקד עולמי לצוותי טלוויזיה, לאגודות לזכויות האישה, ואפילו את קונדוליזה רייס עירבו בנושא.

  פרשה מטורפת. פשוט מטורפת. והזויה. והוליוודית. אפילו תסריטאי גאון לא היה מצליח להמציא את ההמשך. רק פרדריך דירנמט המציא את הסיפור ההזוי כבר במחזהו "ביקורה של הגברת הזקנה".

    מוחתרן התלוננה בעיר, המשפט עשה כותרות ענק בפקיסטן והגיע למערב. בחסות ארגוני הנשים שהקימו קול זעקה, הלכו כל הנאשמים לכלא עד גזר הדין, והיא עצמה קיבלה ממשלת פקיסטן 500.000 רופיות, שזה 9000 דולר, סכום עתק לכפרי עני בפקיסטן. בכך היא הפכה לאישה הכי עשירה בכפרה.

   לא זו בלבד, בשל האיום על חייה, בנתה המדינה סניף משטרה בכפר, ועמדת שיטור נוספת, כמו לאח"מים, בכניסה לביתה של מוחתרן. בנוסף, הצעידה הממשלה את הכפר לשנות האלפיים, בכך שחיברה אותו לחשמל, לטלפון ולביוב – יוזמה שננקטה בעיקר כדי לפצות את מוחתרן ולהשתיק את כלי התקשורת הזרים ואת ארגוני זכויות האדם שהכניסו את אפם. חזון ימות המשיח. והכול בגלל אישה קטנת גוף אחת שלא הסכימה לשתוק.

   ההמשך הוליוודי לא פחות. מוחתרן לא הסכימה לברוח עם משפחתה, כמו איזה פחדנית, למרות שהיה לה מספיק כסף להתיישב בארץ אחרת. היא החליטה לשקם את מעמד האישה בכפרה. בכסף שקיבלה מהממשלה בנתה בית ספר לבנות, ולאחריו בית ספר לבנים, וגם מרכז סיוע לנשים במצוקה.

    מנאנסת מבוזה הפכה מוחתרן ל"גברת הזקנה" הנערצת של כל בני הכפר. חיי התושבים השתנו לגמרי בזכותה ובזכות הכסף שהביאה איתה. בניגוד לגברת הזקנה ממחזהו של דירנמט, היא לא רוצה להתנקם בבני כפרה האכזריים אלא לעזור להם.

   הנאשמים עדיין בכלא, מחכים לגזר הדין של בית המשפט העליון. הם זוכו במחוזי מחמת "חוסר הוכחות", אבל מוחתרן, מגובה בארגוני זכויות הנשים, הגיעו עד לעליון. זה אומר שמצפים לנאשמים עוד כמה שנים טובות בכלא, עד ההכרעה אם יזוכו וישוחררו, או אם יבוצע גזר הדין: מוות בתלייה.

   מאז, מוחתרן הפכה לסלב בעולם כולו. היא נבחרה לאחת הנשים המשפיעות ביותר מטעם המגזין טיים, לאשת השנה של מגזין גלאמור, התארחה בקרב שועי וחורי הוליווד וראתה עולם. היא נחשבת היום לאחת הפמיניסטיות הכי מוצהרות, והיא אפילו לא יודעת קרוא וכתוב. סוף סוף, זכתה השנה להגיע לרמה של כיתה ה" בבית הספר לבנות שהוקם בכפר על שמה.

   אני ממתינה לסרט ההוליוודי. אם לארין ברוקוביץ" מגיע, גם למוחתרן מאי מגיע שובר קופות ענקי. אני מתנדבת לכתוב את התסריט. אני אפילו יודעת את מי אלהק לתפקיד של מוחתרן, את סלמה הייק הגדולה מהחיים, הגיבורה של הסרט "פרידה". אז מה אם היא מקסיקנית במוצאה, היא תתאים גם כאן. העוצמות והאנרגיות הנשיות שלה יכסו על אי הדיוק האתני.

   ומי שלא צפה בדוקומנט המדהים הזה שביים מוחמד נג"בי, יהיה שידור חוזר ב"יס דוקו" בשבת, ויש גם בוואלה. אל תחמיצו. הסיפור מדהים מדהים.