יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
אילן ברקוביץ' ביקש ממני להעלות את ההודעה המיוחדת הזו.
בננות בלוגס, שלום רב.
משוררים אוהבים להציץ, כידוע, אבל מזה זמן שאני חש שההצצה שלי לכאן לא הוגנת וגם קלה מדיי. זהו עולמם הפרטי של אנשים, סלון כמו שמכונה כאן, והזמנות נסתרות להתארח בו אינן דרכי.
חשתי גם שיש כאן מעירוב הרשויות הלא ראוי. לפיכך החלטתי להפסיק לקרוא בבלוגים של "בננות" ולא להשתתף יותר בדיונים המתנהלים כאן.
עם זאת, חשוב לי מאוד שהמשוררות והמשוררים הפעילים באתר זה יוכלו לפנות אליי באופן אישי וליידע אותי באירועי שירה שהם עורכים, ושהיו רוצים שאגיע אליהם; בשירים שהיו רוצים שאקרא או להתייעץ עמי בכל דבר שהוא שקשור בעולמם השירי. ניתן גם לשלוח אליי ישירות ספרי שירה.
אני מצרף כאן את כתובת המייל שלי ומבטיח שאתייחס לכל פנייה בכובד הראש הראוי לה. הנה הכתובת: ilan_b@haaretz.co.il. הכתובת למשלוח ספרים: רחוב צל הגבעה 3, דירה 5, רמת גן, אין צורך בדואר רשום.
בברכה רבה ובהצלחה מאילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".
נ.ב: שירים יש לשלוח אליי כשהם מנוקדים בלבד. שירים לא מנוקדים אני לא קורא.
הזמנות לאירועי שירה יש לשלוח בזמן התרעה של לפחות שבוע מראש.
הודעה הוגנת
תודה, תפוז.
ומי יתקע כף לידינו שהנ"ל לא ישוטט באלמוניותו בעצם דקות אלו?
נכון,הכרזה מיותרת
call him
he would not call you
מה הדבר המוזר הזה?
אז ככה
הוא מחפש חומר למאמריו . ע ב ו ד ה
ואולי יהיו פחות טוקבקים אנונימיים מתנשאים .
אם עוד שניים כאלה יכריזו על שתיקה
אפשר יהיה ליצור פה בשקט
רבותי אל תהיו ציניים. האילן מבקש שנשתפו בעולמנו השירי.
כאילו, מה הוא חושב לעצמו?!
רק במדינה כמו ישראל,שבה,כל גרפומן אחרון מתהדר בתואר "משורר",יכול מישהו כמו אילן ברקוביץ' להתהדר בתואר "משורר".
איך שקראתי הודעה זו,מייד נחפזתי לשגר את ספרי החדש, "שני גנים", לרח' "צל הגבעה 3".
אני נרגשת כולי מהעובדה שהמשורר בשטח המהולל,עומד לקרוא את שיריי החדשים,ומאוד-מאוד מקווה שישאו חן בעיניו, כי אם לא- אז טוב מותי וכו'.
שכחתי לנקד את השירים…
:-(((
תודה רבה לכל המגיבים וגם למשוררים שכבר פנו אליי בעקבות ההודעה. הרבה הצלחה לכולם, שבוע טוב ונפלא ולהתראות בשמחות.
מאילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".
אילן, מה פתאם מציצנות! הבלוג פתוח, אנחנו רוצים לא להיות מועדון סגור!
את צודקת לחלוטין סבינה, אלא שיש הבדל בין קורא / משורר / וכו' – שקורא בבלוגים אלה לביני, שכעת חיה משמש בתפקיד ציבורי כלשהוא. מכיוון שנעשית כאן עבודה חשובה, צירפתי את הפרטים שלי ומי שרוצה יוכל להעביר לי משיריו וכו' – לכל צורך שהוא. הערוץ נשאר אפוא פתוח רק שלא במסגרת הזו. את יכולה להיות רגועה, רבים הם המשוררים וקוראי השירה הקוראים ב"בננות".
אילן.
אנא,חדל מלהתנפח ולהכריז הכרזות בדבר היותך בשטח והיעדרותך משטח כי פינית אותו.הבלוגייה כאן באמת מזכירה את עזה,
מבחינת הדחיסות הרצחנית,הדביקות וכיוצא בזה,אבל אתה אל תהיה כמדינת ישראל שפינתה את עזה אבל רק הידקה את האחיזה בה באמצעים אחרים.
ושלום לך,קולגה חביב,ממני,אחד מזקני אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל
קולגה יקר ומוכר. מה הייתי עושה בלעדיך? איך הייתי למד על כוונותיי הנסתרות אלמלא אתה ומפעלותיך?
כבר הבהרתי לך בעבר: אין לי קולגות. במקום שבו הספרות מצמיחה קולגות היא מתנוונת ונעשית מושחתת מוסרית. גם בעזה וגם בישראל.
כל טוב ובהצלחה רבה גם לך, מאילן.
אבל למבקר שירה לא די בידיים נקיות.
צריך גם יכולת אבחנה וניסוח, ולך, לצערי הרב, אין לא מזה וגם לא מזה.
מופע פתטי של איש אחד נפוח מחשיבות עצמית חסרת כיסוי. תחסר לי.
ושוב אתה טועה בהגדרותיך. אני לא מבקר שירה, אני משורר עברי גאה. בהצלחה רבה לך ורק בריאות, מאילן ברקוביץ'.
צר לי שאנשים מגיבים בשמות בדויים. ממה אנשים בגילנו צריכים לפחד, חוץ מהחמרה בדלקת הפרקים, או שבץ, לא עלינו?
פעם גם אני נורא רציתי משרה ב"הארץ". חשבתי שזאת יכולה להיות דרך נהדרת לפרנס לבדי שתי ילדות קטנות. מאז הילדות גדלו וכבר יכולות לפרנס אותי.
פירסמתי כמובן לא מעט מסות ספרותיות ומאמרים ב"הארץ". לרוב ללא תמורה. כמה פעמים בני ציפר שילם לי ארבע מאות שקל למסה. אחר כך המחיר ירד לשלוש מאות והחלטתי שמספיק. אחר כך תודה לאל בא האינטרנט, או כמו שאני קוראת לו ביני לביני "טכנולוגיית בלי טובות".
אבל מעולם לא חשבתי שמבקר שירה ב"הארץ" זה "תפקיד ציבורי". והיוהרה העולה מכל התבטאות של אילן ברקוביץ' עולה לי על העצבים.
וזה לא קשור אם הוא משורר טוב או רע, מבקר טוב או רע או מה שלא יהיה. זה קשור לזה שלשום בן אדם אין זכות להתייהר כל כך, במיוחד כשרוב האנשים כאן כתבו שירים לפני שהוא נולד, ואפילו פירסמו ביקורת שירה ב"הארץ" כשהוא הלך לבית-ספר, מבלי שהתמזל מזלם להתפרנס מזה.
הצנע לכת, חביבי, ושיהיה לך בהצלחה.
דברייך נכוחים
אבל חישבי עליו
זה כל מה שיש לו
תואר חסר כיסוי
זה הרי ביטוי מושלם של הדעיכה התרבותית:
לא-מבקר שסוקר לא-משוררים
שלום ענת. חלילה לי מהתנשא מעל אף אדם ולא לי היוהרה.
כל טוב ובהצלחה, מאילן ברקוביץ'.
אילו ברקוביץ מפרגן על פי האופנה האחרונה בתחום השירה החברתית עלק.
היום בעידן האינטרנט לא צריך טובות
יש לאנשים עיניים ומוח והם יודעים
לקרוא גם בלי ביקורת שירה.
ראינו עוד מבקר שירה דגול – מנחם בן
מתערטל נפשית באח הקטן, ויוצא מזה זה קטן מהסיפור, מחר הוא יוצא משם אולי מפורסם אצל שימי תבורי, אבל מבקר שירה הוא כבר לא יהיה יותר. גם כן תואר.
איזה פוץ
בחולם מלא.