יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
לפני שנתיים ורבע עליתי לראשונה בחיי לרשת, לבלוג הראשון שלי ב"רשימות". חוץ מזה שרציתי להעלות לרשת ספר שזכויותיו חזרו אלי, לא ידעתי מה בדיוק יהיה הכיוון שלי ואורך הנשימה שלי ברשת.
עשיתי הרבה רעש בבלוג ההוא, ובכך הצלחתי להפנות אלי הרבה תשומת לב, שהביאה לי המון המון דברים מצוינים, כפי שעשרים וארבע שנות עבודה ופרסום עיתונאי וספרותי לא הביאו לי.
השלב הבא היה להעלות את הרומן "סוף סוף רומן" שראה אור ב"חרגול", לרשת, ורבים הורידו אותו. נדמה לי שהייתי הסופרת הראשונה שהעלתה ספר שלה לרשת בחינם.
השלב הבא היה לפרסם ב-YNET את הרומן שכתבתי עם נולי עומר, "יקירנט". גם כאן היה זה פרסום בכורה ישראלי לרומן-רשת בהמשכים, שפורסם מדי יום באתר הגדול, במשך חודשיים, ואני גם גאה לספר ששכר הסופרים שקיבלנו, נולי ואני, היה גדול בהרבה ממה שאי פעם ראיתי מספריי האחרים שראו אור בדפוס בהוצאות הטובות ביותר.
בעקבות הדברים הללו הבנתי שסופרים ומשוררים צריכים להשמיע את קולם ברשת, ואם יעשו זאת, גם הם עצמם ירוויחו רבות.
אז נדמה שהשלב הטבעי הבא היה הקמת "בננות בלוגס" עם שירלי שלנו. שירלי רצתה את כל הנשים השוות בארץ, זה לא כל כך הלך, ודווקא הכיוון שלי הצליח. הבלוגיה החדשה הפכה לבית של משוררים וסופרים – עדות לכך שניתן להקים בלוגייה ספרותית איכותית ברשת הישראלית.
בתום שנה מהקמת הבלוגייה התחלתי להרגיש מעין דשדוש במקום, וגם בלי מריבת ההו-אה ההיא הייתי מתפטרת בוודאי, כי כבר התחלתי להשתעמם. הבלוגיה חיה וקיימת ובועטת. הנה, חודש וחצי אחרי שפרשתי מניהול הבלוגייה היא רצה היטב לבדה, כפי שציפיתי שיקרה, ולשמחתי הרבה.
במקביל להקמת הבלוגייה התחלתי ללמד את המדיה הוירטואלית הזו, הרשת, וכן כתיבה לרשת ב"קמרה אובסקורה". מרגש ומרתק אותי להיות החלוצה בתחום הזה בארץ, והקורס שלי מרתק אותי לא פחות מאשר את התלמידים. זה היה השלב המתבקש הבא.
ומה יהיה עכשיו? בתור חלוצת רשת בתחום הספרות אני מאמינה שאצליח לשכנע יום אחד את הוצאות הספרים להעלות לרשת ספרים שכבר אין להם ביקוש. לעשות מין פרוייקט גוטנברג ישראלי כזה, שיכיל גם ספרים של סופרים שטרם מתו, פשוט כאלה שישמחו לראות את ספריהם זוכים לעדנה ברשת, כפי שקרה לי עם "סוף סוף רומן".
אבל בינתיים זה לא קורה, ואני רעבה לפרוייקט הבא שלי ברשת, שבלי שהתכוונתי בכלל הפכה לכר המרעה שלי, המקום שבו אני מצליחה לבצע כל מיני רעיונות חלוציים שלי, לשמחתי הרבה.
אז עכשיו אני קצת משתעממת ברשת, כי אין לי פרוייקט חדש.
יעלית ישושון
זוכרייעס שדברנו על פתיחת אופציות לסופים ל"יקירנט?" שכותבים יוכלו להציע כל מיני סופים, ושנבחר את המעניינים והטובים – ואלו יתפרסמו?
אפשר אולי, על אותו בסיס – לכתוב סיפור קצרצר – את , אני, או משהו שתבחרי וכמו במשחק ההוא של הופסת מילה אחת- שבסופו של דבר נהיה סיפור- רק שכאן כל אחד יוסיף המשך לסיפור. יכולה לצאת יצירה אחת מרתקת וצבעונית של כמה כותבים, שכל אחד כותב בסגנון אחר , שכל אחד ייקח את זה לכיוון אחר, כשהתנאי הוא המשכיות מנומקת ולא אקראית מהקטע הקודם. מה דעתך?
הכותרת רמזה על "מישהי" בולענית תובענית שאיננה מניחה לך. מסתבר שהשאלה הפוכה , מה עוד יכולה היא לעשות למענך . או שנאמר , שתיכן זו בשביל זו. מה שאופייני לרשת הוא ההיזון החוזר. את נותנת ומקבלת,אם עשית זאת נכון.
בשבילי הרשת היתה הצלה של עיסוק , התפתחות והיזון חוזר עם המציאות. נדרשת אכן התמכרות מסויימת אבל הפירות הנקטפים במציאות די טובים.
יש לי הרבה יותר תלמידים בסטודיו , אנשים שמעו עלי ולא מהעיתונות , ראו את עבודתי , ואני רק צריכה ללמוד דרכי התמרפקות נוספים על מנת להמשיך במציאות חיי האמנות . אחרי הקיץ.
מכיון שהאתר שלי בוטל מטעמי צמצום תקציבים של משרד התרבות , למעשה לא יכולה להמשיך ללא בניית אתר ראוי אחר. מה שאומר שוב – קשר בין הרשת הוירטואלית לרשת החיים.
מה שמעניין בתהליך שלך הוא הפוקוס על הרשת כמטרה ולא כאמצעי.
המשך מוצלח יעלה יקרה אכן בלוגייה נדירה עשית לנו פה . אקדמיה לתרבות הנפש. תודה ותודה גם לשירלי שמחזיקה את רשת הבטחון שנוכל להמשיך פה.
המקום הזה שיצרת, יעלה, הוא קסם לא מוסבר. שאפו, שאפו, שאפו!
מצטרפת להערתו של אמיר הבלוגיה הזאת היא קסם של מקום ,יעל ,בזכותך ובזכות שירלי, כיף ליצור כאן דברים חדשים שונים שמתאימים לטמפרמנט המהיר של הרשת, התגובות המהירות של הקוראים מדרבנות לשדרג את הכתיבה ולהעלות את הרף
יעל יישר כוח.
נתקלתי בפרויקט מקסים,יעל:
http://www.6milim.com/
אולי משהו בכיוון הזה?
טוב, מה שלא יהיה הפרויקט הבא, קאונט מי אין.
מבחינתי הרשת היתה הדרך להישאר חלק בלתי נפרד מקהילת הכותבים בעברית למרות מגוריי מחוץ לארץ. למעשה, באורח פרדוקסלי אני מרגיש פעיל יותר ו"על הדופק" במה שקורה בספרות העברית דווקא מאז שאני כאן (בחו"ל) – כי הרשת מתעדכנת כל הזמן והדברים הכי גדולים קורים בה (או לפחות: *גם* בה).
רק עכשיו אני נחשפת לפועלך, יעל, מרשים מאוד. שמחה ומודה על הבלוגיה הנהדרת הזו.
פרויקט גוטנברג ישראלי נשמע נהדר.
יעל ושירלי, בננות בלוגס היא מתנה גדולה. תבורך רוח החלוציות!
תודה חברים.
ונולית, בטח שזוכרת. אבל אנחנו צריכות לעשות את זה ביחד באתר גדול. אלי אחרי הפרויקט הנוכחי. מה את אומרת?