זה החלק השני ברומן התקוע והלא גמור שלי "הקיץ שבסופו הוא ימות". (הנה הפרק הקודם). למעשה עד כאן הגעתי. יש לי עוד שלושה פרקים מתוכננים לרומן: בפרק השלישי אריק שב לארץ ומתחתן עם אמה אבל הנישואים עולים על שרטון; בפרק הרביעי הוא נוסע שוב לשליחות עיתונאית באיסטנבול וחוקר את שורשיו המשפחתיים, המיניים והנפשיים, ובפרק החמישי והסופי הוא שב ארצה, ...

הסיפור שלי "אני ואימא בבית המשוגעות" ראה אור זה עתה באנתולוגיה "עקלקלות" בעריכת אילן בלום, שיצאה במסגרת עמותת "אנוש" והוצאת ספרא של איגוד סופרי ישראל.    האנתולוגיה עוסקת בנפש ובחולי הנפש בראי הספרות, ומשתפים בה בין השאר: דליה רביקוביץ וא.ב. יהושוע. ישנה באנתולוגיה נוכחות מרשימה של חברי בננות בלוגס:  ירון אביטוב, לאה איני, מרדכי גלדמן, רן יגיל, בועז יזרעאלי ואליענה ...

       גונב לאוזני שלסמדר לומניץ יש יומולדת, אז בא לי להעניק לך סמדר תשורה קטנה של מילים. יומולדת שמח!!!! הפרק כאן הוא חלק מתוך רומן שנתקע לי באמצע. הרומן הלא גמור הזה, שהתחלתי לכתוב לפני 11 שנים, יצא מתוך הסיפור "אמה ואני" שפירסמתי שלשום, ואמיר אור אמר שהוא מעוניין לדעת עוד על מעללי אריק ואמה אהובתו. אז החלטתי ...

  אֶמָה ואני/ יעל ישראל  הראש שלי היה ריק לגמרי כשפגשתי את דויד  בקפה בתחנה המרכזית. באותו מקום בדיוק ישבתי פעם עם אֶמָה ואכלנו פשטידת כרובית וקורקבנים במיץ עגבניות. זה היה בתקופה הקרניבורית שלי.     לבשתי חליפה חומה בגזרה מיושנת וחולצה מהודקת לגרון. הייתי עייף מרוב עבודה. במקום להשתלב בעיתון אחד, נדדתי בין כמה מערכות עיתונים, ושרבבתי כתבות מוסף וידיעות ...

  זהו קטע קטנטן מתוך הסיפור שמופיע באנתולוגיה החדשה "עקלקלות", על מחלות נפש בעיני הספרות, שבמקור הוא בעצם פרק מתוך הרומן "האלילות", שלא ראה אור.   אני מקדישה אותו ל: יוסוף התימוני אהוב שלי, בשביל דיצה אלפסי שלך. הנה קטע של אימא לינה, לפני שציון נכנס לתמונה ולרונן, ולגיבור שלו שקיבל התמוטטת עצבים בגיל 23 ולסמדר, על הטקסט-אימא שהבאת לנו ...

 לזכרה של רוז, ילדה שאיש לא אהב בעולם הזה         דם קר כמו לדג/ יעל ישראל   היתה יכולה להיות כמו אמה: שיער גלי שחור, עיניים בהירות, אף יווני ישר. אבל שפתיה פצועות, חרוצות חתכים מכוערים מפגעי רוח קפואה של בוקר ירושלמי עז, כשפסעה לבית הספר לבנות של מיס לנדאו, מרחק רב מן הבית.    אמה עוד במיטה, ...

    הוא מת מייאוש, אני אומרת.     חשבתי שאמרת שהוא היה מפתה כזה, דון ז"ואן. קצת קשה לי לראות אותו כמו אחד שמת מייאוש, היא אומרת.     לא, אני קובעת, הוא מת מייאוש. אבל את זה אני הבנתי רק אחר כך. הרבה יותר מאוחר. את מבינה? אני ראיתי אותו כמו אל. כל השנים את לא מבינה שאת כמו טיטאניה, ...

    היא נכנסת לסלון. החלון הענק הפונה אל החצר מלאת גרוטאות נראה לה פתאום יפה ומלא פרחים כמו ציור נוף. האור מפנס הרחוב מלטף את רהיטי העץ, משווה להם צבע של מהגוני עתיק. לא שהם מכוערים בדרך כלל, אבל תחת האור הצהוב של הפנס הכול נראה לה שונה. והבחוץ, שלא כתמיד בעיניה, טהור פתאום, בלתי מושג, מאוד מחוזר.     ...

  מרוב אנשים לא רואים את החדר. ככה אומרים את זה? אני לא יודעת, בעצם. אף פעם לא הייתי טובה בפתגמים. אף פעם גם לא הייתי טובה במסיבות. אבל צילה מהעבודה הצליחה לגרור אותי. חשבתי שיותר טוב לבלות בחברה במקום להיתקע מול הטלוויזיה עם הזיכרונות. אבל ממילא הג"ין טוניק שלקחתי מהשולחן הגדול עם כל הבמבות והשתיות, מחק אותם לגמרי כעבור ...