אן סקסטון
שלגיה ושבעת הגמדים
אַחַת הִיא מַהוּ אֹרַח חַיֶּיךָ
בְּתוּלָה הִיא מַזָּל יְפֵהפֶה:
לְחָיַיִם שַׁבְרִירִיּוֹת כִּנְיַר סִיגָרִיּוֹת,
יָדַיִם וְרַגְלַיִם חֶרֶס לִימוֹז',
שְׂפָתַיִם כְּיֵין הָרוּן,
מְעַפְעֶפֶת בְּעֵינֶיהָ תְּכֻלּוֹת־הַחַרְסִינָה,
פּוֹקַחַת, עוֹצֶמֶת.
פּוֹקַחַת כְּדֵי לוֹמָר,
בֹּקֶר טוֹב אִמָּא,
וְעוֹצֶמֶת לִנְגִיחָתוֹ
שֶׁל הַחַד־קֶרֶן.
הִיא בָּרָה.
הִיא צְחוֹרָה כְּלַבְנוּן.
הָיֹה הָיְתָה בְּתוּלָה יְפֵהפִיָּה,
שִׁלְגִּיָּה שְׁמָהּ.
נַנִּיחַ שֶׁהָיְתָה בַּת שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה.
אִמָּהּ הַחוֹרֶגֶת,
יְפֵהפִיָּה בִּזְכוּת עַצְמָהּ,
אִם כִּי מְכֻרְסֶמֶת, כַּמּוּבָן, בְּשִׁנֵּי הַזְּמָן,
אָטְמָה אֶת אָזְנֶיהָ מִשְּׁמֹעַ שֶׁיֶּשְׁנָן יָפוֹת מִמֶּנָּהּ.
יֹפִי הוּא מַשְׂאַת־נֶפֶשׁ פְּשׁוּטָה,
וְאוּלָם, יְדִידַי, בַּסּוֹף
עוֹד תֵּצְאוּ בִּמְחוֹל־הָאֵשׁ בְּנַעֲלֵי בַּרְזֶל.
לָאֵם הַחוֹרֶגֶת הָיְתָה מַרְאָה שֶׁבָּהּ נוֹעֲצָה —
בְּדוֹמֶה לְתַחֲזִית מֶזֶג־הָאֲוִיר —
מַרְאָה שֶׁהִכְרִיזָה
מִי הִיא הַיָּפָה בִּבְנוֹת הָעִיר.
הַמַּלְכָּה הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת,
מַרְאָה, מַרְאָה, שֶׁעַל הַקִּיר
מִיהִי הַיָּפָה בְּכָל הָעִיר?
וְהַמַּרְאָה הָיְתָה עוֹנָה,
אַתְּ הַיָּפָה בִּנְשׁוֹת הַמְּדִינָה.
גַּאֲוָה פִּעְפְּעָה בָּהּ כְּמוֹ לַעֲנָה.
יוֹם בָּהִיר אֶחָד הֵשִׁיבָה הַמַּרְאָה,
מַלְכָּה יָפָה, מַה יֵּשׁ לְדַבֵּר,
שִׁלְגִּיָּה הִיא הַיָּפָה בְּיוֹתֵר.
עַד לְאוֹתוֹ הָרֶגַע הָיְתָה
שִׁלְגִּיָּה חֲשׁוּבָה כְּמֵתָה
אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵעַכְבָּר אֲבָק מִּתַּחַת לַמִּטָּה.
אַךְ עַתָּה רָאֲתָה הַמַּלְכָּה כְּתָמִים חוּמִים עַל יָדָהּ
וְאַרְבַּע גַּבּוֹת מֵעַל לִשְׂפָתָהּ
וְהִיא דָּנָה אֶת שִׁלְגִּיָּה
לַמָּוֶת בַּחֲבָטוֹת גַּרְזֶן.
הַב לִי אֶת לִבָּהּ, אָמְרָה לַצַּיָּד,
וַאֲנִי אַמְלִיחֶנּוּ וְאֵיטִיב בּוֹ אֶת לִבִּי.
הַצַּיָּד, מִכָּל מָקוֹם, הֵנִיחַ לְטַרְפּוֹ לְהִמָּלֵט
וְהֵבִיא אֶל הָאַרְמוֹן לֵב שֶׁל חֲזִיר־בָּר.
הַמַּלְכָּה כִּרְסְמָה אוֹתוֹ כְּקֻבִּיַּת אֻמְצָה.
עַכְשָיו הִנְּנִי הַיָּפָה מִכֻּלָּן, אָמְרָה,
לוֹקֶקֶת אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת הַחֲטוּבוֹת.
שִׁלְגִּיָּה שׁוֹטְטָה בַּיַּעַר
שָׁבוּעוֹת עַל שָׁבוּעוֹת.
בְּכָל עִקּוּל הָיוּ עֶשְׂרִים כְּנִיסוֹת
שֶׁבְּכָל אַחַת מֵהֶן נִצַּב זְאֵב רָעֵב,
לְשׁוֹנוֹ מְשֻׁרְבֶּבֶת כְּתוֹלַעַת.
הַצִּפֳּרִים צִיְּצוּ כְּמֻפְקָרוֹת,
מְלַהֲגוֹת כְּתֻכִּים וְרֻדִּים,
הַנְּחָשִׁים הִשְׁתַּלְּשְׁלוּ כְּלֻלָּאוֹת,
כָּל טַבַּעַת מְאַיֶּמֶת עַל צַוָּארָהּ הַלָּבָן הַמָּתוֹק.
בַּשָּׁבוּעַ הַשְּׁבִיעִי
הִגִּיעָה שִׁלְגִּיָּה לָהַר הַשְׁבִיעִי
וְשָׁם מָצְאָה אֶת בֵּית הַגַּמָּדִים.
הוּא הָיָה מְגֻחָךְ כְּבִקְתַּת יֶרַח־דְּבַשׁ
וּמְצֻיָּד כַּיָּאוֹת
בְּשֶׁבַע מִטּוֹת, שִׁבְעָה כִּסְאוֹת, שִׁבְעָה מַזְלֵגוֹת
וְשִׁבְעָה סִירֵי־לַיְלָה.
שִׁלְגִּיָּה אָכְלָה שִׁבְעָה כִּבְדֵּי־עוֹף
וְסוֹף־סוֹף שָׁכְבָה לִישׁוֹן.
הַגַּמָּדִים, נַקְנִיקִיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה,
חָגוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מִסָּבִיב לְשִׁלְגִּיָּה,
הַבְּתוּלָה הַנָּמָה. הֵם הָיוּ נְבוֹנִים
וְהִמְתִּיקוּ עֵצָה כְּצָארִים קְטַנִּים.
כֵּן. זֶהוּ סִמָּן טוֹב,
אָמְרוּ, שֶׁיָּבִיא לָנוּ מַזָּל.
הֵם הִזְדַּקְּפוּ עַל בְּהוֹנוֹתֵיהֶם לְהַצִּיץ
בְּשִׁלְגִּיָּה הַמִּתְעוֹרֶרֶת. הִיא סִפְּרָה לָהֶם
עַל הַמַּרְאָה וְהַמַּלְכָּה הָרַצְחָנִית
וְהֵם בִּקְשׁוּהַ לְהִשָּׁאֵר וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדוֹת הַבַּיִת.
הִזָּהֲרִי מֵאִמֵּךְ הַחוֹרֶגֶת,
אָמְרוּ.
עַד מְהֵרָה תְּגַלֶּה שֶׁהִנָּךָ כָּאן.
כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שׁוֹהִים בַּמִּכְרוֹת
בְּמֶשֶךְ הַיּוֹם, אַל לָךְ
לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת.
וְהַמַּלְכָּה לָבְשָׁה בְּלוֹיִים וְיָצְאָה
בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רוֹכֵל לִלְכֹּד אֶת שִׁלְגִּיָּה.
הִיא חָצְתָה שִׁבְעָה הָרִים
וְהִגִּיעָה לְבֵית הַגַּמָּדִים
וְשִׁלְגִּיָּה פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת
וְקָנְתָה קְצָת תַּחֲרָה.
הַמַּלְכָּה כָּרְכָה אוֹתָהּ
מִסָּבִיב לְמָתְנִיתָהּ,
כַּחֲגוֹר אֲלוּפִים
כֹּה הָדוּק, שֶׁשִּׁלְגִּיָּה נִתְקְפָה סְחַרְחֹרֶת.
הִיא שָׁכְבָה עַל הָרִצְפָּה, כְּמַרְגָּנִית קְטוּפָה.
כַּאֲשֶׁר הַגַּמָּדִים חָזְרו לְבֵיתָם וְהֵתִירוּ אֶת הַתַּחֲרָה
שָׁבָה אֵלֶיהָ רוּחָהּ בְּאֹרַח פֶּלֶא.
הִיא תָּסְסָה חַיִּים כְּגָזוֹז.
הִזָּהֲרִי מֵאִמֵּךְ הַחוֹרֶגֶת,
אָמְרוּ, הִיא תְּנַסֶּה שֵׁנִית.
מַרְאָה, מַרְאָה, שֶׁעַל הַקִּיר…
וְהַמַּרְאָה שׁוּב אָמְרָה לָהּ
וְשׁוּב הַפַּעַם הַמַּלְכָּה לָבְשָׁה בְּלוֹיִים
וְשׁוּב הַפַּעַם שִׁלְגִּיָּה פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת.
הַפַּעַם קָנְתָה מַסְרֵק מֻרְעָל,
עַכָּבִישׁ מְעֻקָּל שֶׁאָרְכּוֹ טְפָחַיִם,
תָּחֲבָה אוֹתוֹ בִּשְׂעָרָהּ וְשׁוּב הִתְעַלְּפָה.
הַגַּמָּדִים חָזְרוּ וְשָׁלְפוּ אֶת הָעַכָּבִישׁ
וְנִשְׁמַת אַפָּהּ שָׁבָה אֵלֶיהָ בְּאֹרַח פֶּלֶא.
הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ בְּדוֹמֶה לַיְּתוֹמָה אֶנִי.
הִזָּהֲרִי, הִזָּהֲרִי, אָמְרוּ,
אַךְ הַמַּרְאָה דִּבְּרָה,
וְהַמַּלְכָּה שָׁבָה,
וְשִׁלְגִּיָּה, הַשְּׁפַנְפָנָה הַפְּתָיָה,
פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת
וְנָגְסָה מִן הַתַּפּוּחַ הַמֻּרְעָל
וְצָנְחָה סוֹפִית אַרְצָה.
כַּאֲשֶׁר חָזְרוּ הַגַּמָּדִים
הֵם הֵתִירוּ אֶת מָתְנִיתָהּ,
חִפְּשׂוּ מַסְרֵק,
אַךְ לְלֹא הוֹעִיל.
וְאַף כִּי רְחָצוּהָ בְּיַיִן
וְעִסּוּ אוֹתָהּ בְּחֶמְאָה
הַכֹּל הָיָה לַשָּׁוְא.
הִיא שָׁכְבָה לְלֹא נוֹעַ כִּמְטִיל־זָהָב.
בְּשִׁבְעַת הַגַּמָּדִים לֹא קָמָה רוּחַ
לִטְמֹן אֶת שִׁלְגִּיָּה בַּקַּרְקַע הַשְּׁחוֹרָה
וּמִשּׁוּם כָּךְ הִתְקִינוּ אֲרוֹן זְכוּכִית
וְהִצִּיבוּ אוֹתוֹ בְּרֹאשׁ הָהַר הַשְׁבִיעִי
כְּדֵי שֶׁכָּל עוֹבֵר־אֹרַח יוּכָל
לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ.
יוֹם סִיוָן אֶחָד חָלַף בֵּן־מֶלֶךְ עַל־פְּנֵי הָאָרוֹן
וְלֹא סָר מִמֶּנּוּ עוֹד.
הוּא הִתְעַכֵּב זְמַן כֹּה רַב עַד כִּי שְׂעָרוֹ הוֹרִיק
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא מַשׁ מִן הַמָּקוֹם.
הַגַּמָּדִים חָשׁוּ כְּלַפָּיו רַחֲמִים
וְהֶעֱנִיקוּ לוֹ אֶת שִׁלְגִּיַּת הַזְּכוּכִית,
עֵינֶיהָ הַבֻּבָּתִיּוֹת עֲצוּמוֹת לָעַד,
לְהַנִּיחָהּ בְּטִירָתוֹ הַנִּדַּחַת וּלְשָׁמְרָהּ.
וְכַאֲשֶׁר מְשָרְתֵי בֵּן־הַמֶּלֶךְ נִשְׂאוּ אֶת הָאָרוֹן
הֵם מָעֲדוּ וּשְׁמָטוּהוּ
וּפֶלַח הַתַּפּוּחַ הִתְעוֹפֵף
מִגְּרוֹנָהּ וְהִיא קָמָה לִתְחִיָּה בְּאֹרַח פֶּלֶא.
וְכָךְ נִהְיְתָה שִׁלְגִּיָּה לְכַלָּתוֹ שֶׁל בֵּן־הַמֶּלֶךְ.
הַמַּלְכָּה הַמִּרְשַׁעַת הֻזְמְנָה לְמִשְׁתֵּה הַכְּלוּלוֹת
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה, הֻצְמְדוּ
מִנְעֲלֵי בָּרְזֶל מְלֻבָּנִים כָּאֵשׁ,
דּוֹמִים לְמִחְלָקַיִם מְלֻבָּנִים כָּאֵשׁ,
כְּרֶתֶק עַל רַגְלֶיהָ.
תְּחִלָּה יַעֲלוּ עָשָׁן בְּהוֹנוֹתַיִךְ,
וְאַחַר כָּךְ יַשְׁחִירוּ עֲקֵבַיִךְ,
וְאַתְּ תִּצָּלִי כִּצְפַרְדֵּעַ מִכַּף־רֶגֶל עַד רֹאשׁ,
נֶאֱמַר לָהּ.
וְהִיא רָקְדָה עַד שֶׁמֵּתָה,
דְּמוּת תַּת־קַרְקָעִית,
לְשׁוֹנָהּ מְשֻׁרְבֶּבֶת מִלְגֵּו וּמִלְבָּר
כְּסִילוֹן שֶׁל גַּז.
וְשִׁלְגִּיָּה מוֹלֶכֶת בָּאַרְמוֹן בְּיָד רָמָה,
מְגַלְגֶּלֶת בְּעֵינֵי הַחַרְסִינָה הַבֻּבָּתִיּוֹת שֶׁלָּה, פּוֹקַחַת וְעוֹצֶמֶת,
וּמִפַּעַם לְפַעַם בַּמַּרְאָה נוֹעֶצֶת
כְּדֶרֶךְ נָשִׁים.
מאנגלית: גיורא לשם
רישום: ריק קולסת
נהדר! מתעלה על המקור!
יופי של שיר ויופי של תרגום! תודה!
תרגום נפלא. שלגיה האגדית, הטראגית. מזכיר משהו, בובה ממוכנת לדליה רביקוביץ.
גיורא, מאוד יפה בעיניי. היכולת של סקסטון להסיט את האגדה הקלאסית אל עבר האגדה המודרנית תוך שימוש במוטיבים שהם אנטי-אגדה, שמקומם לא יכירם בסיפור ילדים מסורתי, וזה נעשה בחוכמה כזאת ובעדינות לאורך הנרטיב המוכר לנו כל כך. אהבתי. רני.
שיר מקסים והידד למתרגם.
תודה לגולשים ולמגיבים.
מדובר בשלוש נשים, כל אחת אומללה על פי דרכה. המלכה התחרותית, הכי הכי, שלגיה היפה והתמימה שמסכת חייה נפרמת ונעכרת בין מלכה מרושעת, חיות וציידים, גמדים, נסיך הרפתקן -מציל שישחזר בבוא הזמן את האם החורגת במלכתו היפהפיה המשועממת, והשלישית, האומללה בגלל תבונתה: המשוררת אן סקסטון שיודעת כי שום סיפור אינו מסתיים דווקא בנקודה שבה עצרו את סיפורו. המשורת הבזה -מרחמת על המלכות והנסיכות, בובות השעשועים המוכנות לרצוח כדי לא לאבד את מקומן בהירארכיה של היופי או הכוח.האם יש טעם בתחרויות אלה?
המשוררת בחרה לרמוז שזה גורל נשי רצחני, והיא מסתלקת.
סקסטון שהפליאה לחשוף את ההוויה הנשית דרך סיפורי האגדה, כמו רפונזל ואחרים, אבל דווקא בשיר הזה דומני שקהה עטה.