היכרות עם המשורר האמריקני היידן קארות'

 

 

 

היידן קארות"

שתיקה

לִפְעָמִים אֵינֶנּוּ אוֹמְרִים דָּבָר. לִפְעָמִים

אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל הַמִּרְפֶּסֶת וְלוֹטְשִׁים עֵינַיִם אֶל סְבַךְ

פִּרְחֵי שֵׁבֶט הַזָּהָב בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיְתָה פַּעַם גִּנָּה

וּמִתְבּוֹנְנִים בַּצֶּבַע הַמִּשְׁתַּנֶּה מִיּוֹם לְיוֹם,

הַצָּהֹב הָעָז הוֹפֵךְ לְחַרְדָּל וּלְבַסּוֹף

לְכֵהוּת. זַרְזִירִים מְרַפְרְפִים בְּעַנְפֵי

הָאֵלָה הַלְּבָנָה שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ לְיַד הַגָּדֵר. וְהַאִם

מִשּׁוּם כָּךְ אֵלֶּה הֲלִיכֵי הַתְּבוּסָה? מַדּוּעַ אֲנִי

אוֹמֵר לָךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁאַתְּ כְּבָר

יוֹדַעַת זֹאת? אַךְ כַּמּוּבָן שֶׁאֲנַחְנוּ תָּמִיד אוֹמְרִים

זֶה לָזֶה מַה שֶּׁכְּבָר יָדוּעַ לָנוּ. מַה חוּץ מִזֶּה?

זֶה הַטַּעַם שֶׁבִּגְלָלוֹ הָאַהֲבָה קַיֶּמֶת בְּשָׁלָב מְאֻחָר שֶׁל הָעוֹלָם.

מאנגלית משה דור

ארבעים־וחמש

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בֵּן אַרְבָּעִים־וְחָמֵשׁ שָׁכַבְתִּי שָׁעוֹת

בְּצַד בְּרֵכָה, מֵי הָאָבִיב

הַמְעֻרְפָּלִים הַיְּרֻקִּים, וְהִתְבּוֹנַנְתִּי

בַּסָּלָמָנְדְרוֹת הַמִּזְדַּוְּגוֹת, אֵיךְ צָפוּ בְּעַצְלוּת

וִידֵיהֶן הַקְּטַנּוֹת נָעוֹת כִּמְעַט לְלֹא תַּכְלִית

אֶל בֵּין הַצְּלָלִים וּמִתּוֹכָם, חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה

אוֹ עֶשְׂרִים, וּלְפֶתַע שְׁנַיִם

עֲשׂוּיִים לְזַנֵּק יַחְדָּיו וְלִלְפֹּת

זֶה אֶת זֶה בֶּטֶן אֶל בֶּטֶן

כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים, וְאַחַר כָּךְ

לְהַרְפּוֹת וּלְהִסָּחֵף שׁוּב הָלְאָה

בְּשַׁלְוָה, בְּעַצְלוּת,

בַּבְּרֵכָה הַיְּרֻקָּה שֶׁהָיְתָה עוֹלָמָם

וְלִזְמַן־מָה עוֹלָמִי.

כָּעֵת כִּמְעַט שֶׁאֵינֶנִּי

מַבִּיט עוֹד בַּסָּלָמָנְדְרוֹת.

אתרי נופש

גֶּבֶר עִם זָקָן לָבָן וּמִשְׁקְפֵי־סַהֲרוֹן

רָכוּן עַל עֵטוֹ

בְּמִטְבָּחוֹ

בְּכִסֵּא יָשָׁן שֶׁמּוֹשָׁבוֹ

רֻפַּט בְּצִפָּרְנֵי הַחֲתוּלִים. וּבְכֵן, אֵינֶנִּי

מֵבִין אֵיךְ מִישֶׁהוּ

יָכוֹל לוֹמַר שֶׁתְּכוּנָתָם הַיְּסוֹדִית שֶׁל הַחַיִּים

אֵינֶנָּה הַבְּדִידוּת. טוּ פוּ, דּוֹדִי יַסִּינִי,

כָּתַב: "תַּהֲלִיכֵי הַטֶּבַע דּוֹמִים

לְעִסּוּקֵי הָאָדָם. אֲנִי נִצָּב לְבַדִּי

עִם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יְגוֹנוֹת." אֵין זֶה מְשַׁנֶּה הַרְבֵּה

עַד כַּמָּה אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים. אֲנִי זוֹכֵר

אֶת בִּקּוּרֵנוּ בְּחוֹף סִילְבָן בַּאֲגַם אוֹנֵיאִידָה,

אֶת הַבִּצָּנִיּוֹת הַקְּטַנוֹת, בְּגוֹן הֶעָפָר,

מְנַתְּרוֹת עַל קַו הַמַּיִם בֵּין בְּדָלֵי סִיגָרִיָּה טְחוּבִים

וְאַשְׁפָּה. בָּעֲיָרָה הָיוּ מִסְעָדוֹת גְּרוּעוֹת, גְּרוּעוֹת בֶּאֱמֶת,

וְלָהֶן שְׁלָטִים שְׁבוּרִים. אֵיךְ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ

כָּל עֲיָרוֹת הַנֹּפֶשׁ הַחוֹפִיּוֹת, אָמַרְנוּ. וּמִלְחָמָה

הָיְתָה אָז בַּמִּזְרָח הַקָּרוֹב הַיָּשָׁן ־־ וַעֲדַיִן

אֵינֶנִּי מְסֻגָּל לִכְתֹּב עַל כָּךְ,

דָּם זוֹרֵם, הַצַּחֲנָה, הַזְּעָקוֹת, הַזַּעֲזוּעִים הַכַּבִּירִים

שֶׁלֹּא יֵאָמְנוּ. אֲנִי זוֹכֵר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה

בְּכָל שָׁנָה מִשְּׁנוֹת חַיַּי, שֶׁעַל אוֹדוֹתָם

כָּתַבְתִּי וְכָתַבְתִּי. בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם זְקֵנִים

עוֹמְדִים בַּתּוֹר, דְּאוּגִים וּמְרִירִים,

בְּעוֹד הַצְּעִירִים מִתְאַסְּפִים בִּכְנוּפִיּוֹת נוֹטְרוֹת טִינָה וְאוֹבְדוֹת עֵצָה.

יָקִירָתִי, אֲנַחְנוּ מְאֹהָבִים. זוֹ עֻבְדָּה, נִתֶּנֶת לְאִמּוּת.

זוֹ עֻבְדָּה שֶׁאֲנַחְנוּ קוֹבְעִים בֵּין שְׁאָר הָעֻבְדּוֹת, שֶׁלָּהּ

מַשְׁמָעוּת גְּדוֹלָה אוֹ פְּחוּתָה כְּמוֹתָן,

תְּהֵא אֲשֶׁר תִּהְיֶה.

חמישה קצרים שבקצרים

מַה טַּעַם לְדַבֵּר עַל הַשִּׁמּוּשׁ

שֶׁבַּשִּׁירָה? שִׁירָה

הִיא מַה שֶּׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּנוּ.

*

הָהּ, חַיַּת אַהֲבָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ,

חֲתוּלָתִי, יוֹנָתִי, עַכְבִישָׁתִי!

– אֵחַרְתָּ אֶת הַמּוֹעֵד, נַעֲשֵׂיתִי טֶבַע.

*

נְסִיעָה קָשָׁה. כֵּן,

מִן הַהֵכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה. לְבַסּוֹף כֻּלָּם

תָּמִיד נִרְדָּמִים.

*

דִּמְעוֹתַיִךְ, נִיּוֹבֵּי,

הֵן עַכְשָׁיו יְלָדַיִךְ. עַד מַה

פָּרִינוּ וְרָבִינוּ.

*

לוּ יְהִי כֵן, אֲנִי

שְׁלֵמוּת שֶׁלֹּא אֵדַע לַנֶּצַח.

אֶפְשָׂר שֶׁזֶּהוּ הַמֵּיטָב.

מאנגלית: גיורא לשם

עתון הבוקר, בבוקר הסתווי המעונן, דיווח לא רק על חבלי המשבר הכלכלי אלא גם הביא שתי ידיעות עצובות: האחת, רשת הספרים העצמאית "אולסון" נסגרת משום שאינה מסוגלת עוד לעמוד בתחרות עם רשתות־הענק והמחירים שהן קוצבות לספרים הנמכרים בחנויות שלהן. השניה, היידן קארוּת", מגדולי המשוררים האמריקאים בני זמננו, נפטר והוא בן 87.

קארות" מת בביתו שבעיר מאנסוויל שבמדינת ניו יורק, אבל שנים רבות חי בצפון ארה"ב, באזורים הכפריים של מדינות ורמונט וניו יורק, שבהן נעשו עבודת־הכפיים והאקלים הקשה היו חלק מחייו היומיומיים והטביעו את חותמם בקולו הפיוטי. אדם שרצונו פחות נחוש משלו היה נשבר. אך קארות" עמד בשנים רבות של בדידות והזנחה והמשיך לכתוב בעקשנות עד שההכרה המאוחרת התדפקה על דלת ביתו והסירה את כובעה בפני יותר משלושים ספריו. ב-1996 קבע מאמר בכתב־עת ספרותי נערך שקארות" הוא "בלי ספק אחד המשוררים החשובים ביותר הפועלים כיום בארץ הזאת."

ארבע שנים קודם לכן זכה מיבחר שיריו ב"פרס חוג מבקרי־הספרים הלאומי" וארבע שנים לאחר מכן הוענק לו "פרס הספר הלאומי" על ספר-שיריו "ביצים מקושקשות וּויסקי". לאחר עשרות שנים של חיים מיד אל הפה ניתנו לו "פרס־השירה של רות לילי" בסך 25 אלף דולר ופרס־הספרות של קרן לאנאן" בסך 50 אלף דולר. העולם הספרותי הכיר בו כבעל דיקציה פיוטית מושלמת, שבה משמשים יחדיו הביטוי הפורמליסטי הנשגב והדיבור המקומי. הוא כתב, לעתים קרובות, בסגנון פשוט לכאורה שנדרש לתיאורי נוף בעוד היוצר משוטט במחוזות פילוסופיים שבהם הצער, הבדידות וכבוד־האדם הם המוטיבים העיקריים. "שיריו מסגלים לעצמם מגוון של קולות: האיכרים שביניהם חי בוורמונט, מנגני הג"אז שהמוסיקה שלהם היתה נערצה עליו, המשוררים הסיניים העתיקים שלימדו אותו," כתבה עליו הסופרת לין שרון שוורץ, "הוא כתב בקולו של אוהב, מתנגד למלחמה, מטופל בבית־חולים פסיכיאטרי, בן ואב מוכי־יגון".

אכן, היידן קארות" בילה תקופות ארוכות בבית־חולים פסיכיאטרי בגלל אלכוהוליזם והתמוטטות עצבים, קיבל טיפול בהלם חשמלי ויצא מהמוסד, לדבריו, "במצב גרוע יותר" מזה שבו היה שרוי כשנכנס בשעריו. אבל שהותו שם אפשרה לו לעיין בפילוסופיה אקזיסנציאליסטית שהשפיעה על כתיבתו לאחר מכן. זאת אף זאת, אף כי קארות" נקט רק לעתים רחוקות בעמדות פוליטיות גלויות בשירתו, היו לו השקפות מוצקות בנושאים חברתיים והוא לא נסוג מהן. אביו וסבו – הוא נולד במדינת קונטיקאט שבאיזור ניו אינגלנד – היו עתונאים ומעורבות סוציו־פוליטית היתה טבעית בשבילו. את חוק לימודיו סיים באוניברסיטת צפון קארוליינה ב־1943 ובמלחמת העולם השנייה שירת בזירה האיטלקית. כשהשתחרר, קיבל תואר מוסמך מאוניברסיטת שיקגו ועבד בהוצאת הספרים שלה עד שלקה במשבר נפשי. כשיצא מבית החולים עקר לצפון ורמונט ועבד כפועל חקלאי, מכונאי, כתב מזדמן בעתונות, ולא פעם נאלץ לגנוב תירס שנועד לבהמות כדי לא לגווע ברעב, אך "נמשכתי לכפריים הישרים, לעובדים ולאנשים שבדיבורם הוטמעו מנהגי־פולקלור אמיתיים. אהבתי לשמוע אותם וניסיתי לחקותם בשירי." בה־בעת היתה למוסיקת הג"אז השפעה חזקה על שירתו.

כשהתבסס מעמדו הספרותי, לימד שנים אחדות בוורמונט ואז הצטרף לצוות המורים באוניברסיטת סירקיוז שבצפון מדינת ניו יורק, ושנים אחדות היה עורך השירה של כתב־העת החשוב "הארפר"ז מאגאזין". על אף הביטחון הכלכלי שנקנה לו לקה ב־1988 במשבר נפשי נוסף וכמעט גווע לאחר שבלע את כל הגלולות שמצא בביתו. הוא התאושש וכתב שנסיון ההתאבדות שלו סייע "ללכד את תחושת עצמי, התחושה שקודם לכן היתה כה מרוסקת." אחד מספריו האחרונים, "מכתבים לג"יין", הוא אסופת המכתבים שהחליף עם המשוררת ג"יין קניון, שמתה מסרטן בגיל ארבעים ושבע ב־1995. "הוא כתב לה מכתב כל שבוע", אמר בעלה של ג"יין, המשורר המפורסם דונאלד הול, "הוא לא נדרש למחלתה, אלא כתב כשהוא משקיף מבעד לחלונו על ציפור, על עלה נושר. אלה מכתבים נפלאים מאין כמותם".

מ"ד

ועוד על קארות", שיר שהקדיש לו המשורר צ"ארלס סימיק

צ"ארלס סימיק

יריד כפרי

להיידן קארות

אִם לֹא רְאִיתֶם אֶת הַכֶּלֶב בַּעַל שֵׁשׁ־הָרַגְלַיִם,

זֶה לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד.

אֲנַחְנוּ רָאִינוּ וְרֹב הַזְּמַן הוּא שָׁכַב בַּפִּנָּה.

וַאֲשֶׁר לָרַגְלַיִם הַנּוֹסָפוֹת,

אָדָם מִתְרַגֵּל אֲלֵיהֶן בִּמְהִירוּת

וְחוֹשֵׁב עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים.

לְמָשָׁל, אֵיזֶה לַיְלָה קַר, אָפֵל

לְבַלּוֹת בַּחוּץ בַּיָּרִיד.

אָז הַשּׁוֹמֵר הִשְׁלִיךְ מַקֵּל

וְהַכֶּלֶב רָדַף אֲחֲרָיו

עַל אַרְבָּע רַגְלַיִם, וְהַשְּׁתַּיִם הָאֲחֵרוֹת רִפְרְפוּ מֵאָחוֹר,

מַה שֶּׁגָּרַם לְנַעֲרָה אַחַת שֶׁתִּגְעֶה בִּצְחוֹק.

הִיא הָיְתָה שִׁכּוֹרָה וְכָמוֹהָּ הַגֶּבֶר

שֶׁלֹּא חָדַל לְנַשֵּׁק אֶת צַוָּארָהּ.

הַכֶּלֶב תָּפַס אֶת הַמַּקֵל וְהִבִּיט בָּנוּ אֲחוֹרָה.

וְזֶה הָיָה כָּל הַמַּחֲזֶה.

מאנגלית משה דור