חנה טואג סופרת
אבדה לי צפור
תוכי אהבה
ברחה
כשהעברתי אותה
מכלוב קטן לכלוב יותר גדול
והרי אמרו לי
לקצוץ את שולי כנפיה וציפורניה
שלא תעוף
ואיך לא שמעתי
הלוא בלי מחשבות מעוף היא תמות
ובלי ציפורניים ,איך תפרוץ (לכשתגדל)
את מחסום הסוּגַר
ומה אומר לתוכי שנותר
בכלוב לבדו
אזוק אל הסורג
ראשו למטה
ורגליו למעלה
ומה אעשה בביצה הפנינית
בתא ההטלה החדש
אני אוזן כרויה עכשיו להרבה צלילים
ואיך אמצא את התו האבוד
בין הדרורים ,הפשושים והנקר
בצמרות העצים תנוד הרוח
עוד מעט
והלילה השחור ירד סומא כחפרפרת
עוד מעט
לא יבחין
בציפורי אהבה
כמה יפה חנה יקרה,
מנסר את הסורג בשתיקתו ,
הרבה אביב לך ולציפור השיר שלך.
תודה אבנר
אובדן של אהוב זה דבר נורא
בעלי חיים חווים זאת על אחת כמה וכמה בני אדם
כן חנה , אני נושא עימי הרבה טראומות,
מילדות ותוכי גדול שנפטר, מזדהה
🙁
באמת לחברה שלי מת התוכי, כנראה מצער.געגועים? זאת תופעה מרגשת והשיר שלך מרגש, חנתי. אהבתי מאד את הבית האחרון, שיכול גם לעמוד בפני עצמו, לבד. שלא כמו התוכי.
איריס הבית האחרון הוא שיאו הריגושי של השיר
כמה שבירים רגשותינו ואהבותינו לנוכח הלילה הסומא המתרגש לבוא
מי מבחין בצפורי אהבה כשעסוקים בהשרדות כך גם בטבע כך אצל האדם
היי חנה
השיר בנוי נפלא עד לנקודת השיא בבית האחרון.הסכמתי עם כל מילה שכתבה איריס אליה הכהן.
עפרה
תודה עופרה ,הבית האחרון הוא המשכו הרציף של השיר: הדאגה של הדוברת שהלילה היורד על כל השלכותיו ומשמעויותיו יבלע את ציפור האהבה לא יבחין בה.אני שמחה שהוא יכול לעמוד כשיר בפני עצמו, אך מבחינתי הוא המשך וחלק אינטגראלי של ה"רצף העלילתי" חוויתי בשיר
זה יפה חנה, וגם מעורר מחשבה. ציפור אהבה שבורחת מעדיפה כנראה את החופש על בן זוגה. וכך "ציפורי האהבה" שהלילה לא מבחין בהם בסיום מקבל משמעות אירונית.
היי אמיר כיף לקרוא את תגובותיך שוב
היית מאוד חסר
יפה הערה על האירוניה לא שמתי לב
הנה הוספתי משהו רטורי קטן שיבהיר את הרצף הזמן החוויתי בשיר
יפה ומרגש חנה. אני מוצאת בשיר הרבה קשר בין חופש לאובדן, בין הפנטזיה "לקצץ כנפיים" כדי להגביל ולהשאיר קרוב ובין ההבנה בצורך לאפשר וההבנה שבחוץ צריך צפרניים כדי לשרוד.
תגובה יפה, רקפת ,נהניתי לקרוא אותה
צריך צפורניים כדי לשרוד וכדי לאתגר את הכלוב שבתוכנו להפתח
ובאמת קשה לצפורי האהבה בתוך הלילה
הציפור כמו הנפש. שיר "ציפורי" מרגש.
תודה רות היקרה
חנה, אני אוהב את השיר. זורם, מרגש, מעורר מחשבה.
תודה עקיבא על קריאתך
איזה יופי, חנה.
יופי טהור.
הכי אהבתי:
"אני אוזן כרויה עכשיו להרבה צלילים".
"ואיך אמצא את התו האבוד
בין הדרורים ,הפשושים והנקר".
יש בשיר המון סמלים,
אבל אותי זה לקח לחשיבה על מסגרות,
מסגרות מגבילות יותר ומגבילות פחות
(כלוב קטן לעומת גדול),
ועל החופש הנכסף לכאורה, אבל גם על כך שלפעמים דרושות לנו מסגרות בכדי לחוש טוב,
ולאו דווקא חופש מוחלט שיכול לגרום דווקא למגבלה.
איזו תגובה יפה וקריאה רגישה ,רונית
השיר מזמין סמלנות אף שהוא נולד מסיטואציה ממשית -בריחת צפור מכלוב
אהבתי את פרשנותך
חג שמח
שנפרוץ מתישהו את הכלוב
חנה יקרה,
אני שואל את עצמי איך את היית מגיבה לו ראית שיר יפה כזה, ואני יודע כי יהיה קשה מאוד להגיע לרמת דקות ההבחנה והניסוח שלך.
ובכול זאת…
יש בשיר כמיהה לעולם לא אדיש, עולם שבו לא יקונן ספק גדול בדבר חוסר המשמעות לקיומו.
כשקראתי, חשתי ברצון האינסופי לאחוז באהבה, אך זהו רצון שמהולה בו אימה מאובדן משמעות הקיום.
שיר יפה וסמלי המביע רעיונות פילוסופיים.
תודה — צדוק
היי צדוק הענו קטונתי
ותגובתך יפהפיה ובעצמה מעוררת מחשבות,
ונכון יש צורך להאמין באהבה גם ברמה האידיאית שלה ובמשמעותה הרחבה , על מנת שלחיינו תהיה משמעות
האמת שהטריגר לכתיבת השיר על רבדיו הסמליים היה כפי שכתבתי בריחתה של צפור אהבה מהכלוב, כל אחר הצהריים בשבת ביליתי בחיפושים אחריה ולשוא, נדהמתי עד כמה העולם מלא ציוצים כשמאזינים להם ,ועד כמה הוא מלא אמירי עצים כשמתבוננים
צפור אהבה אחת קטנה שברחה ועולם מלא בה.
האם ציפורים חוזרות מרצונן? האם אהבות מחפשות את גיבוריהן? האם נפש שנחלצה מכלאה תשוב? השיר שלך מעלה שאלות רגש קיומיות, אהוב מבכה, אהובה חוגגת על ענף, והקשבה זהירה לקולות הגעגועים. חג שמח, חנה.
היי לבנה יקירתי
חג שמח גם לך , ואיזו תגובה ממש שיר!
אוהבת את תובנותיך וכתיבתך הרגישה והרהוטה
תודה
חנה יקרה, אהבה הרחיבה לי את הלב כשקראתי את השיר. שיר כיסופים, חופש וצער הנשמה,חשתי כמיהה אהבה וכוסף, במו נפשנו אנו מסוגלים לנסוק לחופש, ציפור הנפש שעפה לדרור כשמעבירים אותה מכלוב לכלוב, רעיון מופלא. ולמה יקירתי כל כך דאגת לתוכיה שעפה לה למרחביה?והתוכי שנשאר אולי עדיף היה גם לשחרר אותו? יש בנשמתך כל כך הרבה אהבה ונשמה גדולה מרחפת בשיר תני לה לעוף לאין סוף מרחבים. שבת שלום חיה אסתר חיה אסתר
איזו קריאה יפה חיה אסתר ,יכול להיות מאוד שאשחרר אותה למרחביה
פשוט דאגתי לה מהטורפים בחוץ ככה זה עם חיות מחמד…
שבת יפה גם לך
חנה יקרה. נשמה שרוצה להפסיק להיות חית מחמד צריכה המון אומץ, ושום חית טרף לא תצליח לטרוף נשמה. חיבוק חיה אסתר
צודקת … צריך הרבה אומץ
צפור שיר = צפור הנפש חד הן – שבריריותן מן הידועות, אם אין נשמרים ברגישותן, עלולות הן להמריא עוף לאי שם, לארצות החום, אל עורק החיים, ולעיתים מתבוססות בכאבן.
צודקת לאה
התובנות שלך רגישות ונכונות
תודה לאה היקרה את כה צודקת
כל כך יפה ונוגע ללב העצב שב"אבדה לי ציפור" וכל השאלות שבאות אח"כ