מעט אור דוחה הרבה חושך

החושך הוא העדר אור ומעט מהאור דוחה את החושך ונס חנוכה אינו רק נס ניצחון המעטים על הרבים, אלא נס פח השמן והשמן אינו אלא אותה פנימיות מזוקקת המאירה בכל יהודי ,
ומנצחת את הגלות ומנצחת את החושך.
בכל יהודי ויהודי אפילו אם הוא שק של קליפה יש בו אהבה מסותרת לבוראו
והנה ספור שהיה כך היה:
אסירים יהודיים במחנה ריכוז כמה ימים לפני חג החנוכה החליטו לסכן את עצמם ובמסירות נפש גדולה מהחיים עצמם להדליק חנוכייה .אך מאין יביאו הפתילות, מאין יביאו החנוכייה?
חתיכת קרש שמצאו בחצר הייתה להם לחנוכייה ובציפורניהם השבירות חרצו ושרטו בה גומות . והמרגרינה שחשכו מפיתם החרבה הייתה להם שמן המאור והפתילות מאין ?
הם פרמו את כפתורי חולצותיהם הממורטטות ועשו מהחוטים שליפפו אותן פתילות דקות וכך הדליקו חנוכייה ושרו בקולות ניחרים :הנרות הללו שאנו מדליקים ושרו מעוז צור
והסתירו בגופם המדולדל והכחוש את אור הפתילות שבער שלא יראו הקלגסים ויחשיכו,
אבל האור שבנשמתם לא הוסתר הוא בער ובער ובער , כי נר ה' -נשמת אדם,
והשמן למאור של אותה נקודה יהודית זכה ומזוקקת דחה ועדין דוחה מהלב כל חשיכה, כי
מעט אור דוחה את חשכת הגלות הפנימית ובין גלות לגאולה מבדילה רק האל"ף ,שהיא אלופו של עולם….

ושמונה זה מספר האינסוף
חגאור שמח
כל השנה