חנה טואג סופרת
מתוך קצרצרים מהעיר הגדולה
בתיאטרון
היא חובבת מושבעת של תיאטרון , הוא נשבע שלא ילך אתה לשם. הספיקה לו האופרה. הוא לא ישכח, איך התעלל המצו-סופרן של כרמן בסינוסים המסכנים שלו.למופע השני הגיע עם אטמי אוזניים, לו היה מצטייד בקסדת ראש ,היה יותר טוב. טוב לאוזניים וטוב לבטן ,הויברציות של הבסים, הטנורים והאלטים עושות לו בעיות בעיכול . בכל זאת החזיק מעמד, היא כבר שלמה מראש על כל הסדרה, והוא לא פרייר.
אבל ב"עלובי החיים" היה כבר על הקנטים , כמעט נשבר, אם היה תופס את הז"אן ואלז"אן הזה בחוץ, היה מראה לו מה זה, היה מביא לו את הסלסול הרבע טוני של אום כולתום ישר לתוך התנוך בזיוף היפרטוני עצבני. מה יש ,שגם הוא ישלם.
ואז נשבע, שגם לתיאטרון הוא לא ילך , אפילו אם הרוח של שקספיר בכבודו ובעצמו תנסה לשכנע אותו, הוא לא המלט הוא . היא לא ויתרה.
אמרה לו: תרבות
אמרה לו: האמנות ,ההשראה .
אמרה לו: החברות
אמרה לו: באולם ,שורה שבע, קרוב, לא צריך משקפת או משקפיים.
אמר לה : לא
אמרה לו: על כל הצגה- סרט פעולה, עלַי
אמר לה: לא
אז באולינג וסנוקר בקניון החדש ,במרכז העיר.
אמר לה: לא
אז שלושה ערבים חופשיים על הבר עם החבר"ה
אמר לה: גם כן לא.
היא לא יודעת ,איך התהפכו לו היוצרות ביום ההצגה .קם בבקר ובין לגימה ללגימה של הקפה אמר: כן, אבל רק להצגה אחת. ניסיון.
הוא לא זוכר את שם ההצגה ,הוא לא זוכר מה אמרו בה, הוא רק זוכר, שכבר מהמילה הראשונה של הדיאלוג הראשון ,התחיל הרומן שלו עם התיאטרון. רומן מתוק , ענוג וחושני כל כך,שמתחיל בנמלול קל ונעים ברגליים, ומתפשט גלים גלים בכל הגוף: בידיים ובאצבעות , במצח ובלחיים , ולאט לאט וחרישית מוריד את המסך גם על העיניים.
רוגע כזה מזמן לא חווה.
הנעליים החדשות שהכריחה אותו לנעול, לא לחצו יותר ,והעניבה האדומה שכרכה סביב צווארו ,כבר לא הציקה . כולו נינוח ורפוי בתוך חליפת השבת, כמו שבלול בתוך הבית שלו, רחש קל לא חדר אל קונכייתו.
והיא דרוכה כמו קפיץ על הכיסא ,פוחדת שיתחיל לנחור וירעיד את השכנים, מילא תסיסה שפיפונית קלה,את זה עוד אפשר לסבול, אבל נעירות של עייר דווקא באמצע הפאוזה?! לא ולא
היא צופה, כשידה האחת אוחזת בתכניה , והשנייה בראשו השמוט ,שלא יישמט שוב על הכתף של הזקנה שמוטת הראש בכסא הסמוך. ככה אי אפשר ,היא אומרת לעצמה, אני עוד אראה לו מה זה, היא רותחת .
אבל כשאמרה לו: די! אי אפשר יותר
אמר לה: בבקשה
אמרה לו: לא
אמר לה :סדרה שלמה של אופרה, עלַי
אמרה לו: לא
אמר לה: גם הבת דודה מכפר סבא
אמרה לו: לא
אמר לה :גם קונצרטים,שתי סדרות , בסי מאז"ור
אמרה לו: לא
אמר לה: התרבות ,ההשראה, האמנות, דחילק, תני הזדמנות!
אמרה לו: לא , לא ולא
הוא לא יודע, איך התהפכו לה פתאום בבקר היוצרות, ובין לגימה ללגימה של הקפה אמרה לו: כן!
הזמנתי לך עוד סדרה ,שבע הצגות, אותו המקום ,אותה השורה ,שני כסאות שמורים לראש ולזנב …עלַי .
מצחיק.
סבא שלי ז"ל היה נחרן ידוע. באופרה ובקונצרטים היה נוחר ככה שגם חרש היה שומע.
וסבתא שלי? – אצלה המוסיקה הקלאסית היתה מתענוגות העולם.
בסוף הלכה עם גיסתה באופן קבוע.
האח של סבתא היה השדכן עם סבא. הם היו חברים טובים. שניהם נהגו לנחור בקונצרטים.
אז הגיסות הלכו לקונצרט והחברים לכדורגל.
תודה, מיכל,על התגובה צריך לשלוח את כל הנחרנים לקונצרטים מיוחדים לכלי נשיפה..
אז את מצחיקה ככה תמיד? גם בסיפור הקודם קרעת אותי מצחוק, אולי תכתבי ספר עם כלמיני קצרצרים? מי זה בעלך אני יבוא להרביץ לו.. מה זה ? אין כמו תאטרון….. אני ממשיך לעקוב אחרי סיפורייך
מעריצך הנאמן רגב …
רגב,הקורא הנאמן שלי, הספר בוא יבוא, אבל לגבי הבעל ,הבעל הזה הוא של הגיבורה לא שלי הוא דמות בדויה, אבל ,לצערי, יש רבים כמוהו, משתעממים מתאטרון וקונצרטים ואופרה ותרבות.
מצחיק ושנון. בחלק לא מעט ממה שהיא לוקחת אותו, אני די מבין אותו. עכשיו צריך את המשלים: איך היא בסרט כמו השתולים, אולי אפילו בבלומפילד.
תודה ,איציק,רעיון באמת נחמד להציג סיטואציות הפוכות כקונטרה גברית , אולי אנסה זאת
חנה
איזה סיפור מקסים ושנון
הכתיבה שלך מתגלגלת וזורמת
איזה חמודה הגיבורה המשתוקקת לתאטרון לתרבות
וגם בן זוגה שהתאהב בשינה המתוקה בהצגות התאטרון
אהבתי מאוד
תודה לך!
תודה, אדי גם גיבורי הקצרצר מודים לך מאד על שהבנת אותם
איזה יופי את כותבת. עם הומור. זו מתנה אמיתית לכתוב ככה. פשוט תענוג.
יש עוד?
תודה, חגית ,יקרה זו התנסות ראשונה שלי עם סוג כזה של כתיבה הייתי חייבת משהו קצר ,שיקראו הרי איני יכולה לההעביר לפורמט הזה סיפורים שלמים מהקובץ שלי, מי יקרא. הספורים האלה נוצרים יחד עם הבלוג ישר מהתנור ,יש לי רעיונות לעוד קצרצרים מהעיר הגדולה והמוזרה שלנו, חמצמצים מתוקים כאלה.
חנה, אוהבת את הראיה שלך עם ההומור, המחוות הקטנות, השיחות היוצרות תמונה, אכן תאטרון קצר בפחות מדף
תודה לך, חני יקירה, אוהבת את התגובות החכמות שלך
אתמול הייתי עם בני ואישי בסרט החדש באטמן באולם הקולנוע בניו-יורק ,אני נרדמתי והתעוררתי כל פעם מבועתת מהאפקטים, הם נהנו מכל רגע- יש כנראה בכל-זאת הבדלים בין גברים ונשים
בניו-יורק אני מחפשת את הקצרצרים שלך
תודה, רונית ,שהגבת לי מני יורק מה שלומך מתוקה? התגעגעתי
מאוד נהניתי.
תודה, יעל, היקרה
משעשע, בחיים זה ויכוח. בן זוגי היה אומר, את רואה?! לא רק אני…
האם הבנתי נכון שהיא נקטה בסנקציה נשית קונבציונלית?
תודה לבנה ,מסתבר שגברים בכל זאת ממאדים ונשים מנוגה , בחיים זה בלתי נסבל ,מזל שבאמצעות הספרות אפשר לצחוק על זה
חנה זו חויה מרעננת לקרוא את הקצרצרים שלך.הם כמו ארטיק מתוק וקריר ביום קיץ חם.המשיכי.שרה
תודה לך, שרה
רציתי להחמיא ולאמר שאהבתי את הקצרצרים שכתבת..
רציתי להחמיא ולאמר שאהבתי את הקצרצרים שכתבת..
תודה ,רווית, על המחמאה
היי חנה
מקסים הזוגיות…
מלא ברגישות של הקשר, משתלם לא משתלם.
להתראות טובה
תודה ,טובה
חנה
אתמול הייתי בתיאטרון תמונע, ראיתי את מקבת, יופי של הפקה, ממולץ לשלוח את הגיבור שלך לשם, לא יירדם.
הסיפור משובב נפש ביום קיץ, התבוננות על זוגיות מנקודת תצפית מרעננת.
הייתי עייף והסיפור שלך עורר.
תודה ,מוישלה יקר, משובבת נפש התגובה שלך כמו שיריך, את ההמלצה על מקבת תקבל בינתיים הכותבת ,ולא הגיבור שלה צריך לחנך אותו קודם….
חנה,
התגלגלתי מצחוק.
החיים, כמו בהצגה, זה כל פעם מחדש שוב אותו הדבר. אז בעצם, זה נכון – מי צריך תיאטרון?
תודה ,מירלה יקרה ,החכמה היא לדעת לצחוק בזמן אמת על פיסות החיים האלו הקרויות תאטרון החיים, או כמו שבלזק כינה: הקומדיה האנושית, שנשכיל לקבל אותן בפרופורציות הנכונות
מקסים, משובב ובעיקר מאוד מתחבר לי להרבה זוגות שיצא לי לצפות בהם בהצגות (לא פחות מעניין מההצגות עצמן, אני חייבת להודות…).
סקרנית לקרוא עוד דברים שלך.
תודה ,כרמית, יקירתי שמחה לשמוע ממך
מקסים:)
תודה לך ,סמדר