חנה טואג סופרת
"…אם יש לך עליה מלאה כל טוב ,אינך חסר אלא סולם לעלות בו ,ואז כל טוב העולם בידיך"(המקובל ר" יהודה אשלג)
הסולם
אומרים
יש
סולם
מי
שעולה
בו
מגיע
אל
פסגת
נבו
תהום
תחתיו
מעליו
פיגומים
וחבלי
אהבה
מושכים
וחבלי
כאב
מרפים
ואור
כמה
אור
בשלבים
אלי
הצילני
מאימת
החללים.
חנה, הגדילי פונט, עיני קריאתי כהות ומשקפי בלות
בסדר מוישלה
חנהלה, השיר שלך כסולם שאינו נשען אלא מרחף בחלל, נותן תחושה של עמידה בין שמיים וארץ, מסע ומשא נבו, מסעות הגוף ומשאת הנפש.
ניכרים יפה המתח והזיקה בין דבריושל הרב אשלג לשירך היפה המתפלל על הנפש מאימת החללים.
מוסיף את תחינתי.
תודה משה ,אכן קלטת את הווית השיר. אין נורא מאימת החללים !
חנה, תפילת מלאכים העולים בסולם…
אבל יותר מאימת החללים הפעורים אזכור נבו כאן הופך הכל על פיו.
כמה גבוה צריך לטפס כדי להגיע לפסגת נבו? אולי לא הרבה. אולי היא נמצאת בכל גובה.
הנה נבו אחד לך משלי:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4268&blogID=182
האם נבו הוא בעצם קיומנו?
אמיר היקר, קראתי את השיר שלך בקישורים ,והוא מקסים בעיני … אבל מה יעשה אדם, שעיניו נשואות לנבואחר נבו הגדול הגדול ,לפסגת ההר הנשגב , מי יחזיק את הסולם לאנשים התאבים ומשתוקקים לטפס בו ,והם לא מלאכים ולא שרפים ולא שירה אלוהית מלווה את עליתם, אלא פיתויי האדמה מלמטה ופיתויי השמיים ממעל , מה יעשו כל אלה , יסתפקו בגבעה או בתלולית ,יכנעו לפחד הגבהים שלהם?ימשיכו לגלגל את האבן עוד ועוד עולים ויורדים ,יורדים ועולים?
חנה, איזו התכתבות יפה עם המקובל. וגם המילים כחווקים בסולם.
ואימת החללים מורגשת.
תודה שחר מריו , ברוך הבא בצל קורתי, אני מאד מחוברת למקובל האמיץ הזה ושואבת ממנו כוח , כשאימת החווקים מהלכת עלי אימים ,אני ופחד הגבהים שלי
מקסים חנה.
בני תמותה צריכים מישהו שיחזיק להם את הסולם .
העלייה קשה ובהחלט החללים..
מקסים חנה.
בני תמותה צריכים מישהו שיחזיק להם את הסולם .
העלייה קשה ובהחלט החללים..
מי כמוך יודע, אביטל היקרה ,דרושים אנשים אמיצים ואמיתיים להחזיק את הסולם , שהרילא עולים בו מלאכים, בני אדםאלא בשר ודם, והם משקשקים מפחד לפעמים .תודה ,יקירה, על התגובה את בשבילי מודל לאומץ וליושרה ,המשיכי בדרכך באהבה רבה ,חנה
תוכן וצורה חברו בשירך לכדי סולם רוחני וגשמי המושך מעלה, גם את הקורא, הפחד להביט מטה מוחשי, אך אין הוא מרפה את המטפס
תודה ,חני יקרה, על תגובתך הרגישה והחכמה
יפה וזורם.
לפעמי חולם אשני מרחף מעל חלל, אבל מתעורר מהר.
תודה איציק , ומה יותר קשה ההתעוררות או החלום עצמו?
חנה, כמה יפה טיפלת בנושא הסולם:ברגש של תפילות. הנושא הוא מהחביבים עלי. מבחינה ארכיטיפית הסולם הוא "ציר העולם" המחבר בין הארץ לשמיים, וגם העץ וההר הנישא מייצגים אותו.צורתו השלילית היא מגדל בבל. אבל אל לך לחשוש מהחללים – העולם כולו עשוי בעיקר מחלל (לא ממיים) והחללים אינם אלא המדרגות האמיתיות אל עבר החלל הגדול שהוא אין אין-סוף.
תודה ,מוטי, על תגובתך החכמה והמעודדת
אהבתי את חבלי אהבה וחבלי כאב, מזכיר לי את לוח המשחק לילדים "חבלים", ככה אנחנו עולים בחיים וברגע נשמטים ו(אולי)פיגום יש בנמצא; החללים הם סימני השאלה, מאיימים, אבל גם מאתגרים.
תודה ,לבנה היקרה, על קריאתך הרגישה אכן סימני השאלה הם הכי קשים אבל באמצעותם אנו צומחים.חבלי צמיחה.
לו רק יכולנו לקרוא מלמטה למעלה.
לא נדע ,אומי, לקרוא באמת עד שלא נסיים את הטיפוס ונגיע, עד אז אנחנו קצת מדשדשים פעם נדמה לנו שקוראים ופעם פשוט נשמטות לנו האותיות ….
יפה מאד. ותודה שהבאת את הפסוק מאיר העינים הזה, אשמור אותו לציטוט.
תודה סבינה יקרה,ויש למקובל הזה הרבה פסוקים מאירי עיניים ,הוא בעל פרוש הסולם לספר הזוהר ,בלעדי הפרוש שלו ספק אם בני דורנו היו מבינים מילה
חנה עוד מילה בעקבות השיר הרוחני והמעמיק על הסולם.דנטה עולה לשמיים לא בסולם כי אם בגרם מעלות ספירלי, שווילאם בלייק צייר אותו באורח נפלא מאוד. טוענים שהעליה הזאת נלקחה מהקוראן. מוחמד מגיע להר הבית ויחד עם המלאך גבריאל עולה משם השמימה על סולם.
תודה מוטי על ההעשרה הערותיך תמיד מחכימות ומאירות עיניים…
היי חנה
סולם יעקוב
השיר מביא את ההרגשה של שמים וארץ
להתראות טובה
ומה שמתחת.
הרגשת נכון, טובה , אכןסולם יעקוב והורסיות שלו לכל אורך החיים ….
חנה יקרה
תודה שמשכת אותי לפתוח את בננות.
סולמות ואימות. זו אימת החבלים ולא אימת החללים. מדוע הסולם שלי הוא כזה אחר? הוא שוכב במקום שאפשר להורידו בקלות, לפתוח אותו בקלות, לעלות עליו בקלות, להגיע למעלה בקלות…. ואז פשוט לנקות אבק, לסדר משהו, להביא משהו מלמעלה. ארצית כל כך. גם זו אימה.
ועוד אעשה לך בית ספר, כפי שהבטחתי.
נירה יקרה, את מאד מיוחדת בתגובותיך מוסיפה ענין ורעננות ,הסולם בו מדובר בשיר הוא סולם רוחני שלפי הקבלה יש 125 מדרגות רוחניות לטפס עליו, הנפילות הרוחניות הספקות והפיתויים הם הכי קשים,זה מה שנקרא החללים
יפה ונוגע, חנה
תודה, איריס, היקרה וברוכה הבאה בצל קורתי