בעיטות בבטן הריונית

 
פרק  12: בעיטות בבטן הריונית

ע' הייתה אחת מלקוחותנו וידידת המשפחה. היא גרה עם בעלה וילדיה בשכונת יוקרה בצפון תל אביב. ילדיה היו מטופחים, עטופים באהבתה. היה בה המון חום ואמפטיה, ונהניתי לבלום בחברתם. הפכנו ידידות.

    ראיתי לפניי משפחה רגילה, פחות או יותר מאושרת. לא חשדתי בדבר.

   הידידות בינינו צמחה כשעדיין גרנו בתל אביב, בתקופה שבה בעלי התחיל להתעלל בי פיזית. כשעקרנו מתל אביב לצפון הארץ, נותק הקשר ביני לבין ע'. אבל כעבור כמה שנים, לאחר שנסתי על חיי מפני בעלי, חידשתי את הקשר איתה, והידידות בינינו התחזקה. סיפרתי לה בפרוטרוט מדוע ברחתי ממנו, ופתחתי את ליבי בפניה. די מהר גם היא פתחה את ליבה בפניי.

  לתדהמתי, גיליתי כי היא הייתה אישה מוכה מן היום שבו נכנסה להריון לראשונה. כמו כן, היא סיפרה כיצד היא וילדיה חיים כמעט על סף רעב, וכל זה בשכונה הכי יקרה בארץ.

   היא גוללה בפניי את מסכת ייסוריה. גם היא כמוני זכתה ליחס פחות או יותר אוהב וחם מבעלה בתקופת החיזור, ואפילו קצת אחרי שנישאו. היא אהבה והעריצה אותו. אבל מיד כשהרתה החלו המכות.

   היא הייתה בהלם. לרגעים חשבה לעזוב אותו, אך חששה שלא תוכל לפרנס ילד לבדה. לכן נשארה איתו. ככל שבטנה תפחה, כך גברו המכות, שהגיעו לשיאם בבעיטות שבעלה בעט בבטנה, גם כשהייתה בחודשים מתקדמים להריון, ואפילו סמוך ליום הלידה.

   הדפוס הזה חזר על עצמו גם בהריונות הבאים. בעלה היה גבר גדול, גבוה וחזק מאוד, והיא הייתה אישה מניאטורית. לפעמים הוא היה מרים אותה כמו בובה ומטיח אותה בכוח כנגד הקיר, עד כי נשברו כמה מעצמותה ונזקקה לאשפוז.  גם כשלא הייתה בהריון חבט בה והכה אותה.

   נדהמתי לגלות שלמרות שהיה בעל עסק מצליח והרוויח היטב, לא נתן לה מעולם לצורכי הבית והילדים. הוא שילם רק את שכר הדירה והחשבונות, אך לא על האוכל, הבגדים וצרכי הבית והילדים. את מיטב כספו ביזבז על עצמו ועל כלביו, אותם טיפח באהבה כאילו היו ילדיו.

   כדי לפרנס את עצמה נאלצה ידידתי לעבוד בעבודות מזדמנות, כגון ניקיון בתים וטיפול בילדים או בקשישים. על פי רוב, ילדיה לא חסרו דבר, אבל רק בזכות עבודת הפרך שלה.

  אין לי שום ספק שאיש לא חשד שהאישה והילדים הנאים האלה הם קשיי יום. לא שכניה, לא משפחתה, לא חבריה. איש בוודאי לא העלה על דעתו שאשתו של בעל עסק מצליח מצפון תל אביב נאלצת לנקות בתים, כי הוא לא נותן לה כסף לכלכלת הבית. איש בוודאי גם לא העלה על דעתו שמאחורי הקירות היקרים היא מקבלת מכות רצח.

   היא אמרה לי שהסיבה שהיא נשארת איתו היא בגלל שהיא פוחדת להתגרש ולהישאר לבד עם הילדים. היא גם חששה שהוא ייקח לה אותם. כמוני, היא עשתה כל מאמץ "לתקן" את המצב, לרצות אותו, להיטיב עמו, לתת לו את כל הנשמה. אבל המצב רק הלך והחמיר.

   תודה לאל שאת הילדים הוא לא הכה. אבל הם היו עדים למכות, להשפלות ולהתעללויות שהיא ספגה מידו. בנוסף, לפעמים הם סבלו ממחסור ורעב, כאשר ע' הייתה חבולה מן המכות ולא יכלה לצאת לעבוד.  

    אני רק רוצה לציין כנגד כל מי שסבורים עדיין , כי בעלים מכים הם אנשים "פרימיטיביים מארצות המזרח", שאותו גבר היה אמריקאי, משכיל, מטופח, אינטליגנטי. "לא הייתם מאמינים עליו", כמו שאומרים.

   לשמחתי, הסוף לסיפור הקשה הזה היה טוב. לאחר שהילדים גדלו, ידידתי עזבה את בעלה המתעלל. אמנם היא עברה תהליך ארוך וקשה של גירושים, אבל אחריו היא שיקמה את חייה בארץ אחרת, עם ילדיה שאוהבים אותה.

   הוא לעומת זאת, שנחשב בעיני ללא פחות מרוצח, הקים משפחה חדשה.