והמוח רץ עושה חיים

  ארתור רמבו. לצופף את המותניים במחוך, לחבוש פאת תלתלים אדמונית, לנופף בשירים (גאוניים!) שכתבתי לפני הגיוס. אבל למי יש ראש לצרפתית לפני החגים. גם תהילה בינלאומית לא חסרה לי. תשאלו את מולה עומר מפקד הטאליבן. למרות שהוא שקוע עד מעל הראש בטרור גלובלי, הוא מתפנה לקרוא את הבלוג שלי בבננות המתורגם לאורדו (יש אופציה כזו, תשאלו את שירלי המנהלת). אנחנו ...

  כמו מים מהירים מסתחררים בכיור נשאבתי חזרה לעבודה. ומהי העבודה ? בליל של תנועות חובה וזכות, תנועות פתיחה, עדכון, תיקון, שזורמות מהסניפים, מציפות את מאגרי הנתונים של המחשב המרכזי, מהבהבות לי בפנים.  וזה טוב לי כי זה כסף. כי זה מדשדש. כי זה בוץ מתוק.  יכולתי לעשות דברים אחרים. למשל, להיות פרופסור לפילוסופיה. לראשונה הבעתי רצון זה לאחר שראיתי את הפרופסורים ישעיהו ...

      בהירארכיה שֶׁל הַמִּשְׁגָּל אַתְּ מֵעָלַי שֶׁאֶקְטֹף לָךְ אֶת הַפִּטְמוֹת?   הַלַּיְלָה רוֹקֵק כּוֹכָבִים בְּגַבֵּךְ אֲנִי מְעַסֶּה שָׁדַיִךְ בִּקְרֶם יָרֵחַ   נִימֵי עֲיֵפוֹת מאדימים בְּעֵינֵינוּ יְתּוּשִׁים מְנַשְּׁקִים בָּנוּ לְלֹא הֶרֶף שֶׁלֹּא נֵרָדֵם  שָׁנִים בְּאוֹתָהּ תְּנוּחָה              

חיי הזוהר שלי במיתון. אמנם אני עדיין במרכז, דמותי נשקפת אלי מכל מראה וכל חלון ראווה לאורך אבן גבירול, אבל זה לא מה שהיה. למשל, המלצריות. במקום להסתופף במתיקות סביב שולחני ולשאול אם הכל בסדר, במקום למלא את זכותי הטבעית וההיסטורית לשרות חינני, הן מצחקקות זו עם זו ומתעלמות כליל מצרכי הבוערים. אולי כי הפסקתי להזמין טוסטים וירדתי לאספרסו קצר, ...

שלושה לילות וימים מיוזעים על עמוד חשמל, חנוט בחולצה אקסטרא אקסטרא סמול, שחורה, ארוכת שרוולים, לא עורב ולא נעליים ולא מכנסיים, הזרמים ממהרים בחוטים, בגוף, ובכלל, והופ , בהחלטה של רגע, אני שוב על האדמה, חוזר למימדי הטבעיים, מתרענן עם גופיה אקסטרא אקסטרא לארג" לבנה, כרס מתגלגלת, לוגם שלוש כוסות רצופות של עראק עם קרח ויושב להתנבא תחת דקל מרוט. ...

הארועים הלפני אחרונים בבנניה ובחיי, ויש שיאמרו הבנניה היא חיי, ועל כך יאמר היידיגר, הבנניה היא הנוכח-המתפענח-מהפוסט האחרון-לראשון-בקפיצות חד פעמיות מהכאן-לשם ובחזרה, תרגום חופשי שלי מגרמנית, כן, תודה, אני מאד חכם, קחו את זה בחשבון, ובכן הארועים, גרמו לי לרצות בפסק זמן, בהתרחקות לשם התקרבות, וכך מצאתי עצמי במכונית של אחרים בדרך לעין כרם, להצטנן בקור ההרים הירושלמי על נדנדה ...

יולי הוא המטרולל בירחים מלחלח זיעה מטרול מתנשף בחשיכה מול מסך מהביל אור מוזר על פניו ועל זרועותיו המשתערות פלומה של קרינה ושל אושר נרקב כמו פלח אבטיח שנשכח על השיש ואין הוא עולה על יצועו כי אין לו יצוע ואין הוא מקיץ כי אין לו מה וכל כולו בלימבו שבין מגיבה לתגובה ובין אכפת ללא אכפת

בֹּקֶר כסוף שֶׁמֶשׁ כֶּסֶף חַלּוֹן אָטוּם מְאֻבָּק כֶּסֶף מִקְלֶדֶת דביקה כִּסֵּא מִסְתּוֹבֵב עִם כִּוּוּן הַזְּמַן יוֹשֵׁב כִּי כֶּסֶף קָם כִּי קָפֶה וְכַפִּית כֶּסֶף סֻכָּר וּמַיִם לְעַרְבֵב נֶגֶד כִּוּוּן הַזְּמַן וְתִיק תק חֲזָרָה לְהַקְלִיד כִּי דָּחוּף וְאֵין אַחַר-כָּךְ כִּי רַק עַכְשָׁו לִפְנֵי שֶׁיִּתְפּוֹגֵג כְּמוֹ גַּז לִשְׁאֹף פְּנִימָה עַד עֵינַיִם בוקעות מִקְּלִפָּתָן מִתְרוֹצְצוֹת כַּסְפִּית עַל הַמָּסָךְ וּמֵהַיַּד לַפֶּה לְגִימָה שְׁחוֹרָה מְרִירָה קְרִינָה ...

אני משכים לסמיכות הטריה שבין רגליך, ויוצא בשירה גדולה לקצור חיטה בשדות אימהות אימהותי מימים ימימה. בשמש הקופחת, בתנועות רחבות, משורג בגופיה לבנה, אני מפיל במגל אלומות אלומות זהובות. עלמות הכפר מתבוננות בי, משתאות, מלקקות משפתיהן את אגלי הזיעה הגדולים, השקופים, המבהיקים את כתפי הרחבות. מכאן ועד לאופק אף גבר. מכאן ועד לאופק כל השפתיים רק לי. היום נחלש, רפה אחיזתו, ...

אני בא ויוצא בבתי כסא, בתי קפה, בתי מרזח, בתי קוביה.  בבית כסא אני טבעי וזורם, בבית קפה צורם ולוגם, בבית מרזח זחוח, בבית קוביה מגלגל על קטיפה. יש ואני מרוקן, הלום קפאין, מבושם קלות, כיסי נקוב.  לעיתים מתאפק, נטול קפאין, שיכור כלוט.  לפעמים קוביה בבית הבליעה, השיכר גואה מהפה, מתבוסס בחושך שבין הבתים, מדמיין אוֹתָךְ ירך על ירך, מיני קצרצר, בלי ...