והמוח רץ עושה חיים
בהירארכיה שֶׁל הַמִּשְׁגָּל
אַתְּ מֵעָלַי
שֶׁאֶקְטֹף לָךְ אֶת הַפִּטְמוֹת?
הַלַּיְלָה רוֹקֵק כּוֹכָבִים בְּגַבֵּךְ
אֲנִי מְעַסֶּה שָׁדַיִךְ
בִּקְרֶם יָרֵחַ
נִימֵי עֲיֵפוֹת
מאדימים בְּעֵינֵינוּ
יְתּוּשִׁים מְנַשְּׁקִים בָּנוּ
לְלֹא הֶרֶף
שֶׁלֹּא נֵרָדֵם
שָׁנִים בְּאוֹתָהּ תְּנוּחָה
עדי,
כרגיל – שיר מצוין
🙂
אגב, לדעתי עם הכותרת הזו ובכלל עם השיר יש סיכוי מעולה שתבחר לאהוב הפמניסטיות….
מי-טל !
אהוב הפמניסטיות זה אני
אם היית רואה כמה מגדר יש עלי…
וברכות ענקיות על ראשית דרכם !
היי עדי
שיר חצוף… אוהבת את הקרם ירח, ובסוף עוד תלונות על יתושים, שמנשקים… משהו כל כך מציאותי.
להתראות טובה
תודה טובה
אכן יש כאן קרם דקיק של מציאות
להתראות!
"יתושים מנשקים בנו" — וואוו!
שלום עדי
השיר באמת טוב, אך שלא כקודמותי אני לא מוצא את השיר "חצוף" או פמניסטי. להרגשתי זה שיר עצוב ומטריד מאד. שיר שלקחת בו את אחת החויות המענגות שהמין האנושי התברך בו (כתבתי על זה שיר בשם "מתנת עניים") ובאופן סיסטמתי
הראת כיצד אצלך הוא הופך להיות סוג של מלחמה (הררכיה),גם באקט של "קטיפת הפטמות" יש יותר מרמז למשהו אלים.יפה השימוש בכוכבים שהם סמל לבנליות של שירי ליל אוהבים ואילו פה הם משנים פרצופם ויורקים עליכם. משורר שיר השירים מתאר את הטבע כמצע האוהבים ".. אף ערשנו רעננה קורות בתינו ארזים רהיטנו ברושים". ואילו אצלכם הטבע בא לידי ביטוי בעקיצות היתושים. מה אירוני ההבדל בין משוררת שיר השירים" לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה בכפרים שם אתן דודי לך ,הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו..".מעורר האהבה בשיר השירים הם הדודאים ואילו אצלכם "מעוררי"- הם היתושים.
כאמור, יפה אך עצוב
גיורא
הי גיורא
תודה על הפרשנות המהנה
השיר כשיר מקסים.
כמציאות ,סקסולוגית הייתה אומרת: לגוון (תנוחות), ולהתקין רשתות, להקצות שעות (לא רק כשמתים מעייפות) והכי חשוב, לדבר על בעיות.
חמודה
צודקת !
לדבר על בעיות זה מאד מאד חשוב
אני מקווה בשבילך שאת עושה את זה
הסר דאגה, אני הכי טובה בעצות לאחרים, לפיכך עשיתי לי חמודה אחת קטנה מעצמי, ותליתי אותה על כתפי, כך שאם כתבתי לך עצה ,היא נכנסת באופן אוטומטי לתרמיל של הקטנה.
הסרתי דאגה.
כעת שלחמודה יש דרדסמודה
אני בננה רגועה.
יפה מאוד, עדי. האם זו תנוחת קרישנה וראדהה או רק היררכיה? 🙂
מה שמעיב פה על הגרסה האורבנית לעניין הוא השורות
שָׁנִים בְּאוֹתָהּ תְּנוּחָה
נִימֵי עֲיֵפוֹת
מאדימים בְּעֵינֵינוּ
לא לגמרי מובן לי מה ה"תנוחה" מייצגת כאן בסמיכות לעייפות (שללא כיוון אחר, די הופכת הכל על פיו).
יפה אמרת אמיר.
בזמנו כשכתבתי את השיר התלבטתי במעבר שבין התנוחה לנימים.
אם אני זוכר נכון השארתי את המעבר כי הוא נראה לי כמו קלוזאפ קולנועי.
הנה אנו רואים את תנוחת הזוג מרחוק והופ קלוז אפ על הנימים המאדימות בעיניהם.
עכשיו הבנתי, וזה כמובן מסתדר עם מהלך השיר באופן טוב. אבל חושש שרעיון הקלוזאפ לא עובר. זה נראה כמו רצף סיבה תוצאה (וגם נקודה לא הייתה פותרת את זה)
תודה על ההערה אמיר.
זה עוזר לי.
אני קורא שוב את השיר, ונראה לי שאולי חסר שם קצב בין התנוחה לנימים. אולי תוספת קצב שם תפתור את העניין.
אבדוק את זה כשאהיה פחות עייף…
במבט נוסף – אולי עדיף היה פשוט להזיז את השורה משם.
שני מקומות אפשריים לזה: בשורה הרביעית או באחרונה.
האפשרות האחרונה נראית לי טובה, ואף מוסיפה.
לישון!
"השורה" = "שנים באותה תנוחה"
במבט עייף נראה לי שאתה צודק.
אשחק עם זה מחר.
תודה !
את מעלי, ויש עייפות, אבל ההירארכיה נוחה וכבר התרגלנו, עם אותם כוכבים, משחת ירח ויתושים מתוקים… מישהו מתלונן?!
לא ממש תלונות.
בקטנה.
רק על העקיצות.
אהבתי את "שאקטוף לך את הפטמות" גם קרם הירח נשמע מזמין
תודה חני.
אכן גלומה הזמנה בקרם ירח !
שיר יפה, עדי
אוהבת את המבט האחר
על המעשה
הקצב האיטי, הלאה
והעקיצות המשמרות