דרך אחת למות בעבור היופי — בתגובה לשיר של אמילי דיקינסון

דרך אחת למות בעבור היופי – בתגובה לשיר של אמילי דיקינסון

I died for Beauty — but was scarce

Adjusted in the Tomb

When One who died for Truth, was lain

In an adjoining Room —

He questioned softly "Why I failed"?

"For Beauty", I replied —

"And I — for Truth — Themself are One —

We Brethern, are", He said —

And so, as Kinsmen, met a Night —

We talked between the Rooms —

Until the Moss had reached our lips —

And covered up –our names —

Emily Dickinson

1862

היום, סוף סוף, גיליתי למה היא התכוונה כשכתבה " מתי בעבור היופי". או, אולי, נאמר, גיליתי דרך אחת למות בעבור היופי…

נסעתי בדרכי הביתה מברקלי בדרך גיילי, זה הרחוב שבמורד ההר מעל לקמפוס, בצדו המזרחי, העטור משני צדדיו אקליפטוסים כבדים ועצי אורן, ולאורך כל הדרך, בצד מערב, בחללי הרקיע הגאומטריים שבין בנייני האוניברסיטה הגבוהים, לכודה בכנפיהם של עצים כהים ונשאים, השמש השוקעת בערה, להבה, התיזה מטרות של זהב וכתם ואש, כאילו זאוס עצמו נתפש בשעת מעשה עם דנאה…  וכשהגעתי לשדירת קליירמונט — חזית המלון הענק, הלבן, העשוי כעין תחרה, וכל הבתים שלידו —  קירות, גגות וחלונות — היו שטופים אור ורוד, והשמים מעליהם היו גם הם ורודים, והיה זה יופי שקט, ורך, ועדין, אבל מרחוק, במערב, היתה שריפה!!!  מטרות של זיקוקין דינור וזהב מותך מתפרצים, מתפוצצים, מזנקים, נתכים, ורציתי כל כך לראות את זה — שוב ושוב הסבתי את ראשי כלפי מערב, ומכוניות התחילו לעקוף אותי, אבל לא יכולתי לעצור בעדי — שוב ושוב הסבתי את ראשי לאחור, מותחת את צווארי, מתאמצת לגנוב כמה מבטים אחרונים — עד שהגעתי לראש הגבעה, ומשם, במורד התלול, מטה, מטה, אל הכביש המהיר, בכוון גשר הבטון המתנשא מעליו, ופתאום, בעוד אני מאיצה עוד ועוד, נאלצת להשתלב עם התנועה הסוחפת שעל הכביש המהיר, וראשי עדיין מתאמץ להסתובב לאחור, טסה יותר ויותר ויותר מהר בכוון הגשר שמעל הכביש — פתאום עלתה לנגד עיני תמונה ובה אני מתרוממת באויר ועפה ישר אל תוך קיר הבטון של הגשר בשעה שאני מנסה לתפוש מבט אחרון של אותם מתכים, אותם מסכים, אותם מפלים של אש וזהב הבוערים במערב, ואני מתרסקת במרכבה מכונפת של שברים וחתיכות…

ולאחר מכן מישהו מפטיר, "אה, כן, היא מתה בעבור היופי…"