הוא אסטרונום: דוד פולישוק

בהמשך לפוסט של סמדר נאוז שפרסמתי כאן לפני מספר שבועות, אני שמח לארח בבלוג את דוד פולישוק, דוקטורנט למדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב. היכן שסמדר היא תיאורטיקנית, דוד הוא תצפיתן – כחלק מהדוקטורט שלו, תחת הדרכתם של פרופ’ דינה פריאלניק ודר’ נח ברוש, הוא עורך תצפיות במצפה הכוכבים ע”ש וייז שבמצפה רמון.

והיכן שסמדר עוסקת בקוסמולוגיה, היינו בחקר היקום עצמו, דוד נשאר קרוב לבית וחוקר את הפלנטות הקטנות: אסטרואידים, שביטים ומאורים. המחקר שלו כולל גילוי של אסטרואידים, מדידת תכונותיהם כמו גודל, צורה וזמן סיבוב ולמידת ההיסטוריה שלהם ודרך התפתחותם.

הוא גם השתתף בתצפיות הקרקעיות בהתנגשות המבוקרת של החללית דיפ-אימפקט בשביט טמפל-1, וערך תצפיות רבות במטרי מטאורים.

(אחד המטאורים במטר הלאונידים 2002. צילום: דוד פולישוק ואילן מנוליס)

בנוסף למחקריו, דוד פעיל מאד ב-TAU Astroclub, המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל אביב, ויש לו ניסיון עשיר בלימוד אסטרונומיה לקהל הרחב. באתר הזה תוכלו למצוא רשימה ארוכה של מצגות שהוא כתב בנושאים מגוונים באסטרונומיה, החל במושגי יסוד כמו כבידה והשמיים, ועד למחקרים עכשוויים באסטרואידים ובמטאורים.

מדוע האסטרונומיה היא העבודה הטובה ביותר עלי אדמות. מאת דוד פולישוק

אסטרונומיה היא העבודה הטובה ביותר עלי אדמות. והכוונה היא לכל העולמות שביקום וכמה עולמות כאלה יש! ההערכה גורסת כי רק בגלקסיה שלנו קיימות כ-100 מיליארד שמשות ולרבות מהן שלל כוכבי לכת, לוויינים וירחים, וכמו הגלקסיה שלנו קיימות עוד כ-100 מיליארד גלקסיות וגם בהן כוכבים ופלנטות ובכל אחד ואחד מהן מדע האסטרונומיה הינו העבודה הטובה ביותר מכל העבודות, והמדע המעניין ביותר מכל המדעים, והעיסוק הקדום ביותר מכל העיסוקים. וטענה זו דורשת הסבר, וההסבר יתואר בטקסט שלהלן.

שמי דוד פולישוק ואני אסטרונום. אלו שתי הזהויות הראשיות שלי. אחר-כך מגיעות ההגדרות הנוספות של בן 33 וגבר וישראלי ויהודי ודוקטורנט באוניברסיטת ת”א ונגן חצוצרה חובב ומרכיב משקפיים ועושה מילואים וכו’ וכו’. וגם נשוי טרי. וגם אם הסדר הנ”ל נראה לכם מוזר במקצת אני בטוח שאשתי האהובה מבינה ומקבלת זאת היטב, שהרי האסטרונומיה היא זו שהפגישה בינינו בלילה של מטר כוכבים נופלים ובלעדי האסטרונומיה מי יודע מתי וכיצד היו נקשרים הגורלות ואיזו בדידות נוראית הייתה מנת חלקנו תחת השמים.

ומה כל כך מרשים בגשם של כוכבים נופלים שהביאו סטודנטית צעירה לקפוא במדבר החשוך (ולפגוש באסטרונום צעיר ונלהב), אותה ועוד כאלף איש, אישה, צאן וטף שהרחיקו עד מצפה רמון בעבור פסים של אור שמאירים את השמים? אולי האסתטיקה של הצבעים המגיחים מנקודה עלומה, חולפים במהירות של 30 מטר בשנייה, ומותירים מאחוריהם שובל של אור קצר מועד ומתעתע וקריאות התפעלות מהצופים הנרגשים? אולי הכבוד לתופעה שמימית ורחבת מימדים המותירה את המתבוננים קטנים ותוהים באשר לחייהם חסרי המשמעות? ואולי ההתפעמות מתחושת השותפות של הפרט הקטן עם הפלאים האינסופיים של העולם והסקרנות המחלחלת בו למול מראות שטרם ידע?

החן של המטאורים, הם הכוכבים הנופלים, הוא רק פרט בודד בשורה של מראות אסטרונומיים קסומים: מכתשי הירח, טבעות שבתאי, ערפיליות בצבעים פסיכדליים, צבירי כוכבים כדוריים, זרועות נמתחות של גלקסיות ספיראליות, כוכבים מתפוצצים באור העולה על זוהרה של גלקסיה שלמה, הם רק עוד כמה פלאים אסטרונומיים נוספים ונאים שמעלים חיוך או שמחסירים פעימה של התרגשות מכל אדם המביט מבעד לטלסקופ.

אבל זהו רק פן אחד של האסטרונומיה – היופי והאסתטיקה, הכבוד וההדר, ההתרגשות והסקרנות – שתתקשו למצוא במקצועות אחרים. אך לא בשל כך האסטרונומיה היא העבודה הטובה ביותר עלי אדמות: הפלא האמיתי במדע זה של תצפיות כוכבים הוא הנגישות שהוא מעניק לנו אל הרחוקים שבעצמים, היכולת למדוד את הגדולים שבגופים, ולהבין את טבעם ואת תכונותיהם – והכל ע”י חידוד ההיגיון ותשומת לב לפרטים. ודוגמה לקסם זה של האסטרונומיה תתואר בסיפורו של ארטוסטנס:

ארטוסטנס היה חכם הליניסטי בן המאה ה-3 לפני הספירה. מכיוון שהצטיין במתמטיקה, גיאוגרפיה, שירה, תיאטרון ואסטרונומיה, כמובן, הוא מונה לתפקיד החשוב של מנהל הספרייה הגדולה שבאלכסנדריה. יותר משהיה ארטוסטנס חכם הוא היה סקרן וספקן, ועל-כן נהג לחדול לעיתים מניהול המוסד החשוב שבראשו עמד, ולתהות ברחבי הספרייה הגדולה ולקרוא מגילה מזדמנת בחיפוש אחר טקסט מעניין ומיוחד. יום אחד, קרא ארטוסטנס על באר פלאים הנמצאת בדרומה של מצרים בעיר סינה, היא אסוואן המודרנית. הבאר הייתה עמוקה מאד ולעולם לא הגיעו קרני השמש אל קרקעיתה – מלבד יום אחד בשנה ב-21 ביוני, הוא היום הארוך בשנה. רק ביום זה, בצהרי היום, השמש התייצבה מעל הבאר, ועמודיה ובנייניה של העיר, לא הטילו צל כלל. ארטוסטנס הבין כי בזמן זה השמש נמצאת בזווית של 90 מעלות בדיוק, מיקום שמימי המכונה “זניט”, ועל-כן האירו קרניה את תחתית הבאר, ועל-כן לא הטילה צל סביב מוסדותיהם של בניינים. ארטוסטנס גם ידע כי באותו הזמן בדיוק, צהרי היום של ה-21 ביוני, הבארות העמוקות באלכסנדריה לא חושפות את תחתיתן, ועמודיה כן מטילים צל. מדוע שהחמה תתייצב בזניט של סינה אך לא בזניט של אלכסנדריה? הדרך היחידה להסביר חידה זו היא לתאר את הארץ ככדור. כך שבעוד השמש נמצאת בזניט של מקום אחד, היא מכה בזווית במקום אחר.

מסקנה מדהימה זו לא סיפקה את ארטוסטנס, שכאמור היה לא רק חכם וסקרן אלא מדען רציני, וככזה שאף לכמת את תכונות הטבע. על-כן, מדד ארטוסטנס את זווית הצל שהטילו עמודיה של אלכסנדריה בצהרי היום הארוך בשנה. ארטוסטנס הבין שזווית זו שווה לזווית המרכזית של כדור-הארץ שקרן אחת שלה מצביעה אל אלכסנדריה והאחרת לסינה (בגלל שהן זוויות מתחלפות). זווית זו, שערכה כאחד חלקי החמישים של המעגל, תואמת את המרחק על שפת כדור-הארץ שבין אלכסנדריה לסינה. מדידה של מרחק זה, כ-800 ק”מ, אפשרה לארטוסטנס לחשב את היקף העולם כולו: אם זווית של 1/50 המעגל תואמת ל-800 ק”מ, אז המעגל כולו, 360 מעלות, שהוא היקף הכדור, תואם ל-40,000 ק”מ.

שני דברים מדהימים עשה כאן ארטוסטנס. ראשית הוא חישב בדיוק רב את היקפו של כדור-הארץ (המספר הנכון הוא 40,041.47 ק”מ), ושנית, הוא לא עשה זאת בעזרת משלחות מחקר שהקיפו את העולם, לוויני צילום או טלסקופים. הוא בסך הכל השתמש בפרטים בודדים, תשומת לב לפרטים והבנה אסטרונומית. ארטוסטנס מדד את גודל העולם עם בארות וצללים ויותר מהכל – עם יכולת המחשבה שלו.

ואיזו יכולת מדהימה היא זו!!! האסטרונומיה היא מדע עז ורב רושם. היא מאפשרת ללמוד את מסתם של הכוכבים מתוך חוקי תנועה וכבידה, את חומם ואת גילם בעזרת כללי התרמודינמיקה, ואת הרכבם ותהליכי יצירת האנרגיה שלהם על-סמך חוקי הכימיה והפיסיקה הגרעינית. האסטרונומיה משתמשת במתמטיקה וגיאומטריה, פיסיקה וכימיה, גיאולוגיה ומדעי המחשב ככליו של פסל המעצב את העולם וממציאה ומפתחת כלים אלו לצרכיה. ניוטון המציא את המכניקה הקלאסית וחוקי הכבידה בבואו לתאר את תנועת הפלנטות. מקסוול פיתח את משוואות השדה האלקטרומגנטי כשרצה להבין את מהות אור הכוכבים. התרמודינמיקה של קלאוזיוס, פון-הלמהולץ וקלווין העניקה עבר ועתיד ליקום כולו, ואיינשטיין הוכיח את תורת היחסות הכללית בעזרת ליקוי חמה מלא ומספר כוכבים מרצדים. האסטרונומיה היא הסובב והמסובב, המטרה והאמצעי, השיטה והתכלית. היא מספרת על תחילת כל הדורות, על ההרכב והמבנה, על החוקים והכללים, ועל סוף העידנים.

ובעיני, זה נפלא וקסום והופך את האסטרונומיה למדע המעניין ביותר מכל המדעים. והעובדה שהאסטרונומיה היא זו שהפגישה ביני לבין הנערה שאני אוהב גם גורמת למדע זה להיות העבודה הטובה ביותר מכל העבודות שביקום כולו.

מ.ש.ל.

דוד פולישוק, מאי 2009, רעננה.

בקרו את דוד פולישוק באתר http://wise-obs.tau.ac.il/~david