פָּגַשְׁתִּי חֲבֵרָה עִם עֶגְלַת תִּינוֹקוֹת,
לִפְנֵי שְׁנָתַיִם נִשְׂאָה לִבְחִיר לִבָּהּ
לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים יָשַׁבְנוּ עַל סַפְסָל
בְּסִמְטָה צָרָה מִתַּחַת לְפָנָס לַיְלָה בְּקֹשִׁי
אוֹחֲזִים יָדַיִם קָרוֹת גְּרוּמוֹת
מַבִּיטִים זֶה בָּזוֹ בְּתִמָּהוֹן,
לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ עַל יָד הַמִּקְרֶה
בְּדַרְכִּי לְאָן-שֶׁהוּא בְּדַרְכָּהּ לְאָן-שֶׁהוּא
דְּרָכֵינוּ נִפְגְּשׁוּ
הִצַּעְתִּי לָהּ לְהִצְטָרֵף אֵלַי הִיא הִתְחַמְקָה:
"אֲנִי מְמַהֶרֶת". שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ
לְאַחַר שְׁבוּעַיִם בְּבֵיתִי
וּלְאַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ שׁוּב
עַל סַפְסָל בְּסִמְטָה צָרָה מִתַּחַת לְפָנָס לַיְלָה בְּקֹשִׁי,
אַף פַּעַם לֹא הָיָה לִי מָה לוֹמַר לָהּ
וּבְכָל זֹאת לֹא הִפְסַקְתִּי לְדַבֵּר,
פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ הַבֹּקֶר עַל יָד הַמִּקְרֶה
בְּמַעֲבַר חֲצִיָּה דּוֹחֶפֶת עֶגְלַת תִּנוֹקוֹת:
"נוּ, וְאֵיךְ אֶצְלְךָ?"
"נָכוֹן שֶׁהִיא דּוֹמָה לְאַבָּא שֶׁלָּהּ?"
"אוֹתוֹ הַדָּבָר," אָמַרְתִּי לָהּ, "אוֹתוֹ הַדָּבָר".
היי יניב
אני אוהבת שירים כאלה… הפתעות חחיים
אף אחד לא יודע לאן ילכו
להתראות טובה
מדויק
יפה.
מר לי מר
והמלים
אותו דבר אותו דבר…:)
כותרת מרתקת, והשיר כואב.
מ"מקרה שיקרה אם אפשר במקרה" דרך "פגישה חצי פגישה" לכלום.
יניב, אני אוהב את זה (סליחה שאני מתעלם מהמימד הרגשי של הדובר). זה כתוב מצוין, ומעביר נכון את הסיטואציה הסתמית, לכאורה, בזרימה המקרית והמוחמצת של החיים.
יניב, פגישה מקרית או לא?…מכאיבה- נראה לי מאוד. אוהבת את הכתיבה שלך.
דרך עולה על דרך, ואדם מוחק אדם, עד שהכול "אותו הדבר". אבל לא נכון. תפסת יפה מאוד.
שמחה לקרוא אותך, מפתל את הזמן רצה ושוב ועדין אותו הדבר
נורא יפה.
תודה לכולכם, נהניתי לקרוא את תגובותיכם 🙂