אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

מהקרקס אל השירה (על ביקורת השירה 3)

      מהקרקס אל השירה (על ביקורת השירה – 3) לקריאה מההתחלה      ….גם בממלכת הספרות אשליית הכוח משחיתה, ומי שנעשה מלך לטור אחד, משתדל למשטר סביבו את הממלכה כולה.  כל זה באמת נלעג: מה כבר מרוויחים המשוררים בכתיבתם? אילו ממלכות פאר מחלקים פה למנצחים בתחרות הרפאים הזאת? כבר מספר שנים אני שומע משוררים חורקים שן לנוכח התופעה, ...

קרא עוד »

אוהב? לא אוהב?

     כדי שלא אשקע פה רק בענייני פה-אתיקה,  חוזר במקביל גם לספר שירי האהבה והארוטיקה שאני מכין. בהמשך ל"האחת והיחידה?" עם הדיון על ההתאהבות, אני מעלה כאן שיר שעניינו אחר – סתיו של אהבה.       היא אוספת   לְהָרִים. לִזְרֹק וּלְהָרִים. לִזְרֹק או לְהָרִים. לִזְרֹק.   תִּקְוַת הַחוּט מוֹבִילָה אֶל הָרֵיחַ שֶׁמּוֹבִיל אֶל הַקּוֹל בֵּין אִטְלִיזֵי הֶחָג. שָׁם אֶפְשָׁר ...

קרא עוד »

מלך לטור אחד (על ביקורת השירה – 2)

        מלך לטור אחד (על ביקורת השירה – 2) לקריאה מההתחלה   ביקורת הביקורת עשויה להישמע לאחדים מאיתנו כפזמון חוזר סביב מיטתו של שכיב מרע, אבל האמת היא שמתחת לאותה אדרת, בכל זאת השתנתה הגברת. מאז שהדיבור הניו-ז'ורנליסטי והבוטות העכורה שצמחו במקומונים הפכו מצורה לתוכן, הם עברו זה כבר גם למוספי הספרות וגם זכו בהכשר פוסטמודרני. עניינית, ...

קרא עוד »

מי בא לבקר? (על ביקורת השירה -1)

      מי בא לבקר? (על ביקורת השירה – 1)                                           הדיבור השירי, דיבור שטוען במקסימום המשמעות את מינימום המלים, מתקיים כיום בתוך שיח מצטמצם והולך. דווקא ככל שהדיבור טעון יותר, כך הוא דורש הקשר דיאלוגי אינטנסיבי יותר, אלא שלא תמיד דיאלוג כזה מצליח להתקיים הלכה למעשה. בדרך כלל דומה שניתן להציץ בשירה כבמצפן-תרבות זמין. דוגמאות אקראיות מן המעבדה ...

קרא עוד »

האחת והיחידה?

    השיר מובא כאן בעקבות הדיון שלמטה בנושא ההתאהבות (שהחל בפוסט ואיני זוכר דבר, רק זה).  מה אתם חושבים, שווה?    מָנוֹחַ   אֶלֶף שָׁנִים הִתְהַלַּכְתִּי כָּאן, יוֹמָם וָהָלְאָה הִרְחַקְתִּי נְדוֹד. מִמִּדְבָּרִיּוֹת אֶתְיוֹפְּיָה עַד אַרְצוֹת הַהִיפֶּרְבּוֹרֵיאִים מֵחוֹפֵי אִיבֶּרְיָה עַד אִיֵּי הַמִּזְרָח         עָשִׂיתִי דַּרְכִּי בֵּין מַרְאוֹת הַחֲלוֹם.   בְּחַצְרוֹת אָבָלוֹן נָטִיתִי לָלוּן, בְּאָהֳלֵי הַחָאן הָיִיתִי אוֹרֵחַ, בְּלֵילוֹת חֲשׂוּכֵי מָנוֹחַ ...

קרא עוד »

ואיני זוכר דבר. רק זה

בַּמַּיִם הוּא שׁוֹשַׁנַּת יָם. מוֹשִׁיט זְרוֹעוֹת שֶׁל פֶּרַח. טוֹרֵף   [10]   יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהַחַיִּים הֵם הֶמְשֵׁכָם מוּל אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת, יֵשׁ אוֹמְרִים – כִּבּוּשׁ; יֵשׁ שֶׁמּוֹתְחִים סִימַן שִׁוְיוֹן   בֵּין הַחַיִּים לְהֶעְדֵּרָם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַחַיִּים נִתְּנוּ לָנוּ לְשֵׁרוּתָם שֶׁל מִי   שֶׁחַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים. אֲנִי אוֹמֵר: אַתָּה. וְאֶפְשָׁר בְּקַלּוּת לְהַסְבִּיר זֹאת: הַלַּיְלָה עוֹטֵף שׁוּב   אֶת הַמַּרְאוֹת. בַּבַּיִת דּוֹלְקוֹת נוּרוֹת. ...

קרא עוד »

לא רוצים לישון: הפוסט של הוּ והִי

    פּוֹסְט קוֹיְטוּם   ז-הי-רות!!!!  זה לא רק שיר  – זה גם  המשך של   נ ש ף  ה מ ס כ ו ת. תגובות קוראים הן בסדר גמור, אבל אם את/ה רוצה לרקוד בנשף,  לחצ/י כאן לכללי המשחק.     POST COITUM   1. הוּ   הַחוֹר שֶׁלָּךְ מִתְנַשֵּׁף רוּחוֹת פֶּצַע וְרֻדּוֹת נוֹטֵף מַבָּטִים קְצוּבֵי דֹּפֶק, עַיִן גְּדוֹלָה אֲדֻמָּה ...

קרא עוד »

בחזרה לגן העדן ?

    בחזרה לגן העדן?   אם אתה נהנה לסבול, אל תמשיך. ראה הוזהרת!   מהדורה מחודשת לאיזה אושר!  ב-NRG:   האם יש בעולם אושר נצחי? אנשים מרבים לספר על צרות, עוולות ושאר מרעין בישין – אבל האושר הוא עניין יותר אינטימי ממין, משהו שלא נעים לדבר עליו בחברה, וגם בעצם אין מה לומר עליו. המשורר אמיר אור מחפש את ...

קרא עוד »

רגע, חושבים

    רגע, חושבים   לא נעים, אבל למרות צו הלב, זו תמימות ואשליה די מסוכנת לחשוב שבשיטת הממשל והבחירות הקיימת אפשר לבחור במשהו שאנחנו מאמינים בו במאה אחוז.  במלים אחרות – זו הצבעה אסטרטגית ברע במיעוטו: לבדוק באופן לא אמוציונאלי מה מקסימום ההשפעה שיכול להיות לקולך.   זה בוודאי לא באף אחד משברי המפלגות הנאבקות על אחוז החסימה, גם לא ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור