אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
נשמע לי הולך להיות ערב שכל כולו מתיקות… יופי. שיהיה בהצלחה ובהנאה 🙂 חן.
היי אמיר, מסכימה עם חן ומאחלת ערב של השראה!
בעיקר משמח לדעת שהערב גם בעקבות המהדורה השנייה.
חן, תודה ואתה מוזמן, אבל כל כולו מתיקות? 🙂 ככה עברה עליך הילדות?
יש שם הרבה יופי ותום, אבל גם כאב, ואפילו התעללות. אולי באמת הילדות היא לא מה שחשבנו…
שולמית, תודה, בואי בהמונייך 🙂
לא אמיר, אתה ודאי צודק – הילדות היא גם וגם. פשוט ההזמנה עם הפרח והכותרת "חוגגים ילדות" לקחה אותי למקומות המתוקים שלה, וכך הבנתי את כוונת הערב הזה. אינשאללה!
יופי, אביא פרח שישמור לי מקום…:)
אין כמו פרח למקום שהוא מקומך, ואל תתני אותו לנורית! 🙂
אמיר,
נשמע ממבטיח והייתי שמח להגיע, אבל יש לי כרטיסים מוזמנים מראש למופע בסוזן דלל.
וגם הייתי רוצה לדסקס איתך את תוצאות הבחירות ביום שאחרי.
🙂
אבל אשמח להגיע כשתצא מהדורה שלישית, אינשאללה.
בהצלחה!
שחר, אתה מוזמן עוד לפני המהדורה החמישית, ותודה על "אח שלי", כלומר שלך 🙂
נ.ב.
ואשר לתוצאות הבחירות, שחר, כמעט טוב.
וכמעט זה מעט. מקווה שליברמן עוד יתחזק קצת על חשבון הליכוד ויהיה באמת בעמדת מיקוח שתשאיר את נתניהו מחויב לשינוי השיטה במקרה שלא ייענה לקריאתה של ציפי.
אמיר, אח שלי,
🙂
למה החמישית? אינשאללה שתהיה גם שישית ושביעית, אבל שאחכה עד לחמישית?
🙂
ולגבי תוצאות הבחירות – כמעט טוב זה לא טוב. ולא טוב זה רע. ורע זה רע מאד.
(ואני נגד חיזוק ליברמן. אבל זה נכון שקולות החיילים עלולים לחזק את ליברמן. אבל גם את הליכוד. או את שנהם גם יחד. וגם הסכם העודפים בין ליברמן לליכוד עלול לחזק את ליברמן או את הליכוד. קדימה? לא בטוח שתתחזק מקולות החיילים. מה עוד שלקדימה אין הסכם עודפים תקף, כיון שחתמה על הסכם כזה עם הירוקים, והם לא עברו את אחוז החסימה).
נקווה לימים טובים, אמיר.
שחר, אתה מוזמן. אינשאללה עוד נחגוג אם אחיך גם את השלישית 🙂
ופוליטיקה? האמת רוויתי מזה, ובכל מקרה מוקדם לדעת מה יקרה.
שתי מפלגות חרטו על דגלן את שינוי השיטה הקלוקלת של הבחירות והממשל: קדימה וישראל ביתנו.
שתיהן זכו להישגים. דרושה לפחות אחת מהן כדי להקים ממשלה, ואולי אף תחבורנה זו לזו.
נקווה שהפארסה השלטונית תיפסק כתוצאה מכך עוד בכנסת הזו.
אמיר,
בא לי לשאול-
ומתי כבר תשתף גם אותי…??
(לא דחוף – הרי כבר שיתפת אותי פעם, בשנת 1990. ומאז התפרסמו לי – במקומות אחרים – הרבה דברים. ככה שאעין לי תלונות).
משה, אתה מכיר את הסיפור על הרבי שהיה מתפלל בכותל כל שבת לזכות בפיס עד שיצתה בת קול ואמרה לו: רייב שלוימלה, בוא לקראתי חצי מהדרך, קנה כרטיס…
מתי מ-1990 שלחת שיר להליקון? פתח חוברת והצץ בנושאים הבאים 🙂
אמיר,
דוקא שלחתי פעמים מספר, היתה מזכירה (שדיברתי איתה) (כבר שכחתי את שמה), חשבתי שעקרונית אתה לא מפרסם אותי. הודות לכך, פרסמתי בבטאוני ספרות אחרים.
(הערה: ניסיתי אבל פעמים אחדות. בינתים עברו שנים.
אם תרצה, אפשר שוב לנסות.
משה, קרו דברים לא נעימים. אם תרצה נדבר במייל פרטי.
לגופו של עניין בשירה אין "עקרונית". אם שיר שלך נראה ללקטורים שלנו – מפרסמים. אם לא – לא.
וואי,
הייתי באה באמת,
אבל אני מעבירה שיעור בשעה הזו.
נראה, אולי אצליח להתחמק ..
איזה יופי לשמוע על מהדורה שניה ועל ערב שבטח יהיה נפלא.
וביום שאחרי מה באמת קרה?
הנה דעתי:
בחצר שוב פגשתי בנורית
שרצתה שוב תפוח לאכול
תפוח נתתי לנורית
נתתי הכל
נורית אכלה התפוח
ושוב נעלמה בחצר
כי הלכה היא לשחק עם ילד אחר.
מאז עברו השנים
ולי יש מטע תפוחים
ונורית פתאום מבקשת ש
אדבר אליה בפרחים.
והיא שרה לאמא שלה:
אינני בוכה אף פעם
אינני תינוקת בכיינית
אך למה אמא למה
דני לא נותן לי מרגנית.
אז מה, מה היא רוצה, נורית? :)))
שמע אמיר, אחרי שנורית זרקה את הפרח הוא בחיים, אבל בחיים לא נתן יותר פרחים לבנות. יש לו טראומת ילדות! ככה זה. ואחר כך כשהיא שרה לו: "דבר אלי בפרחים אהובי" הוא פשוט פוחד שאם הוא ידבר פרחים היא תזרוק אותו.
בעיה.
ומה עם התפוח? בגן עדן זו היתה נורית שנתנה לו תפוח, והתוצאות ידועות…
נ.ב.
אינני בוכה אף פעם
אינני תינוק בכיין
אז למה, אמא, למה
נורית התחתנה עם ירקן?
אוי שזה ממש התעללות בילד, נורית כבר התחתנה ואמא שלו עוד לא נתנה לו תשובות? מסכן.
אני אענה לו:
דני שלי חמוד,
נורית לא רוצה אותך!!!!
קפיש?
זה לא נכון. היא רצתה אותו, אבל את התפוחים היא רצתה יותר.
ואיפה יש יותר תפוחים?
אשה. חסרה. פתיינית. עושה צרות.
"איפה ישנם עוד תפוחים"….
זה חמוד.
http://video.aol.com/video-detail/-/1979932611
כן, ראיתי כבר את ההברקה הזו באחד
מהפוסטים הקודמים שלך.
"היא לא יודעת לדבר…. שמעוןןןן !!!"
זה הכי הצחיק אותי משום מה.
אבל כמה כאפות עפות שם אליה…
פסיכים.
אשה כמשרתת.
זה הזכיר לי את ימיי העליזים בקטמון ט'. אני יכול להרגיע אותך שהכאפות עפו שם בכל הכיוונים
אמרתי לך,
אתה עוד תחזור לירושלים על ארבע.
ועד אז,
אני לא רוצה לשמוע אף מילה !!
ליל תפוחים.
על ארבע? 🙂
עם דיבורים כאלה תקבלי ויזה תלאביבית בלי בעיות
פרח נתתי לנורית,פרח כחןל ויפה תפןח נתתי לנורית נתתי הכל. השאלה מה קבלתי,בתמורה לאהבה הרבה,אולי התבישתי.
רקפת, רקפת, בסלע נסתרת?
לרוב שכר ההתאהבות הוא שכרון ואחר כך כאב, אבל שכר הדחייה, הוא הכל בבת אחת – שיכרון עם כאב.
אבל ישנו גם היוצא מן הכלל, והאהבה הגדלה ממקום נטול ציפיות.
זהו אחד השירים הנוראים ביותר והאמיתיים ביותר של החיים.
ואולי פשוט התביישת? לפעמים נדמה שנמות אם נאמר. בדרך כלל זה להפך, גם אם כואב, לא? השתיקה כובלת.
איפה יש יותר תפוחים?
בשיעור חשבון לפחות היו תמונות.
זאת חידת זן או מה?
זאת שאלת מבחן לתואר ירקן מוסמך, שכל אשת ירקן מכירה, סיגל.
תפוח יותר טוב מגבר,
ולרוב גם יותר סקסי,
במיוחד במציאות של הגברים שמסביבי.
תפוח לא מקריח כי הוא כבר קירח,
ויש לו גם אחלה תחת 🙂
"איפה ישנם עוד תפוחים" זו סיסמא
שאני מאמצת.
רונית, יש סימוכין לדברייך על הרעב הנשי לתפוחים כבר בתורה הקדושה ("סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים")
מצד שני זכרי שאת התפוח נתנה בתורה הקדושה דווקא חוה לאדם (בברכת הנחש).
נראה, אולי עם ברית הזוגיות של ליברמן נוכל בעתיד להתחתן גם עם תפוחים.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אני מכירה רק מבחני אשת ירקן מתחיל שצריכה לעצום עיניים ולמשש ירקנים עד שבעלה נופל לידיה כתפוח בשל. אם היא בוחרת בחבר שלו שאצלו יותר תפוח היא נכשלת במבחן ומנושלת מהירושה שהיא: סלסלת תפוחים שעירים. (התוספת היא בשביל רונית ששונאת קרחות, סעיף מיוחד שחתם עליו נוטריון בפני עדים)
אחלה רעיון אמיר, סוף סוף ינגנו את מארש החתונה שהקדים את זמנו:
"הידעתם בָּשֶל מה אהבתי?
אני אהבתי בָּשֶל תפוח"
סיפור עתיק וכאוב 🙂
"אני זורק לך תפוח,
ואם תרצי, קחיהו,
וחלקי אתי את בתולייך
אבל אם לא, בכל זאת קחיהו
והרהרי מה קצר תור היופי"
(אפלטון)
ליל תפוחים
חזרתי לקצת …
מעניין אותי מה היה הסיפור הכאוב שלך עם ירושלים.
לדעתי היית כאן בתור הזהב שלה.
עכשיו השפל הגיע לשיאו, ואני מרגישה כמו שכתבתי, תחילתה של צמיחה מחודשת.
רק שאנשים עוד לא יודעים מזה ..
ולגבי אפלטון, הוא אכן משאיר הרבה אופציות לאהובותיו,
תקחי או שבכל זאת תקחי.
אני אוהבת גברים שאומרים לי מה לעשות, וגם לא נותנים לי להצביע בבחירות :))))
בקיצור,
צריכים לתפוס מתישהו שיחה.
עכשיו באמת לילה תפוח.
הי רונית, שעה שאני מנסה ללחוץ על תגובה וחשבתי שהלחצנים בבלוג הזה התקלקלו לי מרוב לחיצות עד שגיליתי שהמחשב שלי החליט לחסום חלנות קופצים.
אני רק מוסיפה לאיחולי התפוחים והשומשום קצת שימורים משלי. אפשר ביחד לעשות עוגיות. ואם תרצי גם לי יש סיפור עצוב שקשור איכשהו בירושלים, נבכה כולנו ביחד ויהיה לנו שמח.
רגע, מה היתה השאלה? איפה יש יותר תפוחים, לא?
אז זו כבר באמת חידת זן, סיגל.
אם היא לא יכולה לבחור איפה שיותר תפוח, יוצא שהיא מקבלת פחות תפוחים, ואם היא כן יכולה אז היא מנושלת מהירושה?
ואם רק במבחן היא יכולה למשש, למה לעבור את הבחינה בכלל?
זן זן אבל תלוי איזה זן זה:
יש גראנד סמית ויש יונתן (הקטן)
העניין הוא לברר אם היא בענייני תפוח או שבענייני זהב.
שניהם כנראה. זהב מיונתן הירקן, ותפוח מחברו הטוב סמית'.
רק שהתפוח של סמית' לא יבורך בקומקוואט ושלא יבורך הירקן בחוש חש כי אז יוּשַר:
דני אכל התפוח את נורית זרק בחצר
והלך לו לשחק עם פרח אחר.
שני תפוחים… התגלגלו בתוך העשב…לפעמים.. רוצה פשוט לשכב בשקט על הגב.איפה יש יותר תפוחים?איפה שיש יותר נחשים כמובן..
פרח נתתי לנורית- איזה יופי של שיר עם כל כך הרבה התבוננויות על החיים, נורית ויחסה אליו, הוא ויחסו לנורית,הוא ויחסו לאמא שלו, התפקיד של הפרח בסיפור האהבה הראשוני הזה,ו המנגינה של השיר, הכל מכין את הילד והילדה התמימים ששרים את השיר הזה, לטוב שבאהבה וולכאב הטמון והמאיים באובדן.
אמיר, שיהיה ערב כייפי ענוג ומענג.מאד מהנה העטיפה של החוברת והתוכן בודאי אפילו עוד יותר.
ראיתי את זה בעיתון. מקסים!
נשמע נפלא, ובתור מנויה לא מגיעה לי חוברת?
חני, ודאי שמגיע לך. איך זה שלא קיבלת? בדקי בבקשה את הכתובת מחר עם טליה בהליקון
office@helicon.org.il
ברכות למהדורה השנייה ותהנו. אני מהעצבובים .
מירי, למה עצבובית?
בואי. משהו לרוח. חושב שזה רק יעלה אותך.
יפה מאד
מברוק! קניתי את החוברת הזאת, נהדרת !
תודה לוסי, ובואי נספר קצת למי שלא יודע. "ילדות" -עוסק בחוויות הראשוניות שלנו, חוויות הילדות שעיצבו אותנו, בכיסופים לילדות ובדברים אותם אנו נושאים כל החיים. הדגש הוא כמובן על השירה – שירים על הילדות, על אהבות ומשחקים, משפחה וחברים, אבל גם על בכי והתעללות. שירים על הילדות האבודה ועל הילדות שבהווה וגם השירים שעליהם גדלנו. בנוסף יש בו מאמרים ורשימות שבודקים מה קורה בשירת הילדים, כז'אנר ספרותי לכל דבר.
חדוה הרכבי, שולמית אלוני, ירון לונדון, נורית זרחי, אהרון מגד, רוני סומק ואני כותבים על שהכי השפיע עליהם כילדים.
ולחגיגת העין – הגיליון מלווה באיורים מתוך הסיפור המצויר "הכדורגל של אסף" מאת פנחס צינוביץ.
תודה, אמיר. על ההזמנה, שמחה שבאתי. היה מקסים.פשוט וישר ללב.ולשמוע קריאה זה דבר אחר מלקרא "בלב".
ברור שכשמדברים על שירים או טקסטים על ילדות, לא מדובר רק במסתיקים וסוכריות.
בפעם הבאה אגיע מוקדם יותר…
שולה אלוני אהובתי
ועוד כל הגברדייא,
ועוד שירי ילדות,
רציתי לבוא,
אבל יש לי קורס על זה בדיוק.
וגם אין אוטו.
תצטרכו כולכם לבוא אליי לירושלים
יום אחד.
אין אוטובוס?
ומה, את עושה קורס על שירי ילדות?
יש לי קורס שאני מעבירה,
"על זה" – בדיוק על השעה הזו.
מלמדת עכשיו כמה קורסים בשבוע במחשבים למבוגרים ברררררררר.
אבל אני אומרת לך,
מי שרוצה לפגוש אותי,
בסוף נשבר ומגיע לירושלים.
:))
ליל תפוחים
אמיר היה עונג של ערב, משכיח הכל ומתדלק בנפש.
חבל, חבל שלא הקלטתי אותך, הטרובדור בזימרתו וקולו קול מטלטל ענפי עצים בבעלעלי רוח.
קסום, באמת. צפוף צפוף אבל קסום. אהרן מגד ואמירה הס ושרון ומוטי ודוד, וכולם.
ובאמת חבל שלא המשכתי עם הקהל הנענה בשמחה כה רבה לבית השני 🙂 זה היה כיף.
בין בדי ציפור תלין
בצלי עייף ינוח
איש האדמה…
כשאהרון מגד סיפר על בריכת המים ברעננה, כבר לא יכולתי להתאפק עם הילדות הזו ובכיתי עליו וימיו ועל ילדותי שלי בטיולים בפרדסים והשחייה בברכות מאגרי המים.
איך שהוא סיפר שרצה למות בגלל הילדה הזאת שלא החזירה לו אהבה. בכלל איזה דיבור אירוטי הוא דיבר שם.
אבל גם תל אביב הייתה פעם טבע, שיחי קיקיון, ברקנים ופרדסים נטושים, שלוליות ענק עם קרפדות שאפשר היה לשוט עליהן, צבאים מצפון לרידינג… אוף הנוסטלגיה הזאת
אל תזכיר את הילדה שסיפר עליה…:)
למה? זה גם מתקשר ל'פרח נתתי לנורית'. גם לי היתה אחת כזאת בגיל אחת עשרה בערך. הייתי עושה פטרולים ליד הבית שלה בשיכון בבלי. מר מתוק, כואב, משכר, בלתי נסבל. בעיקר בגילים האלה.
אל תזכיר כי אלו כאבים חיים, גם אם קרו בעבר כמו שאתה מספר. אל תזכיר כי אין מילים לתאר את מה שמרגישים במקום כזה. ובטח שזה "הפרח נתתי לנורית". כמעט כמו קוד הוויה לעולם רגשי כה מסועף.
זה שיר מכונן לכל כך הרבה ילדים. למדנו אותו (=את עובדות החיים) בגיל שנתיים וחצי… כשחושבים על זה, שליש מהרומנים הם רק פיתוח של הפרח הזה.
על הגבעול הזה יושבים עוד פרחים, (כמו הפרח- אוהב!, לא אוהב!, אוהב!..עד שנגמרים עלי הכותרת וזו התשובה…)אבל השרש הוא אותו שרש.
כן, חבל שלא המשכת לשיר, הקול שלך פתוח, מתנגן מבפנים, כל כך יפה.
אמירה הייתה מצחיקה ומדהימה ופתוחה ומתוקה…אין לי מילים על האשה היקרה הזו..
המראות הריחות החן של אותם הימים חיי גם היום אבל ערב כזה מציב את הכל בחזית ויוצר ריקמה רגשית מענגת.
תודה. דוקא בא לי מאוד, ובקהל כבר התחילו לשיר אותו, אבל הסתכלתי בשעון… חבל גם לי.
ואמירה באמת משהו – הסטנדאפיסטית הכי כנה ועמוקה שאני מכיר 🙂
היה ערב קסם, שיר אחרי שיר החזיר אותנו כל אחד לילדות שלו, וואו כמה משותף יש לכולנו, אף שגדלנו בתקופות שונות במקומות שונים, תמיד הפרדסים ברקע, האדמה האדומה, הבוץ השלוליות הקרפדות הצפרים ויללות התנים , ואז עוד ראינו כוכבים בשמים , ואהבות היו גם היו אף שהפרח נפל אונבל בכף ידינו…
. אל תתייסר אמיר, בהוצאה השלישית תשיר את כל השיר, ואיש האדמה יושר בבס עמוק.
ואין על אמירה יחידה ומיוחדת.
אורה, כיף לי לדעת שגם את הרגשת את הקסם של הערב הזה, ולדעת שאפשר לקחת את הטראפלס וללעוס לאט…שיספיק גם למחר…:)
תודה, אורה, אבל כבר פיציתי את עצמי בשירה פרטית אל תוך צמרות העצים 🙂
ואמירה – אין כמוה. אני משוחד מראש.
רק עכשיו ראיתי את ההזמנה, באמצע הלילה. מקווה שנהניתם, זה נראה אחלה. כמה חבל שלא עושים גיליון ילדות לפרוזה. מישהו מרים את הכפפה?
כמה חבל, יעלה, הפסדת בענק. אנשים נתלו על הנברשות שאין, ובכל זאת היה קסום ומרגש לגמרי. מהנדירים האלה.
אמיר,
ארץ של שירה.
המשא ומתן בעקבות המודעה שלך פה הוא עשיר ומדהים.
לו ידעתי שתצא חוברת בנושא "ילדות", הייתי אולי שולח (לו דימיתי לי שיש סיכוי שתפרסם ממני בכלל משהו) הייתי שולח את השיר שהיום פרסמתי פה בבלוג ( לו מצאתיו כבר אז בין הניירות שלי), וגם את השיר שאני קורא לו "נפוליאון" שגם פרסמתיו לפני זמן מה, והוא English Nursery Rhyme בתרגומי. ואפשר עודץ אבל החיים רצים בדרכם – ושירים יש הרבה. אז יופי שהיה לכן ערב כזה, גם.
משה, אכן היה ערב בלתי נשכח. אתה מוזמן גם ליהנות גם מסדרת שלישירה –
הפרטים באתר הליקון
http://www.helicon.org.il
אשר לשירים (כאלה שטרם פורסמו) – הנושאים הבאים הם "שירה העיר הגדולה" (שירים אורבניים) ו"תמונות מחיי הזוגיות". לא דרושה הזמנה וכל אחד מוזמן לשלוח לקריאתנו.
והיה לנו גם כנס בננות קטן בתוך הצפוף הזה: מוטי, חגית, תמי, דוד, אמירה, לוסי…
כולם עברו את מבחן השלוה והפטל בהצטיינות יתרה.
וכמובן גם אורה, קרן ו… אם שכחתי כאן מישהו זה לא ששכחתי באמת 🙂
"רפדוני באשישות סמכוני בתפוחים", משום שאין שום תפוח בסיפור גן עדן!!. עובדה (עד שלא יוכח אחרת). לא כתוב שחוה נתנה לו 'תפוח' אלא 'פרי' ("ותיקח מפריו") וכולנו הולכים שולל אחרי הציירים שהמציאו בציורי אדם וחוה תפוח (או שמא גם הם הוטעו על ידי מי שלא יהיה. :)))
כך או כך, אמיר, שיהיה ערב 'ילדות' מוצלח ואיחולים לצאת החוברת.
תלמה, צודקת, זה הרנסנס שנתן לחוה את התפוח. פרי העדן היה כנראה התאנה, הקשורה למיניות בכל אגן הים התיכון (ולא רק שם) אפילו בעברית תּאֵנה ותַּאֲנה אחיות הן. לא בכדי עלי התאנה היו לבושו הראשון של הקופים העירומים האלה 🙂
ובכל זאת, כמה נעים לנגוס בתפוח!
ותפוח או לא, מה שלא מסופר שם זה איך בדיוק היא הצליחה לפתות אותו.
פרשנים בני זמננו טענו שזה קרה די פשוט:
חוה: אני רוצה לדעת, אדם, מה, מה לא בסדר עם התפוח הזה?
אדם: בסדר, בסדר, חוה, אני כבר טועם ממנו…