לא רוצים לישון: הפוסט של הוּ והִי

 

 

פּוֹסְט קוֹיְטוּם

 

ז-הי-רות!!!!  זה לא רק שיר  – זה גם  המשך של   נ ש ף  ה מ ס כ ו ת.
תגובות קוראים הן בסדר גמור, אבל אם את/ה רוצה לרקוד בנשף, 
לחצ/י כאן לכללי המשחק.

 

 

POST COITUM

 

1. הוּ

 

הַחוֹר שֶׁלָּךְ מִתְנַשֵּׁף

רוּחוֹת פֶּצַע וְרֻדּוֹת

נוֹטֵף מַבָּטִים קְצוּבֵי דֹּפֶק,

עַיִן גְּדוֹלָה

אֲדֻמָּה

עֲטוּפָה

סְטֵיק שֶׁל נְשִׁיכוֹת,

חוֹמֵד צְרִיבָה.

זִקְפָּה בְּנֶגָטִיב

מַגִּיעָה עַד –

 

נָכוֹן, לֹא רָצִיתִי

לֹא רָצִיתִי לְוַתֵּר,

לִנְעֹץ חֲרָבוֹת מְגֹאֲלוֹת אַהֲבָה,

לְבָרֵךְ עָלַיִךְ קְלָלוֹת,

לָרֶדֶת

מַרְזְבִים שֶׁל דָּם.

הַחוֹר שֶׁלָךְ

אֵין בּוֹ אֶלָּא
סִימַן שְׁאֵלָה: ¿   –

דַּגְדֵּג בַּנְּקֻדָּה

כּוֹפֵף אֶת הַמַּעַר

לֶאֱרוֹת נְטִיפִים

עַל שַׁפּוּד הָאָסוֹן.

 

אַחַר כָּךְ, כַּמּוּבָן

הַפְּעוֹר, הַמֹּלֶךְ,

תּוֹבְעָנוּת הַתְּשׁוּבָה –

לֹא מִלִּים יְמַלְּאוּהָ

לֹא בְּשָׂרִים

לֹא דְּמָעוֹת –

 

אֲפִלוּ אָדָם אֵין לוֹ

אֶלָּא מַשַּׁף אוֹרְגַּזְמָה

בְּנִשְׁמָתוֹ הַזְּקוּפָה

לְהִשָּׁבֵר,

אֲפִלוּ טַמְפּוֹן שֶׁלָּךְ

רַק סֵמֶל מָאגִי

לְהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶש

בִּשְׁיָרִים לְלֹא דֹּפֶן.

 

בָּעֶרֶב כְּשֶׁהִיא בָּאָה

עוֹר הַשֶׁמֶשׁ

דְּמוּמִי וְדַק.

 

 

2. הִי 

 

אִם הָיִית צְרִיכָה לְהִתְרַאֲיֵן בְּכֵנוּת

הָיִית אוֹמֶרֶת

אֲנִי פְּעוּרָה מֵהָכִיל אוֹתְךָ

אֶת כָּל הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ

שֶׁעוֹשׂוֹת בִּי מַעֲשֵׂי פִּיתוֹם.

אֲנִי נוֹפֶלֶת בְּאוֹתוֹ הַפַּח

אֲנִי מִתְנַפֶּצֶת בְּאוֹתָהּ הַתְּהוֹם

בְּעַצְמִי

אֲנִי

בֹּולַעַת אוֹתִי בְּאוֹתוֹ תֵּאָבוֹן,

רוֹקֶדֶת עַל פִּי,

סוֹפֶרֶת

אֶת הַשִּׁנַּיִם שֶׁנוֹשְׁכוֹת אוֹתִי –

אֲבָל רוֹאָה

אֵיךְ לֹא-אֲנִי הוּא גַּם אֲנִי,

סוּפֶּרְמָקוֹם, חוֹר לָבָן –

אֲנִי גּוֹמֶרֶת

בְּהִתְפַּצְלוּת הַיְדִיעָה,

שׁוֹפֶכֶת אַלְפָאבֵּיתִים חַיִּים

אֶל תּוֹךְ חוֹר

הַמְּצִיאוּת.

 

בְּדִיוּק

כָּאן,

בַּחוֹר שֶלִּי הַקָּטָן,

אֶנְטְרוֹפִּיָה

מִתְהַפֶּכֶת כְּמוֹ שַׁרְווּל

מִנְהֶרֶת זְמַן.

 

אֲבָל אֶת כָּל זֶה

הֲרֵי אֵינֶנִּי אוֹמֶרֶת,

אֲנִי נֶאֱמָנָה, כַּמּוּבָן.

 

עַכְשָו

אַל תִּהְיֶה מְסֻמָן

אַל תִּהְיֶה חֲלַלְזְמַנִּי,

לְרֶגַע

זֶה,

אַתָּה אֲפִלּוּ לֹא צָרִיךְ

לָדַעַת אֶת זֶה.

עַכְשָׁו רַק הֵעָלֵם בְּמַסֵּכָה חַרְמָנִית,

הִתְנַּסֵךְ בַּאֲדִיקוּת

שֶׁל כְּלִי פֻּלְחָן צַיְּתָנִי,

הִבָּלַע אוֹר בְּעוֹר

בְּאֵינִי.

 

כֵּן, עַכְשָׁו

כְּבָר קָשֶׁה לְהָבִין.

עַכְשָׁו עַל הַמּוּבָן

אֲנִי עוֹצֶמֶת

אֶת עֵינִי-

 

 

רוֹאֶה?

כְּלוּם לֹא קָרָה.

עַל הַמַּדָּף

מִשְׂמֹאל

יֵשׁ מַגֶּבֶת נְקִיָּה     .

 

מתוך 'פדיון המת' (עם עובד 1994)