אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

הנמלים יודעות, ולא רק הן – בתל אביב

        פַּסְקָל פֶּטִיט   דְּיוֹקָן עַצְמִי עִם נְמָלִים אֲדֻמּוֹת     כְּדֵי לְבַקֵּר אוֹתְךָ, אַבָּא, אֲנִי עוֹטָה מַסֵּכַת נְמָלִים, נִמְלֵי אֵשׁ. וּבְעוֹדִי יוֹשֶבֶת וּמְחַכָּה לְךָ שֶׁתַּסְבִּיר   לָמָּה עֲזַבְתָּנִי כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת שְׁמוֹנֶה, הֵן מִתְקַבְּצוֹת, גּוּפֵיהֶן אֲדֻמִּים   צְפוּפִים סְבִיב עֵינַי, וְעוֹקְצוֹת בְּאִישׁוֹנַי עַד שֶׁהֵם לְבָנִים וַאֲנִי עִוֶּרֶת.  אַחַר כָּךְ הֵן תּוֹקְפוֹת אֶת פִּי.   אֲנִי מְנַסָּה לְהַסִּיטָן ...

קרא עוד »

היַחד שאנחנו

  קִדּוּשׁ   הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁזּוֹכְרִים אָנוּ אוֹתוֹ, גַּם אִם שָׁכַחְנוּ –     זְרָעִים בָּרוּחַ, תָּא אֶל תָּא, מַחֲזוֹר אֶחָד שֶׁל דָם, פֶּה עַל שָׁד, שָׁרְשֵׁי אֲוִיר, חוּט שֶׁל עֲרָפֶל נִמְשָׁךְ מִן הַטַּבּוּר –   הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, בַּיְדִיעָה הָרִאשׁוֹנָה, בִּפְגִישַׁת פִּתְאוֹם בָּרְחוֹב,     בַּמַבָּט מֵעָל וְחֹם יָרֵךְ מִתַּחַת, בְּעוֹר עָרֹם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף בְּתוֹךְ אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת, בְּתוֹךְ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, ...

קרא עוד »

הזרה אינטימית

       הַזָּרָה אינטימית תפנית בשירה הבריטית? על שירתה של פיונה סמפסון   שירתה של פיונה סמפסון עלולה להטעות קורא שאינו אמון על צופני האנדרסטייטמנט הבריטי. סמפסון, שהיא כיום מן הקולות הנשמעים ביותר בדור החדש של השירה הבריטית, מסמנת למעשה מרד אינטלקטואלי שסגנונו המדוד הוא סוג של עמדה נחרצת: שירתה מבטאת תפנית ואולי אף דחייה של השירה החברתית־מעמדית שאפיינה ...

קרא עוד »

המרחק בינינו – 2

     פיונה סמפסון שירים מן הטוֹכארית  (2)     * נְשִׁימָתְךָ נוֹגַעַת בְּלֶחְיִי כְּמוֹ יְדִידוּת; שַׁלְהַבְתָּהּ שׁוֹאֶגֶת בְּאָזְנַי. כְּשֶׁהִנַּחְתָּ אֶת יָדֶיךָ סְבִיב צַוָּארִי לֹא יָדַעְתִּי אִם אֲנִי גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה.   עַצְמוֹתַי פּוֹרְחוֹת אֶל הַיְקוּם וּמַתְחִילוֹת לָשִׁיר – תִּפְזֹרֶת צִפֳּרִים קְטַנּוֹת. הַאִם הָרַגְתָּ אוֹתִי אוֹ אָהַבְתָּ אוֹתִי?   לַיְלָה עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ   תָּמִיד אוֹתוֹ לַיְלָה עִם צִפָּרְנָיו בְּבִטְנִי. ...

קרא עוד »

חושפת פסח ומכסה פסחיים **

    חושפת פסח ומכסה פסחיים  (2)   משתה היהודים: הלילה הזה כולנו מסובין לסימפוזיון   חג הפסח לא רק איבד את צביונו החקלאי המקראי, אלא גם לבש בתקופת חז"ל צורה הלניסטית מובהקת מה לגדיא דזבין אבא ולחג הפסח? – שלא כמו בסדר שלנו, הגדי הזה באמת מובל כצאן לזבח. החג המקראי היה ה'עיד-אל-אתחא' שלנו – חג רועים, שבו הקורבן ...

קרא עוד »

חושפת פסח ומכסה פסחיים *

    חושפת פסח ומכסה פסחיים  (1) שׂה לעזאזל וצלוב של פסח   חג הפסח הוא חג עתיק ביותר שקדם ליהדות באלפי שנים וראשיתו נעלמת בערפילי הפרהיסטוריה השמית. שורשיו של הפסח העברי נעוצים בשני חגי אביב – שהתאחדו לאחד.  הראשון הוא 'חג הפסח', החל בירח המלא של ניסן, והוא חג נפרד מ'חג המצות' שמתחיל מן הירח המלא והלאה. המשותף לשני ...

קרא עוד »

המרחק בינינו -1

    שירים מן הטוֹכארית 1 כְּשֶׁעָרְכוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִתַּחַת לָעֵץ רָאִיתִי אֶת הָרָעָב שֶׁלְּךָ וְהִתְבַּיַּשְׁתִּי.   הִתְכַּסֵּיתִי בְּמִלִּים וּבִשְׁתִיקָה לִקְטֹעַ אֶת הַקָּו שֶׁבֵּין פִּיךָ לְפִי.   גָּלוּת מַשְׁחִירָה אֶת לְשׁוֹנְךָ בְּיֶדַע. אִישׁוֹנֶיךָ הַשְּׁחֹרִים רְעֵבִים לְרַעֲבוֹנִי.   מִדֵּי יוֹם בַּתַּנּוּר שֶׁל פִּיךָ אַתָּה צוֹרֵב וּמַתְפִּיחַ אוֹתִי. אֲנִי לֶחֶם חֻקְּךָ. טַעְמִי כָּאֵפֶר. אֱכֹל אוֹתִי. המשך : http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4651&blogID=182 ————————— "המרחק בינינו"- ספר ...

קרא עוד »

הפעם הוא נולד

     הַפַּעַם הוּא נוֹלָד     הוּא נוֹלַד / בְּבִרְכַּת אֵלֵי הָעִיר / בָּהִיר, מְעֻדָּן, אֲצִילִי; / דֵּי גֵּאֶה, מְפֻנָּק,/ אֲבָל כֵּן. / הוּא כֵּן, זֶה נָכוֹן / אֲבָל שׁוֹמֵר שְׁתִיקָתוֹ – / לֹא עָלָיו / עַל מְאַהֲבוֹ בַּעַל עוֹר הַזַּיִת – / לֹא, / הֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים / מִתְלוֹצְצִים עָלָיו / אֵיךְ הוּא מְגַלֵּחַ אֶת זְקָנוֹ / אֵיךְ ...

קרא עוד »

הציִד – פיונה סמפסון

        פיונה סמפסון   הציִד הַבֹּקֶר הַצַּיִד בְּעִצּוּמוֹ, עוֹבֵר וְשׁוּב עוֹבֵר בְּעַל כָּרְחֵנוּ אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים הַכֹּל.   הַכֹּל נוֹבְחִים בְּאוֹתוֹ אֹפֶן, הַשּׁוּעָל הַמְפֻחָד הַכְּלָבִים שֶׁדּוֹלְקִים אַחֲרָיו בְּטֵרוּף:   נְבִיחָה שֶׁהִיא חֲצִי צְרִיחָה. צְרִיחָה.   וְאָז הַ"שָּׁלוֹם!" הַנִּנּוֹחַ שֶׁל קֶרֶן הַצַּיָּדִים. כְּאִלּוּ שֶׁנְּבִיחוֹת כָּאֵלֶּה הֵן       דּוּשִׂיחַ וְלֹא הִתְנַסּוּת צְרוּפָה.   וְגַם אֲנַחְנוּ, כָּכָה, צוֹרְחִים, מִתְמַסְּרִים לַחֲוָיָה, לַפַּחַד, לַחַיִּים; ...

קרא עוד »

האֲני הזה

      הָאֲנִי הַזֶּה   הָאֲנִי הַזֶּה שֶׁשּׁוֹתֵק, רַק כְּשֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹתֵת, שֶׁאֵינֶנּוּ פָּנִים וְלֹא פְּלַג גּוּף, שֶׁאֵינֶנּוּ   אֶלָּא פֶּצַע, אֶלָא אֶצְבַּע שֶׁהָיְתָה וְאֵינֶנָּה בִּקְצֵה הַגֶּדֶם הַסִּיאָמִי שֶׁבֵּינֵינוּ –   הָאֲנִי הַזֶּה שֶׁשּׁוֹתֵת רַק אֶת מַה שֶּׁהוּא שׁוֹתֶה, שֶׁאֵין לוֹ פְּרִי וְלֹא עָלֶה וּבְכָל זֹאת הוּא עוֹלֶה –   גֶּדַע אַדִּירִים עַל שְׂפַת הַפְּעוֹר שֶׁנִּפְעָר לְיָם וְצוּקָיו וְטַרְפּוֹ כָּאן ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור