היַחד שאנחנו

קִדּוּשׁ

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁזּוֹכְרִים אָנוּ אוֹתוֹ, גַּם אִם שָׁכַחְנוּ –

    זְרָעִים בָּרוּחַ, תָּא אֶל תָּא, מַחֲזוֹר אֶחָד שֶׁל דָם,

פֶּה עַל שָׁד, שָׁרְשֵׁי אֲוִיר, חוּט שֶׁל עֲרָפֶל נִמְשָׁךְ מִן הַטַּבּוּר –

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, בַּיְדִיעָה הָרִאשׁוֹנָה, בִּפְגִישַׁת פִּתְאוֹם בָּרְחוֹב,

    בַּמַבָּט מֵעָל וְחֹם יָרֵךְ מִתַּחַת, בְּעוֹר עָרֹם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף

בְּתוֹךְ אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת, בְּתוֹךְ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, בְּתוֹךְ הַנֶּחָמָה –

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס, בְּמִשְׂרָדִים מֻכֵּי נֵאוֹן,

    מֵעַל, מִתַּחַת אֲלוּנְקוֹת, בְּפִטְפּוּט רָכִיל עַל כּוֹס קָפֶה אוֹ תֵּה,

סְבִיב הַגֹּלֶם בַּמַּעְגָּל, סְבִיב הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ, סָבִיב שֻׁלְחַן הַסְּעוּדָה –

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, בְּלִי מִלִּים, בְּלִי עוֹר, בְּלִי הֶרֶף,

    בְּקֶצֶב הַנְּשִׁימָה שֶׁנֶּהֱפַךְ אֶחָד – מֵאַהֲבָה אוֹ פַּחַד,

מִבַּעַד לַחַלּוֹן מִמּוּל, מִבַּעַד לְתַצְלוּם מַצְהִיב, מִבַּעַד לְמִכְתַּב פְּרֵדָה –

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁאֵין בּוֹ מְתֹם, שֶׁאֵין לוֹ נֶחָמָה,

    שֶׁכָּל כֻּלּוֹ רַק גַּעְגּוּעַ, רֵיחַ אֵם וְרֵיחַ אָב, יָד מוּשֶׁטֶת

וּמוּשֶׁטֶת יָד לַפֶּה וְהַס – –

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, גָּלוּי וּמִי יַבִּיט בּוֹ,

    סְבִיבוֹ חָגִים אֲנַחְנוּ, כְּמוֹ פַּרְפָּרִים עַל שֶׁמֶשׁ,

עַל חֹם וְאוֹר שֶׁל אֵשׁ קָרְבָּן שְׁקֵטָה –

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁכָּל מָקוֹם מָלֵא אוֹתוֹ, שֶׁאֵיבָרָיו אֲנַחְנוּ,

    אַל נָא נָסִיר מַסְוֶה מֵעַל פָּנָיו, כִּי אִם נוּכַל – נִכְלֶה;

נִגַּע וְלֹא נִגַּע, נִרְאֶה וְלֹא נִרְאֶה, נִרְכֹּן מוּלוֹ, נִדֹּם.

מתוך "יום", תג/ הקיבוץ המאוחד 1999
אמיר אור