אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
פיונה סמפסון
שירים מן הטוֹכארית (2)
*
נְשִׁימָתְךָ נוֹגַעַת בְּלֶחְיִי
כְּמוֹ יְדִידוּת;
שַׁלְהַבְתָּהּ שׁוֹאֶגֶת בְּאָזְנַי.
כְּשֶׁהִנַּחְתָּ אֶת יָדֶיךָ סְבִיב צַוָּארִי
לֹא יָדַעְתִּי אִם אֲנִי גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה.
עַצְמוֹתַי פּוֹרְחוֹת אֶל הַיְקוּם
וּמַתְחִילוֹת לָשִׁיר –
תִּפְזֹרֶת צִפֳּרִים קְטַנּוֹת.
הַאִם הָרַגְתָּ אוֹתִי
אוֹ אָהַבְתָּ אוֹתִי?
לַיְלָה עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ
תָּמִיד אוֹתוֹ לַיְלָה
עִם צִפָּרְנָיו
בְּבִטְנִי.
**
אַתָּה שָׂם אֶת עוֹלָמְךָ בֵּין שִׁנַּי.
אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת:
הַכְּלִי הַיָּפֶה עַל לְשׁוֹנִי
פְּלָדָה נֶהְדֶּרֶת.
מִלּוֹתֶיךָ שָׂמוֹת לִי אֶת הָרֶסֶן.
לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים?
אֶל כְּאֵב שֶׁשּׁוֹבֵר
כָּל עֶצֶם בְּפָנַי?
אַתָּה מֵנִיעַ אֶת מִלּוֹתֶיךָ
בְּשֶׁקֶט, מְמַלֵּא אֶת פִּי בְּעוֹלָם.
מַטְבֵּעַ מַבְהִיק וָמָר.
מההתחלה: המרחק בינינו – שירים מן הטוכארית 1
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4574&blogID=182
.jpg)
עוד מה'מרחק בינינו' בבלוג:
כל עצם היא גביע
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4351&blogID=182
קפיצה למים
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4040&blogID=182
הציִד
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=4488#post4488
הזרה אינטימית – על שירתה של סמפסון:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4693&blogID=182
אכן. גופה שעושה אותה בלתי שלימה והפעם במשמעות נוספת. תרגום שלא נשמע כמו תרגום לשיר אלא כמו שיר מקורי . מה שמוביל אותי לשאלה-הבאמת יש משוררת פיונה?
סיגל היקרה, זו מחמאה גדולה, אבל גם אם תמשיכי לחשוד בי, אני נאלץ להכחיש 🙂 פיונה סמפסון חיה וכותבת…
ואם גופה עושה אותה בלתי שלמה, המשמעויות לזה יכולות ללכת רחוק כמרחק הפגיעות.
לדעתי החוויות שהגוף שלה מעביר אותה גורמות לנפש שלה לכתוב את השירים האלו. מתוארת כאן תשוקה עצומה שחווה האישה עם גבר מאוד כוחני ואכזר (שיכול אגב להיות אדם מאוד עדין בשאר צידי אישיותו) על סף הסאדו-מאזו אם לא בתוכו, עדינות שנוגעת בעוצמה הזו ולא בטוחה אם הצד השני פורק בה שינאה או שזו דרכו לאהוב. היא שלימה עם זה, זה גופה שמאותת לה שאולי היא נמצאת במקום לא נכון לה.
(הגוף שלה מעביר אותה חוויות והיא מעבירה את גופה חוויות ויופי של שירים , פשוט יופי מיוחד).
סיגל, אני חושב שאת צודקת שיש פה כאב, אבל אני מנסה לפענח אותו. באופן שתמי קראה יש ארוטיקה ואולי כאב נפשי? אבל אולי זה הפוך. אילנה לקחה את זה עד מוות. איך בדיוק את מבינה מה שקורה בהתנסות שלה בשיר?
נדמה לי שאני חושבת… שלא היית רוצה לדעת.
:0)
(אני אנסה להשתלב איכשהו בשיחה שבינך ובין תמי.ברשותכם כמובן.)
סיגלי, בואי תטעמי שוקולד אפריקאי!
טוב, בואי אתאר לך את טעם השוקולד האפריקאי!–מה את מעדיפה?
אם היית מכירה אותי תמי היית יודעת שאני לא אוהבת להעדיף. אני ישר עונה…גם וגם.
נפלא, אז באותו האופן אפשר להתיחס לשירים הללו ולתוכנם. לא?
טוב, למרות שאני מתחיל לדמיין בעצמי…
חיכיתי בסבלנות. (שתסיים לדמיין), אפשר לראות את התמונה שיצר הדמיון שלך?
:0)
סיגל, על זה הייתי צריך לענות "תראי לי ואני אראה לך", לא? 🙂
די ברור שאפשר לקרוא את זה כאורגזמת חנק, סאדו מזו אולי, כמו שתמי כתבה.
ובשיר האחרון – המפתח הוא זהותם של "העולם" ו"הכלי" אם אלה מכשירים ששוברים כל עצם, והמלים הם ציוויים אני מבין שאפשר לקרוא את זה גם באופן הזה. זו רכיבה די מכאיבה ככה.
אבל אם המלים הם פשוט מלים – אולי השאר הוא דימוי, גם אם בהקשר הארוטי?
"אַתָּה שָׂם אֶת עוֹלָמְךָ בֵּין שִׁנַּי.
אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת:
הַכְּלִי הַיָּפֶה עַל לְשׁוֹנִי
פְּלָדָה נֶהְדֶּרֶת".
סתם משהו שחשבתי…אם הוא איש צבא, עולמו הוא כלי נשק…אם האקדח הוא עולמו…יש פה ציור .
אם הכל דמויים אז אפשר לקחת את הרסן להבין ממנו סוסה, אולם אם השיר מצייר, אז רסן ופלדה מצטיירים לי ככדור פלדה שמוצמד לפיה ונשיכתה משטחת אותו בדמיונה לצורת מטבע.
סיגלי, זה נראה ששעורי הבית שלה צריכים להיות: היכן נקודת ה-ג"י של איש הצבא הזה?
זה בערך מה שאילנה ראתה, אני חושב. אפילו הרחיקה לכת מעבר למשחקים. אקדח, חנק, רצח.
אני לא חושב שהייתי טורח לחפש את נקודת הג"י שלו, אבל הרולטה הצבאית הזו די מזעזעת. לא מאחל לשום סוסה רוכב כזה ואפילו להיות בהנאה מזה, לא נראה לי בריא במיוחד.
הכל נכון, כמזעזע! באמת אם קוראים את השיר כמערכת יחסים פרוורטית כזו. אבל אני לא קראתי את זה כרוכב וסוסה..
מתנצלת. לא התכוונתי לזעזע אתכם. איתגרת אותי שם אמיר עם התראי לי ואראה לך אז ניסיתי דווקא בעדינות וכנראה שלא ראיתם את זה כעיניי.
הי, סיגל, מתנצלת על מה? אני לא עשוי מזכוכית.
ממה שתיארת זה לא יוצא משחק (את זה אני יכול להבין) אלא משהו שמערבב באמת מין עם מוות. אני טועה?
התשובה שלי כנראה צריכה להיות: מתים לא מתים מה זה משנה? אני אפילו לא יודעת אם להכיר את המשפט הזה שכתבתי עכשיו (ואני מכירה מעבר מאוד רחוק), זה לצערי או לשמחתי.
:0)
טוב, על זה דיברנו קודם. אם אין סיכון אין משחק. זה נכון אפילו על מונופול.
נכון אבל לך ותסביר לילדים שלא חייבים לשחק בכל המשחקים. היום יש ילדים שחוצים אוטוסטראדה בריצה ואני לא צריכה לחצות כביש סואן בשביל להבין מה הם עושים ,משחקים, סכון, הכל נפלא אולם חשובה בגרות ומודעות ולמעלה מכך אי-הזדהות והבנה שמשחק הוא רק משחק. אם מתוך המשחק יוצאים כאלו שירים אז כמה נפלא ואם מתוך "משחק הילדים שבכביש" אז כמה נורא.
מסכים אתך, סיגל. את יודעת, הרבה עניינים בהבנה ובחשיבה שלנו מתחילים משפה. זה כמו הדיון על ENVY ו-JALOUSY. ופה צריך להבדיל גם כן. לא כל GAME הוא PLAY ויש כאלה שהם חסרי אחריות וכבר בכלל לא PLAYFUL.
נכון, לעומת הרצח על רקע אהבה, או אפילו משחקי המלחמה של הרוכב הגיבור, היתה לך קריאה די משובבת נפש.
נכון אמיר. זה לא נשמע בריא. לכן בקריאה הראשונה איפשהו כאן טענתי שאם זה כך עדיף שתגדיל את המרחק שביניהם. לצערי יש מערכות יחסים לא בריאים שלא ממנפים אותם כהזדמנות לחיפוש בריאות. לשמחתי למדתי ממערכת אחת קצת דומה ,להתרחק מעולמות כאלו כמו מאש ולשמור מהם רק את זיכרון האש. כי אש היא אש. גם ממדורה אני לוקחת את האש ולא צריכה לגעת בגחלים כדי להנות ממנה.
(אבל כמו שהוזכר בשיחות על הורים מתעללים ומשיכה ,זה לא פשוט לחתוך, אך אין מופלא מאותו כוח חותך).
סיגל, בלי קשר לשיר (שהפך כבר לגן השבילים המתפצלים) אנחנו מסכימים לגמרי על זה. לזה התכוונתי שיש לנו מין משיכה אל האפל. אבל מסכים לגמרי שאת הקול הקורא הזה צריך לשמוע, אבל לא לציית לו אלא לשוחח אתו ואותו עד שיתפרק ממטעניו. באמת לא בריא לקחת אותו כמדריך לטיול החיים.
ובקשר לדוגמה שהבאת על ילדים שעברו התעללות – אז ברור שכילדים זה יותר מסובך. ילד לא ממש מבין למה הוא נקשר כל כך דווקא להורה המתעלל. אבל בשביל זה מתבגרים… מתישהו כדאי מאוד לקחת אחריות על עצמנו ולטפל בנו בהבנה וקשב.
דווקא כן.
:0)
תרגום מצוין לשירים מצוינים. תודה
בעונג SAM, תודה.
תרגום נפלא. לתרגם שיר זה בעצם לכתוב אותו בעצמך וכך זה נשמע.
עדנה היקרה, תודה. כמה שאת צודקת. בגלל זה גם מתרגם טוב לא יוצר מחדש בשפתו כל משורר באותה איכות. יש כנראה מוזה עשירית, של התרגום…
אז…בעצם היא בכלל מתה?
מתה? למה מתה, אילנה?
אני כנראה לקחתי את הפרשנות למקום אחר. אפשר להבין מזה (מכיון שיש בשירים האלה אלמנט סיפורי) שהוא הרג אותה והיא מדברת מתוך האדמה מקברה.
אוי ואבוי. נכון.
בשיר הראשון "טַעְמִי כָּאֵפֶר." ופה – לא רק "עַצְמוֹתַי פּוֹרְחוֹת אֶל הַיְקוּם /
וּמַתְחִילוֹת לָשִׁיר" אלא נוסף לזה גם השאלה – "הַאִם הָרַגְתָּ אוֹתִי / אוֹ אָהַבְתָּ אוֹתִי?"
לא חשבתי על זה פשוטו כמשמעו. אולי בגלל דימוי הסוסה שבשיר האחרון?
לא הגעתי לסוסה אבל יש יותר מדי דברים שהתחברו לי…
ויש גם רמזים מאוד ברורים לרצח
זה בגלל "האם אהבת אותי או הרגת אותי?"
אבל בשיר הבא היא שואלת "לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים", לא? ואפילו את בשאלה הראשונה שאלת "אז היא לא מתה?".
היא לא כתבה ושלחה את זה מהעולם ההוא אני מקווה…
הי אילנה, את מאוד מסתורית… כמעט מפחידה. אולי תסבירי?
אני מתנצלת אבל אני פתאום ראיתי בבירורשולחן סעודה מעל קבר, (אחרי לוויה?), …טעמה כאפר. והוא רצח אותה בחרב פלדה ו/או חנק אותה במו ידיו – וכל זאת מאהבה מטורפת, ואת כל זה למרות שהיא מתה כתוצאה מזה, היא רואה אותו , צופה בו ומבינה אותו (כנראה מאהבתה, גם). נשמע משונה? (הלילה עם ציפורניו בביטנה גם כן מוסיף). איזו אהבה בלתי אפשרית שלא יכלה להתקיים ועדיין קיימת גם אחרי המוות.
אילנה, הקריאה שלך די מדהימה. הדוברת מן הקבר! ככל שאני קורא, זה אפשרי.
ודאי "תשמחי" לשמוע שבאחת הגרסאות שבהן השירים התפרסמו הם גם הופיעו תחת הכותרת "שירי דם".
אמנם גם הכותרת הזאת יכולה ללכת לכמה כיוונים, אבל אולי בסוף כולם אפשריים ואפילו לא בסתירה.
השאלה כמובן מה הריאליה של השיר ומה מטפורי.
גם אני קצת ב"דיליי" כפי שאמרת.. תיהני ברודוס.
חזרתי… ואפילו היה לי זמן לחשוב גם על שירה.. אני חושבת שהיא משתמשת פה בדימויים שמזכירים מוות לא סתם, כמובן. לי זה גרם לי לתחושה של הרג ומוות. בהקשר שמשהו שם בקשר ההוא מת ואולי נרצח. מר (מהצד שלה זה בולט והיא הדוברת) ואולי אפילו קשורה בזה אלימות או דחייה חד צדדית. ריחוק נוראי כשם השיר.
אילנה, ברוכה השבה! כן, אני חושב שאת צודקת. אין ספק שהשיר הזה מיוסר – והאהבה פה כואבת כמוות. "האם אהבת אותי או הרגת אותי?" הוא ספק נורא, וברמה המטפורית אולי שני הדברים פה נכונים.
בינתיים העליתי כאן פוסט עליה ועל השירה שלה – "הזרה אינטימית" –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4693&blogID=182
והמתח שבין הזרות לאינטימיות גם הוא כנראה ממשפחת ה"אהבה/מוות".
וכמובן – איך היתה רודוס? לפי התצלומים שהעלית לא יכול להיות ממש רע, ונראה שחזרת מחודשת כוחות…
היה מצויין!
אמיר, אני שמחה למצוא עוד שיר בתרגום שלך לפיונה סימפסון (היה טרוף ערב חג בחנויות מנע ממני להגיע אליו) רק עכשיו אני מבינה (אולי בגלל מצב רוח מסויים) שהשירים שלה ארוטיים. התנוחות השונות ומה באמת מרגישים בכל אחת מהן. בשיר הראשון היא מדברת כאילו עזבה את הגוף באורגזמת חנק (בטוח יש לזה שם אבל אני לא יודעת) וחזרה לאחר המראה לכאן-אל הלילה כשציפרניו מצמיתות אותה אל המציאות. בשיר השני היא לוקחת בזהירות את הכלי היפה שממלא את פיה בעולם…נו מה כבר אפשר לחשוב שהיא עושה שם?!!…אבל יש לי בעיה עם מטבע מבהיק ומר.. אבל אתגבר בשקט…(וואי איך אני נבהלת מעצמי, מהפירוש הזה)
טוב!, אדבר לעצמי.
אולי קודם אביא אינפוזיית מלח מהשיר "קפיצה למים".
אמיר, אוסיף ואומר שזה עונג לקרוא פתיחות שכזו בנושא שהוא טבו.
ממש מממענג..
תמי, כל הנושא לגמרי אמור לענג, לא? 🙂 טבואים כאלה הם ילדותיים משהו.
כן וזה מצליח לה…איזה שיחרוררר להיות מסוגל לכתוב ולדבר וליישם.
איזה נושא הוא טאבו תמי?
"המרחק בנינו" !!!
"המרחק בינינו" הוא טאבו? חידתי לי. הרי לא מפסיקים לדבר על זה. למה את מתכוונת?
אני מתכוונת בסך הכל לנושא הסקסואלי, למניות שבין בני האדם, לתשוקות לפנטזיות.. וכו"…
אם זה טאבו אני חושבת שלא הנושא צריך להיות טאבו אלא האיך. דווקא קוראת הרבה שירים שאנשים כותבים מתוך "חדר המיטות" שלהם שבסוף שיר אני שואלת את עצמי: "למה אני צריכה בכלל לדעת את זה?" ולא בגלל שזה טאבו חלילה אלא בגלל שזה סתם לא מעניין. וכאן פשוט מעניין וכתוב כל כך מקסים שאני לא מרגישה "מציצנית" אלא נשאבת לחוויה.
סיגלי, לא אני החלטתי שהנושא טאבו אלא כך היא ההתנהגות החברתית כלפי הנושא. לא?
את מתכוונת בשירים?
לא, לא בשירים, במציאות..
אין לי מספיק ידע על החברה באופן כללי. בחברה שבה אני חיה אפשר לדבר על מין , אולי אי אפשר להביע דיעות קיצוניות שלא נהוגות בחברה אבל אם יש פתיחות וקירבה אז זה אפילו כיף.
סיגלי, אני שמחה שכך את מרגישה חושבת וחווה. אבל באינטראקציה החברתית שלי אני פוגשת פחדים לדבר בנושא יחסי מין או על הנאות מיניות. במסגרת יעוץ שאני נותנת- הנושא כן מדובר ואז מתגלה בורות די מדהימה או סתם דעות קדומות וכו"…את מכירה את זה בטח?…
בנים בורים אני לא מכירה ובנות מצחקקות כן..אז אני לא ממש יודעת מה אומר הצחקוק שלהן. כשהנושאים עולים ברצינות ,אני לא נתקלת בבורות ,אלא בבעיות אמיתיות שדרכי הפיתרון שלי פשוט לא נראות להן).
בורות יכולה להיות נחלת הכלל ללא הבדלי גזע דת או מין..חוצמיזה בעיות אמיתיות לעיתים נובעות מבורות..לא? לא יודעת מה את מיעצת שלא נראה "להן" בכלל השיחה די עקרה כי לא את ולא אני באמת מדברות את הנושא אלא עליו ומסביב. זה לכשעצמו מראה ששתינו שבויות בטאבו…
אני לא מפרטת כאן את פתיחותי זה נכון אבל הסיבה איננה טאבו. לי יש "בעיה" עם שפה כתובה מול שפה מדוברת.
נו, כבר אמרתי לך שיום אחד נשתה קפה יחד…:)
יש לי כבר פגישה עם מרגרט מיד ואם אמיר ישב שם נצרף שולחנות ואת תהיי מוזמנת כמובן ונברר עם מרגרט המוערצת עלי בנושא התא המשפחתי שלה איך היא הצליחה לבנות לה קומונה כזו שבה יש לה שני גברים ואישה אחת שמטפלת בשביל כולם בענייני הבית והילדים. איזה קפה נשתה אני לא יודעת אבל זה יהיה בהחלט הנושא המעניין בעיניי.
סיגלי, אני לא נוהגת להיפגש בבתי קברות, חוץ מ"פר-לה-שז" בפריז, ומרגרט קבורה לא שם…:))
אוי, היתה פה דממת אלחוט, מה?
אינפוזית המלח הזאת מתאימה לאווירה גם היא…
כןןןן, כאילו והחסידה הביאה אותי..:)))
החסידה? :))
טוב, כדי שלא איעלם ללא הודעה – אז הנה, העבודה קוראת לי (אין חירות בחול המועד הזה). אחזור או לפחות אגיח הנה אח"כ 🙂
"שירי חג ומועד ונופל" כך כתב מאיר אריאל…:)
התפזרתי…סליחה וזה בגלל המצות..:)
תמי, גם אני קראתי את זה ככה, אם כי לא הלכתי לזה כה ליטראלית. אם זה ככה, זה די משתולל, מה? אבל עם הרבה תחושות ותשומת לב די מדהימה.
שמעתי על אורגזמת חנק, אבל לא ממש מבין את זה.
לעומת זאת את הקריאה שלך לכלי שממלא את פיה בשיר השני אני מבין 🙂 מה עם המטבע המבהיק והמר?
ברור שזה לא ליטראלי בפרטי פרטים כי יש בין המילים את החוויה עצמה שלא בא לי לפרט אותה כאן…את אורגזמת החנק הבנתי ממשהיא שתארה לי מה זה ומה מרגישים שם זה כנראה ממש מוות קטן ועצמתי…
אולי כן. רק אמרתי שלא קראתי ככה. ראיתי בשיר השני דימוי נפשי (ואולי פיזי?) של סוסה עם רסן ומתג. אבל גם פה יש הקשר מיני די ברור שמתחיל כבר מאנקראון בשירו המפורסם על הסייחה התראקית – "דעי לך, היטב אוכל לשים רסן עלייך / ולהדהירך עד לקצה המסלול!"
הסוס והסייחה באמת דימוי נפשי וארוטי גם יחד. אבל ישנו דיאלוג בין הנפש לגוף לרגש, לפנטזיה, ללבידו.. האלמנטים חדורים האחד בשני ולא כל כך פשוט ואולי לא כל כך עקרוני למקם ולסווג. לא?
ההבדל בין תמונות המחשבה למימושן טמיר ונעלם… הרי זה עשוי מזה.
בכל זאת כשמישהי יודעת על מה היא מדברת מבחינת התחושה וההתנסות, גם הדימוי מקבל כוח אחר, לא? בכל אופן תחושת ההירכבות הזו משכנעת, אני חושב.
ולא הסברת לי את המטבע המבהיק והמר!
אם אתה שואל פעמיים, אני מבינה שאני יכולה לנסות לענות. לדעתי זה הטעם שהיא חוותה. זו תמצית המהות הבוהקת והמרה. יש לי תמונה של קופת חיסכון שטומנים בה מטבעות…:)
מטבע קשה ומר… תפסתי. ובאה להבנתי גואלת 🙂 אבל קופת החיסכון – :)))))))))
יש לי הסבר נוסף למטבע המבהיק והמר.
המטבע הוא התשלום עבור הנסיעה, המעבר אל עולם המתים. כארון כשהיה משיט את המתים קיבל את המטבע כדי שהם לא ינדדו לנצח מבלי להגיע אל השאול. בשיר של פיונה, הנמען הוא מי שמוביל אותה אל כאב ששובר אותה, מילותיו כרסן משתיק. בשקט, ממלא את פיה בעולם- במוות. עכשיו היא עם המטבע המבהיק והמר כמו בטקס קבורה יווני עתיק- המטבע תחת הלשון….
תמי, רק להעמיד את המטפורה על תמונתה – הדימוי הקלאסי כמו הנ"ל של אנקריאון(הוא נמצא עוד קודם גם אצל תיאוגניס – בדימוי האהוב לסוס) הוא דימוי של סייחה ורוכב (מהו "קצה המסלול", ההיפודרום, כבר די ברור אני חושב).
אהבתי את ההיפודרום ואין חדש תחת השמשייה…גם היום הכל במרוץ אחד גדול… הרוכב יכול כל רגע לסחוב את הסייחה על גבו. בכלל איפה היא הסייחה? (המצות והחום פיזרו אותי)
(רכשתי דרך בננות כמה ספרים, נראה איך יגיעו אלי..)
תמי, תמי. לפעמים טוב שיש לנו הרעלת מצות 🙂
הסייחה נמצאת מתחת לרוכב, שמחזיק בעוז את השמשייה…
ובשיר הזה (כך נדמה לי) יש אולי גם רסן ומתג:
הַכְּלִי הַיָּפֶה עַל לְשׁוֹנִי
פְּלָדָה נֶהְדֶּרֶת.
מִלּוֹתֶיךָ שָׂמוֹת לִי אֶת הָרֶסֶן.
לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים?
זו שאלה טובה: לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים?
אַתָּה מֵנִיעַ אֶת מִלּוֹתֶיךָ !!!
אני חייבת לקרוא את כל ספר השירים שלה כדי להבין את עולמה וכדי להנות מעולמות שנוצרים בי מקריאת שירתה..
לא "אֶל כְּאֵב שֶׁשּׁוֹבֵר / כָּל עֶצֶם בְּפָנַי", אני מקווה, למרות שזה הפחד שם.
המלים, כך נראה לי, הן אלה ששמות את הרסן בשיר, והדימוי של הסוסה מתייחס אליהן. גם למשוררת יש פה מלים, בוודאי לא פחות חזקות, לא? היא בוחרת בהן בקפידה.
אתה צודק לחלוטין. המילים שלה מדויקות ומובילות לאן שהיא רוצה אך אני לא שאלתי אותה ואני לא יודעת למה כוונתה אז כל מה שנותר לי הוא להשתמש בעולם המושגים המצומצם שלי. ולכן גם הוספתי שכדי באמת להבין אני חייבת לקרוא מכלול של שירים. למעשה אחת החוויות היותר מרנינות היא לקרוא שירים שאתה כותב, מפרסם, ואני יכולה לדבר איתך , לשאול להבין ברמת קריאה והבנה יותר עמוקה..
תודה, תמי. מצטער אם זה מבלבל. אמנם לא כתבתי, אבל כמי ששקד להבין ולתרגם את השירים, לי כל זה מעשיר ביותר, ואני אסיר תודה על הדיון הזה. יש לי הרי רק את הראש שלי…:)
ראש לא רע, מסתבר!. זה באמת מרתק להבין את השיר השני כפי שהמשוררת כיוונה שנקרא. רציתי לשאול האם שני השירים בספר, כתובים ברצף כמו כאן?
תודה. יפים הראשים.
אלה שלושה שירים ברצף. הראשון הוא "כְּשֶׁעָרְכוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִתַּחַת לָעֵץ" –
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4574&blogID=182
חזרתי ל"השלחן מתחת לעץ" ונראה לי שיש מכנה משותף בין השלשה. ואשאיר לעצמי את הכעסים של פיונה סימפסון. אני עדיין מרגישה שאלו שירים מאוד ארוטיים מתוך תחושת מחנק אורלי. והרי היא אדם וורבלי כך שעולמה יכול להתפרש גם כיחסים וורבליים או ליטרלי מיניים. ממילא גם אני מאמינה בזיוני שכל כמופלאים ביותר.
:))))!
המשפט האחרון אולי נראה קטלני אבל הוא מסביר את אהבתי לעצם הדו-שיח הזה. לא כפגיעה במישהוא חס וחלילה.
אוי החיוך …רווח לי..
מצטרפת לחיוך כהזדמנות לאחל ליל מנוחה ואינסוף חיוכים.
בוודאי, חיוך. אלא מה?
בלי השכל החווה, אי אפשר כלום 🙂
חזרתי מהסופר. נגמר להם השכל. יש שם רק אבקת גועל כשרה…:)
המרחק בינינו (תל אביב וירושלים) הוא כנראה באמת בין חג האביב לחג המצות 🙂 בסביבה שלי קשה למצוא מצה לרפואה בין הבייקון לפיתות.
:)) בארבעים מעלות חום גם הצל שלי נשרף. אולי אצמצם רווחים, אגיע עד לבייקון המתנפנף בבריזת הים…
היה נחמד. היה ממש נחמד..צמצמתי את המרחק ביני למיטה, חלמתי על הבייקון המתנפנף כדגל ללא תקומה…והים התרחק בשפל החום..
הבייקון מיטגן בתל אביב בלי מחבת, משהו כמו שמונים מעלות בצל. המרחק בין האנושות לעצמה נמדד בעוצמת המזגן.
המיקרוקוסמוס התל אביבי זה משהו, ממנגל חמץ על מזבח המזגן?. אני לוחשת כי יש פחד לשחרר מילים חמות, זה עלול להמיס את הקטבים, אחר כך גם על זה יאשימו אותנו.
זהירות במקומה…:)
אהבתי
תודה, איריס.
אמיר,
לוגם מהמרחק טיפין, טיפין
כמו בנדקטין. טיפה אחת "מקפלת
את הממשי", מתגלגלת בושט במתיקות חריפה בין "אתה לאני", עוד טיפה
והאנדרלומסיה אחוזת בכנפיים, והשמיים עפים "בבנדוריה של הירח", מוזג עוד כוסית ועם "צפורני הלילה בבטני" מתענג על השירים היפים, לוגם טיפין טיפין, מברך ומודה על יין השירה הטוב הזה.
מוישלה היקר, תודה. לא חושב שמישהו מבין את שפת הסוד שלך עם כותרות השירים ותוכנם – לבאי בסוד בלבד :)!אבל אדרבא, כולם מוזמנים…
ציפורני הלילה בירח מקפלות לאט לאט את הבנדורייה לתוך הממשי…
אמיר, וזה הפענוח: למי שלא הבין את שפת הסוד של "המרחק בינינו", אגיד ברמז שהוא גם פשט, וכל אחד יעשה את הדרש בעצמו.קראו את "המרחק בינינו" במהרה בימינו
תודה, מוישלה. "המרחק בינינו במהרה בימינו" 🙂 –
אפילו הפשט הרמוז יצא לך בחרוז…
קודם כל מזל טוב!
מה זה "טוכארית"?
תודה רבה על הברכה, לבנה.
המחזור נקרא גם "שירי דם", ולהבין למה – לא קשה, לא?
הטוכארית היא שפה הודו-אירופית עתיקה, של העם הטוכארי – עם ממוצא איראני שפלש לסין וישב במאה ה-2 לפנה”ס בבקטרייה ההלניסטית.
החיבור המפורסם ביותר שנכתב בטוכארית הוא האפוס "שיר טאהירה" (שתורגם על ידי לעברית).
מנין לך טוכארית?
טוב, לא יכולתי להתאפק. אפוס ולא אפוס… קראי ב"מאחורי שיר טאהירה" ותביני את כוונתי –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2934&blogID=182
לצורך העניין למדתי קצת טוכארית (שפה הודו אירופית, שמסיבות שונות עוסקים בה בלימודי פילולוגיה ואם אתה כבר יודע את הבסיסיות – לא קשה). העליתי פה גם דוגמית מ"שיר טאהירה" בפוסט "חתונת נידאד" =
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3363&blogID=182
ועוד לפני האפוס עצמו, יש הקדמה על גלגולי ה"קשר הטוכארי" מן הסב לנכד, אמיר. והדרך שבה זה מתואר – מטבע מבהיק.
"האם אהבת אותי או הרגת אותי" –
שאלת השאלות בכל אהבה גדולה!
היי שחר, אתה לא בארצות הנופש?
"אהבת אותי או הרגת אותי" היא באמת שאלת השאלות.
אבל לא רק במובן הרגשי, החמור.
"אני מת" או "אני מתה" היא קריאת אהבים ידועה, ו-to die אצל שייקספיר קשישא זה "לגמור"…
טוב, ארחיבה עוד אח"כ.
תרחיב, תרחיב.
ולא רק משייקספיר.
אַמְנון אֲנִּי, חולֶה קִרְאוּ אֱלֵי תָמָר…
תָּבוא וְתַשְקֵנִי, אוּלַי תְּכַבֶּה אֵש / לִבִּי אֲשֶר בִּלָּה בְשָרִי אֲשֶר סָמָר.
"השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני…"
"לך התרועות, לך הזרים,
לך כל שלטי הגיבורים,
מה לי חיל אלף ומה רבבה?
לבבי מת מאהבה".
(נופש? שלטונות המנדט מעבידים אותי בפרך. מחירות לעבדות, אמיר. הושיעה נא).
איזה כיף איתכם כאן, רציתי רק לומר שאני נהנית מהקריאה של מה שנכתב כאן כמעט כמו מהשיר ומתה להגיב בדיוק כמו שאני מתה מזה שאני לא יכולה להגיב כרגע (לחץ של ילדים צודקים על מחשב פנוי ועל אמא פנויה) ,ואם אחיה עד שאוכל להגיב גם אני ,אשמח להגיד לכם כל מיני דברים שעולים בי פה.
זהו. גמרתי. לבינתיים.
:0)
שחר, איתך במאבקך הצודק…:)
היינו בכלל צריכים להתחיל מ"עזה כמוות אהבה".
יש משהו באהבה עזה שממס, מטלטל, כמעט מאיין את האני. האהבה, וגם התשוקה פורמות כל אחת בדרכה את גבולותיו של האני ומכניסות מישהו פנימה או אולי לוקחות את האני ופורשות אותו שם על פני העולם. זה אוניברסלי. גם היוונים קראו לארוס "מתיר האיברים" – כמו למוות, וסאפפו אומרת "דומני עוד מעט ואמות". שלא נדע. שכן נדע. מר-מתוק כפי שהיא אמרה, לא?
אמיר, בוודאי. ולראייה: "תשוקה מתירת אברים".
🙂
ואכן, עזה כמוות אהבה, אבל עם כל הכבוד לאהבה, הקדימה אותה התשוקה. זו עובדת חיים. התשוקה מפציעה ראשונה במקרא (כבר בפרק ג": "ואל אישך תשוקתך"), בטרם זורחת המילה אהבה.
ועוד לפני התשוקה עצמה עולה כפורחת המילה "תאווה" "כי תאווה הוא לעיניים".
ואין אהבה עדיין, כשאלוהים לוקח צלע מגוף האדם "ויבן…לאשה". הרי הנימוק היה: "לא טוב היות האדם לבדו" או "אעשה לו עזר כנגדו". קרי: הבדידות, העזרה. עוד אין אהבה. קודם יש תשוקה ותאווה, והן מתירות איברים.
ויתרה מכך: הפיתוי מייצר גירוש, סוג של מוות. והתאווה של קין (שישעה לו אלוהים) מייצרת מוות ממשי.
אז אולי בעצם עזה כמוות תשוקה?
אתה צודק, שחר. זכות הקדימה לתשוקה.
גם עץ הדעת, אם חושבים על עלי התאנה שלבשו אחר כך אדם וחוה, הניב תאנים כנראה ולא תפוחים (פרי זר), והתאנה היא סמל למיניות בכל אגן הים התיכון מימי קדם, באמונה העממית וגם בשירה. אפילו שמה בעברית קשור בזה (תַאֲנה = ייחום).
ככה במקרא וככה גם אצל היוונים. ארוס ואפרודיטה ממונים על התשוקה, לא על האהבה. הם פועלים כמו דיבוק או אל, כוח שמשתלט על האדם. האהבה לעומת זאת נתפסה כעניין אנושי לגמרי, ללא התערבות צד שלישי – אלוהי (או דמוני?)…
נ.ב. ובמובן זה וגם במובן "תאווה הוא לעיניים" . אפילו בריאת העולם אצל היוונים היא בין המשולש כאוס (חלל פעור), לילה ותשוקה (ארוס) שכמו אצל אפלטון ב"משתה" היא הכוח המניע את העולם כולו.
טוֹכארית — מה זה? בודאי מתכתב עם שירים מן הפורטוגזית.
הי סבינה, כן, אולי בעקבות ה"שירים מן הפורטוגזית". והציצי למעלה – הסברתי שם ללבנה באריכות בעניין הטוכארית.
אוי! כמה יפה. "נשימתך נוגעת בלחי", "שלהבתה שואגת באוזני", "בשקט, ממלא את פי בעולם"- זה מקסים.
הי יעל, שמח שפשוט הקסימו לך הנשימה והשלהבת.
הקריאות פה הלכו למרחקי הארוס והכאב (ולא שזה לא אפשרי).
זה אפשרי אמיר. אני מאמינה שכל אישה שקוראת כאן תתחבר לחוויה או להבנה של סוג מסויים של משהו אפל. בראשית התחברתי בעצמי למשהו אפל מתוך חיי ובקריאה מתוך היופי האישי שבי יכולתי לקריאה של היופי שחווה האישה שבשיר המשתמשת בדימויים חזקים אבל מתוך עוצמות של תשוקה ואש באופן מזוקק ונפלא.
כן, אני חושב שאולי זה כך. אבל טבעי וברור שנתחבר פה גם לכאב ולאפל שיש להם קיום בשיר. האוקסימורונים הרגשיים והפיזיים של "לסבול עונג" וגם "לכאוב אהבה" עובדים פה, נראה לי, שעות נוספות.
אופל, סבל וכאב מצטיירים באופן טבעי כמקומות לא טובים להיות בהם ולמרות זאת עצם זה שאנשים בוחרים לגעת בהם מוכיח שיש שם משהו שבהכלה נכונה הם נוגעים בהופכי שלהם, וזה מה שבעיניי קורה גם בשירים של פיונה ,שבאמת רק בקריאת אורך של יותר משיר אחד, ניתן לקלוט את זה ולמקם את זה כאפשרות לסוג החוויה הזו.
מסכים אתך, סיגל, ובכל זאת יש פה חידה לא קטנה. עונג וסבל נמצאים אולי על אותה סקאלה, אבל האם הכרחי הקונטרסט כדי לחוש את הטוב באופן חד? יש פה יותר מזה, אני חושב. האם אין ממש משיכה ובחירה בקוטב האחר?
לא. לא חושבת שהכרחי. אולי חשוב להכיר את החד וזו דרך להתוודעות, אולם לאחר מכן ניתן להמצא שם גם בלי שזה נמצא.
ואמיר, שאלת :"האם אין ממש משיכה ובחירה בקוטב האחר?" , אצטרך הסבר לשאלה על מנת לענות עליה.
זה כמו ששאלת קודם מה אני מדמה…
להבהיר את השאלה הוא לענות עליה. יש סבל שכרוך בתשוקה עצמה – המתח שרוצה לבטל את המרחק בין אהובים. את המתח הזה אפשר לבנות בהסתרה והפרדה (כמו רעלות, עזרת נשים וכד") או בחברות מתירניות יותר – בכאב (בחברות ללא מבנה משפחה בחוף השנהב, למשל, המין די אלים). ובאמצע אלתורים – ריבים והשלמה, תחפושות, גישוש על הסקאלה של עונג / כאב פיזי או רגשי, ומה לא.
שלא לדבר על זה שאנשים חתומי כאב/קרבה דווקא מהאנשים הקרובים ביותר, ההורים, מגיל צעיר מאוד.
ויש בהמשך לנ"ל ולא רק בתחום האינטימי גם יסודות של שעמום, סקרנות ורצון לשמור סיכונים, כדי שהמשחק יימשך. מורכב כמורכבות האדם כמעט.
ויש קריאת מילים שונה שמתארת מערכת שיכולה לנבוע ממילים בלבד-כשהמרחק שבינינו הוא גדול:
שיחת שיתוף. דרך מילותיה בשיר מספרת לנו על עולם אחר. העולם שלו.המילים שלו. מילות הריסון: "תשתקי" פיה הריק ממילים מתמלא במילותיו, טועם את עולמו,בשיניים, בלשון, בעצמות הלחיים.
סיגל, זה נכון, זה באמת יכול להיקרא גם כך, או בשילוב (אם נותנים משקל לעולם הדימויים שהיא בחרה לדבר בו), ומלים נושאות עוצמות רגש שלעיתים אינן פשוטות כלל.
"תשתקי" הוא מסר די פשוט, אבל ה"רסן" יכול באותה מידה גם להיות מורכב הרבה יותר. יש פה תמונה של הובלה (לאן אנחנו הולכים?)
זה נכון. הוא מוביל אותה לתוך עולמו והמילים שלו יבהירו לה לאן הוא הולך. מכיוון שפיה הופך להיות כלי הקיבול של מילותיו, לאן שהוא הולך היא בעצם הולכת ולכן "לאן אנו הולכים?"
אמיר, תמיד אפשר לקרוא שיר בפן העצוב שלו, אבל אני דווקא בוחרת את האופטימיות, כי לדעתי לשיר רב ערך יותר.
יעל, יפה שאת רואה את הצד המואר של השיר, ולא את האפל. אבל גם לאופל יש משיכה לפעמים, והוא תורם משהו לתשוקה, ואולי גם לאור שהיא מקרינה?
היי אמיר באינטאואיציה, ניראה לי שהיא ויונה וולך היו מסתדרות, יונה לא הלכה עכל כך רחוק, אבל יש בהן את החתרנות, המתבקשת בכתיבה כזאת, יש להן את הטוטאליות. בהרגשה אתה הבנת את יונה יותר מיונה, וגם פה, יש לי תחושה שאתה יכול להעצים אותה עם ההבנות שלך.
חג שמח טובה
אמיר , שיר מקסים. אהבתי מאוד.
הנה שורה שמאוד יפה בעיניי
הַאִם הָרַגְתָּ אוֹתִי
אוֹ אָהַבְתָּ אוֹתִי?
מעניין האם התרגום יפה מן המקור. עושה רושם ששניהם מעולים.
חג שמח
שושנה
שירת הגוף או הנפש הנולדת מן הגוף, מדבר אלי מאוד.
תודה אסתי. שמח ששמחת בדיבור הזה.
תודה, שוש. אין ספק שהשאלה הזאת – "האם אהבת אותי או הרגת אותי?" מטלטלת משהו בכולנו. גם שחר התעכב פה עליה. ענייני המוות שבאהבה ובתשוקה לא קלים, אבל לא תמיד רק שליליים, אני חושב: "לסבול עונג" הוא אמנות חיים, לא?
טובה, תודה, וכן, יש בזה משהו. אבל אין לדעת, אולי וולך דווקא הלכה יותר רחוק מסמפסון – לא עם המלים אלא עם החיים. טעות פטאלית לפעמים לנסות לממש הכל.
ווי חזק, ואירוטי, ורומנטי, וארסי ועצוב ביותר.
תודה, יעל. (ארסי עוד לא אמרו…!)
מכיוון שהמטבע המר-מבהיק לא מתבהר לי ,חשבתי על השפה המקורית ,ורציתי לשאול האם "מטבע" תורגם מ-coin או מ-token?
coin
טוב , אז לדעתי, יש אפשרות שמתחברת עם מטבע, וזאת שהיא זונה שמאוהבת בלקוח, או שהיא משחקת "משחק" וכותבת עליו שיר.
בכל אופן, המטבע לדעתי הוא המפתח ל"פיצוח" השיר. עדיין מנסה לחבר בין "עולמך" לבין "מטבע", מעניין עם אצליח.
וואוו…לאן הגעתי עכשיו עם הנסיון האחרון.
טוב,לא מגלה.:0)
זונה ולקוח, משחק בזונה ולקוח, או?
לא תגלי?
וואוו! מרתק
לדעתי,בהמשך לדימוי החנק הנוגע באופל של האירוטיקה ,כך גם ציפורני לילה נעוצות בבטן ,יכולות להגדיר תשוקה או רעב לא מסופק.
מסכים, סיגל. כאב מכל סוג – אבל גם תשוקה ורעב, ואולי זה בכלל לא בסתירה.
חושבת שכל אלו נמצאים ב"מרחק שבינינו", שמתי לב, שלמעשה כל כל מה בשיר נובע משם.