לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
זה למיזם המקסים של אומי שהציעה לכתוב מנקודת מבטה של כרית.
ניסיון ראשוני ביותר, בלי יומרות. מי שרוצה לשכתב אותו הלאה מוזמן.
נעתרתי כולי לראשך
ולשקע שנהיה בי
קראתי אהבה.
הייתה בינינו התאמה
מושלמת.
אבל רזה כל כך נהייתי שם,
במקום של האהבה שלך.
ואז התחלת לחבוט בי,
להטפיח אותי,
להניח אותי בצד ולקחת
אחרת.
איך זה מתלבש יפה לתוך השרוול של הדימוי שבחרת! וגם את ההטפחה לצורך התפחה אהבתי.
תודה!
ו"השרוול של הדימוי" זה גם דימוי מקסים.
גם לך תודה 🙂
אגב, שאלה לא לעניין: את מצליחה להיכנס לישרא הבוקר?
לא, קיבלתי איזו הודעת שגיאה.
חזר.
איייזה יופי! פשוט כך.
תודה אומי (גם על ההשראה).
השיר כתוב בצורה כל כך עדינה, שלא מרגישים עד כמה הוא כואב ועצוב.
תודה יעל, איזו עין רגישה יש לך…
אולי שורות הסיום צריכות להיות:
הפנית לי עורף
ולקחת אחרת.
🙂
זה קצת מבלבל אותי כי העורף שלו היה מופנה אליה גם כשהוא שכב עליה…
לי, כמה קשה… וחמוד.
כמה כרית יכולה לייצג אישה (ולהפך)?
עצם ההשוואה כבר אומרת כמעט הכל. הייתי מציע:
הייתה בינינו התאמה
מושלמת.
נעתרתי כולי
ולשקע ראשך בי
קראתי אהבה.
ההמשך קצת מתערפל לי (ובעצם אפשר היה להפסיק כאן) ואני מאבד את החוט. נגיד,
"אבל רזה כל כך נהייתי שם,
בשקע האהבה שלך".
ובכן, אני במתח לדעת למה, מה קרה בדיוק (בעולם האמיתי) אבל זה לא בא.
החבטות בכרית לא שופכות על זה אור. ונדמה לי שהדימוי והמדומה מתחילים להתווכח במקום להמשיך אנגז"ה (בעולם הכריות זה דווקא עוזר ולא צריך אחרת)
שלום אמיר, ותודה.
דווקא הדיבוריות או הפשטות של השורה "במקום של האהבה שלך" הייתה לי חשובה. "לשקע ראשך בי קראתי אהבה" – איזה יופי! תודה.
ובעניין ההתאמה המושלמת, הסדר חשוב, כי ההתאמה המושלמת (גם זה ביטוי אירוני) נוצרה בגלל השקע בכרית, כי היא התאימה את עצמה אליו. וזה גם מה שהתקלקל ביניהם (בתשובה לשאלתך על "העולם האמיתי").
תסכולה של כרית. כתוב אחלה.
אמא שלי לוקחת את הכרית שלה גם לחו"ל. זןהי נאמנות.
איזה אדם לא נקשר למי שמשאיר בו שקעים ושקערוריות?
מה אני אגיד לך מיכלי, בחיים אני הרעה: אחרי כמה זמן הכריות נהיות גבשושיות כאלה ומעצבנות, ואני טופחת ומתפיחה ומחליפה.
תודה איציק.
הי לי, הכרית שלך המשיכה להיחבט לי בראש.
אז במחשבה שניה אולי דרוש קישור: נעשה לי רזה מתחת לאהבתך – אז חבטת בי להתפיח אותי- וכשזה לא עזר (או לא סיפק) מצאת אחרת.
נעשה מלחמת כריות?
בעניין הקישור, אחשוב על זה – תודה!
הי לי, יפה. הייתי משנה פה ושם. מסכימה עם אמיר בנוגע ל"לשקע ראשך בי/קראתי אהבה" זה נשמע יותר מדויק לטעמי.
נדמה לי גם ש"להטפיח" צ"ל "להתפיח".
היי שירה,
נכון, זו שגיאה שהשארתי אותה כי הקונוטציה ל"טיפוח" מצאה חן בעיניי… ותודה
לי, זה ממש מהשרוול, שווה לב, שורה אחרונה להניח בצד, אני אוהבת סוף טוב
להתראות טובה
טובה היקרה, זה לא טוב עוד הרבה לפני השורה האחרונה… אבל אני בעד לשים את הסבל בשירים ואת הטוב בחיים :).
וואו, כמה אלגוריות יכולות להיות כאן.
כשאנחנו רזות וחטובות, יש "אהבה",
כשאנחנו תופחות, בגללם, הם כבר לא רוצים ומחפשים אחרת. פירוש אחד, "רזה" למדי.
והטיפוח-התפחה, רעיון אחר.
והשקע שיוצר החיבור בין לבין, שקע שהופך אותה "רזה יותר" במקום של האהבה, של החיבור, זה מעניין.
רזה יותר בכדי לפנות מקום לחיבור, זה חיובי, אבל יכול להיות גם פירוש שלילי של דלה יותר, ריקה יותר, נמעכת יותר, בשל החיבור הזה.
והמלה "אהבה", כמה שאנחנו משתמשים בה הרבה יותר מידי, בדרך כלל המקומות בהם אנחנו משתמשים בה, לא קשורים בכל למלה אהבה, אלא אולי יותר לתשוקה או לתלות.
נתת הרבה חומר למחשבה, וזה ארוג יפה בשיר בעיני.
תודה רונית, איזה כיף שכל המסרים עברו.
נורא יפה ונורא מכאיב כמובן.
תודה יעל על הפרגון התמידי 🙂
מקורי ויפה מאוד, אבל צריך קצת עריכה.
תודה!