זה רק נדמה שזה קורה משוררת וציירת
א.
"הכֶּלב מֵלָקֵק אֶת השְׂמִיכָה. בּמִטָה הסמוּכָה, צִפּוֹר
עַטוּפָה חֲלִיפָת פְלָנֶל אֲדוּמָה מִתְכָּוֶוצֶת
בַּחֹם שֶׁל הדְמָעוֹת.
אֲנִי סוֹפֶרֶת אֶת הגְנִיחוֹת שֶׁלָהּ.
יוֹם אֶחָד הצִיפָּוֹר הזוֹ תָשְׁחִיר,
תַעֲצוֹם אֶת עֵינֶיהָ
וְתָמוּת. חֵי-נָפְשִׁי, הטְרָגֶדְיָה שֶׁלָהּ.
בְּעֶצֶם,
מַה אֲנִי יוֹדַעַת.
הַדֶלֶת נִסְגֶרֶת. אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל הרִצְפָּה כְּבָר שָׁבוּעַ,
נוֹעֶצֶת בָּךְ אֶת עֵינָי, מסָלֶקֶת אוֹתָךְ מִמָחְשֲׁבוֹתָי,
מָקְשִׁיבָה לְדָסְטִי ספְּרִינְגְפִילְד שָׁרָה אֶת "טָחֲנוֹת הַרוּחַ שֶׁל מוֹחֵךְ".
מָשֶׁהוּ בַּפְּנִיָיה שֶׁלָךְ מַפְחִיד אוֹתִי. דוֹחֶה אוֹתִי. מוֹשֵׁך אוֹתִי.
נוֹגֵעַ לִי בַּלֵב. מֵסָבֵּךְ לִי אֶת עָצְמִי. עִזְבִי אוֹתִי כְּבָר. הַנִיחִי לִי.
בֵּכֵּנוּת: אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת המִכְתָבִים שֶׁלָךְ. וְגַם,
העוֹנֶג הָמָכְאִיב שֶׁלָךְ
לְהִתְיָשֵׁב בְּאֶיזֶה עוֹלָם,
לְהִתְמָכֵּר לְצִבְעֵי הקֶשֶׁת בְּעָנָן,
לָגַעַת עִם אֶצְבָּעוֹת פְּצוּעוֹת בְּ- מָה שֶׁבִּפְנִים
אֲבָל אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲתְ בְּעֶצֶם כּוֹתֶבֶת לְאֶיזוֹ
שֶׁאוֹתָה אֲתְ מדָמְייֶנֶת וְשֶׁאֵין לָה וְלִי
כִּמְעָט דָבַר מִן הַמשׁוּתָף.
וְזוֹ סִיבָּה נוֹסֶפֶת.
כָּךְ אוֹ כָּך, הסֵירוּב שֶׁלִי הוּא אֵיתָן וְחָמוּר:
אֲנִי מִצְטָעֶרֶת, אֲבָל אֲנִי מבָקֶשֶׁת
שֶׁלֹא תִכְתבִי לִי כָּךְ עוֹד.
שֶׁלָךְ, "
ב.
השֶׁמֶש זוֹרָחָת מֵעַל הדָם בַּמִכְתָבִים.
כָּמוֹנִי מַעֲצָמָה בָּלָה, ממָרֶרֶת אֵלָיךְ:
אַל תְגָלִי אוֹתָם. אַל תְגָלִי אוֹתָם.
אַל תְגָלִי אותָם לְעוֹלָמִים.
ג.
כָּל התְרִיסים מוגָפִים. אִילוּ יָדָעתְ עַד כָּמָה
הבְּדִידוּת הִיא עוֹלָם
לְלֹא נֶפֶש חַיַה.
ד.
לֹא אֶכְתוֹב לָך כָּך עוֹד. אֲנִי מבְטִיחָה לָךְ.
סִלְחִי לִי. אֲנִי מִצְטָעֶרֶת. אֲני כָֹּל-כָּך מִצְטָעֶרֶת.
סלְחִי לִי. לֹא אֶכְתוֹב לָךְ כָּך עוֹד.
אֲנִי מַבְטִיחָה לָךְ.
ה.
הֵרָמְתִי רֶגַע. עֲנָן גָלְמוּד שֶׁמִתְקָרֵב, כִּמְעָט שָׁבוּר,
תוֹלֶה בִּי אֶת עֵינָיו
ו.
אֲנִי שָׁטָה בַּסְפִינָה "אִיזָדוֹרָה הַיָפָה",
שָׁטָה עִם שָׂקִיות קֶרָח לקָרֵר רוּחוֹת רפָאִים דוֹהֲרוֹת בְּחדְרֵךְ,
עַל מִטָתֵךְ, מִתַחַת לסְדִינִים, בֵּין הכָּרִיוֹת, בַּאֲרוֹנוֹת, בַּמֵגֵרוֹת,
עַל השָׁטִיחַ, בֵּין פִּרחֵי הגרָנְיוּם,
שָׁטָה בְּלִבֵּךְ, עִם כָֹּל מָה שְטָהוֹר וְתָמִים וְכָּבִּיר
וְאֲהוּב בְּעֵינָייךְ, עִם המָבָּט בְּעֵינָייךְ, זָךְ פָּרוּעֲ קוֹדֵחַ,
מֵזִיעַ עַל שִׂפְתֵי חָבֵרְתֵךְ האֲהוּבָה,
עִם שְׂפָתָייךְ צוֹעָקוֹת בְּהָנָאָה עַל צַוָארָהּ,
עַל סָנטֵרָהּ,עַל כְּתֶפֶיהָּ, עַל בִּטְנָהּ, בִּרכֶּיהָּ, יְרֶכֶיהָּ
קָרְסוּלֶיהָּ, עַל גַבָּהּ
ז.
נִזְכָּרְתִי בַּאָחֵרוֹת, "הפַנְטָסְטִיוֹת" שֶׁלָךְ,
וְכוּלָן מכָתְרוֹת אוֹתָךְ בעוֹצְמָה,
מֵחָלְקוֹת אוֹתָךְ בְּינֶיהֶן, מָעֲנִיקוֹת לָךְ אֶת
אָרְבָּעַת רוּחוֹת השָׁמַיִם
ח.
לְכָֹל אַחַת יֵשׁ ארְבָּעָת רוּחוֹת השָׁמַיִם שֶׁלָהּ, אֲנִי מהָרְהֶרֶת,
וְיָדִי מצָיֶרֶת יָם-שֶׁל-אֲנָשִׁים שֶׁנִרְדמוּ עַל סָפְסָלִים, אֶקְסְטָאזָה, עֶרְגָה
ט.
כָּמוֹנִי מִתְרוֹעַעֲת עכְשָׁיו עִם עֲדַת חתוּלִים יְרֻקָה,
מִתְרוֹצֶצֶת מרֵחוֹב לְרֵחוֹב, מִצְטוֹפֶפֶת בַּאֲוִיר,
נֶהֶפֶכֶת לְגֶשֶׁם, זוֹרֶמֶת בַּגְבָהִים, בַּטָל, בַּאָבָנִים,
בַּשְׁלוּלִיוֹת, עוֹבֶרֶת לְצַד השֵׁנִי,
בֵּין מִכְתָבִים שֶׁנִכְתְבוּ בִּטְרָאנְס בְּשָׁלושׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר,
נִגְמֶרֶת בְּלֵב הרֵי-גָעָשׁ שֶׁל דְמָעוֹת עַד לֵב השָׁמָיִם,
מִתְחַנֶנֶת לדוּ-שִׂיחַ
י.
עֲנִי לִי. עֲנִי לִי. עֲנִי לִי. עַנִי לִי. עֲנִי לִי.
אֵין מִי שׁיָכוֹל לְהָגִיד שֶׁאֲנִי לֹא מאוּזֶנֶת. אֵין מִי שֶיָכוֹל
לְהגִיד שֶׁאֲנִי לֹא הֶגְיוֹנִית. שֶׁאֲנִי מדָמְיֶנֶת. שֶׁאֲנִי בּוֹדָה דְבָרִים.
אֵיךְ אֶפְשָׁר. אֵיךְ אֲתְ יְכוֹלָה
יא.
תָבִינִי: גוֹרָלִי וְחַיַי מוּנָחִים בְּיָדָיךְ מִדֵי רֶגַע בְּרֶגָע, עוֹרְגִים
לְחִיבָּה.
יב.
שָׁלֹש לִפְנוֹת בֹּקֶר. פֹּה ושָׁם עוֹד מאָבֶּדֶת אֶת שִׁיוּי מִשְׁקָלָהּ צִפּוֹר יְרוּיָה.
אֲנִי שָׁטָה עַל הָסָדִין הקָר, בֵּין יְלָלוֹת הַעָשָׂבִים, בַּעֲרָפֶל שֶׁל הַלָיְלָה,
יג.
שָׁטָה בְּמַעֲרְבֹּלֶת- הָזָיוֹת שֶׁל כֹּל מִינֵי כֹלֵירוֹת, חוּלִיגנִים,
סוֹטִים סִידְרָתִיִם, שָׁטָה בַּחָצֵרוֹת אֲחוֹרִיוֹת שֶׁל רוֹחָה"לֶה
וְלֶאָה"לֶה וְרִבְקָה, לְבוּשוֹת גוּפִיוֹת לְבָנוֹת, שֶׁכָֹּל הַלָיְלָה
לִיקֵקוּ תַ"זוֹהָמָה שֶׁל כָֹּל-מִינֵי חָזִירִים הַמוֹנִיִים
וְשָׁמְרוּ אֱמוּנִים זוֹ לזוֹ
כָֹּל הַלָיְלָה
יד.
החֲלוֹם החוֹזֵר שֶׁלִי, שֶׁאֲנִי נִיצֶבֶת בְּקֶרֶן רחוֹב לִמְכּוֹר
מגאזִינִים שֶׁל "לאִשָׁה", קְלָפִים וְתשְׁמִישֵׁי קְדֻשָׁה,
וְאֲתְ בָּאָה
"החֲלוֹם החוֹזֵר שֶׁלָךְ, שֶׁאֲתְ עָפָה, וְאֲתְ רוֹאָה הכָֹּל" נִזְכָּרְתִי בְּשׁוּרָה
מִתוֹךְ סִפְרֵךְ "החוּלִיגָאנִים" שֶׁיָצָא לָאוֹר
טו.
אֲנִי אוֹהֶבֶת סכָּנָת נפָשׁוֹת. מֶאֹד. לִשְׂחוֹת בְּסוּפָת רעָמִים,
לַחְתוֹר בְּיָדָי בּמְצוּלוֹת יָם גוֹעֵשׁ בְּאִישׁוֹן לָיְלָה,
לְהִסְתָכֵּל בְּגַל סוֹעֵר, לִרְקוֹם עָלָיו אֶת מָגָעֵךְ
טז.
אִילוּ יָכוֹלְתִי לְהָגִיד לָךְ דְבָרִים שֶׁלעוֹלָם לֹא אָגִיד
כתוב להפליא, חדוה. כתוב בדם.
חזק. מטריד. כתוב פוצע.
אלוהים ישמור.
השיר הזה זיעזע את הקירות אצלי.
לא יכולתי להפסיק לקרוא שוב ושוב, לפי הסדר ולא לפי, טוב שיש שירה בעולם שאחרת לא היה נכתב כאן מה שנכתב
חדוה, תופסים אותך בקרביים ולא מרפים. תודה!
אוח.
כל העירום הזה, כל הכאב, כל השירה הגדולה שלך שנכתבת בתנועות קטנות, בבדידות, בחושך.את משוררת מפעימת לב.
קראתי. נותרתי ללא מילים.
השירים שלך שקראתי אותם ואהבתי לפני שגיליתי שאת כותבת בבלוג בננות , ועשכשיו אני מרגישה , איזה יופי שיש לי מן גישה כזאת לשירים שלך, באמצע היום לפתוח אינטרנט , בשעת חופש ,חום אוגוסט וילדים גודשים את הבית וצובעים בלק לצפרניים בובות ולי לא אכפת כי אני חזק בתוכו, תודה.
"" הדלת נסגרת. אני יושבת על הרצפה כבר שבוע""…וכו
מי עוד יכול לכתוב ולהרגיש כמוך!
חדוה- אני גאה בך!
עוצר נשימה ומאיץ דופק בעת ובעונה אחת.