רן יגיל סופר ועורך

ערן צלגוב, חמישה שירים חדשים     ישו נופל מהעץ פעם ראשונה   א. בְּגִיל 3 וָחֵצִי נָפַל מֵהָעֵץ, כְּכָל הַנִּרְאֶה עֵץ תְּאֵנָה. אִמּוֹ נִגְּשָׁה בִּדְאָגָה וּבְעֵינֶיהָ הַדְּמָעוֹת כְּמוֹ יוֹדְעוֹת וְנִשְׁמָרוֹת לְשָׁעָה יָפָה מִזּוֹ. אַחַר כָּךְ תְּסַפֵּר לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה לִשְׁמֹעַ אֵיךְ שָׁמְעָה תַּרְנְגוֹל קוֹרֵא וְיֶלֶד קָטָן בּוֹכֶה, לָרוּחַ. בִּמְיֻמָּנוּת שֶׁמְּגַלָּה אֶת צְעָדֶיהָ לָרִאשׁוֹנָה הוּא מַצְבִּיעַ עַל הַפֶּצַע בַּבָּשָׂר. אִמּוֹ ...

רן יגיל הכול שפיט קומה מינוס שש, חניון, 22:50   כשיצאתי החוצה מבית הקולנוע, הייתי כבר יותר רגוע. חשבון נפש של ממש לא נעשה. הרי בלי משקפיים לא יכולתי לראות דבר, דנתי ביני לביני באובססיביות חסרת טעם, עד שפשוט נפלה עליי שינה שהופרעה עם הדלקת האור באולם. ירדתי במעלית מהקניון לחניון. כשהגעתי למטה, לקומה מינוס שש, דלת המעלית נפתחה אט ...

חיים שטנגר, עשרה שירים מתוך ספר חדש: "שירים מן המרחב המוגן"     מֵהַמָּקוֹם   מֵהַמָּקוֹם שֶׁלֹּא תּוּכַל עוֹד עַיִן לְמַרְאוֹת הַהֶרֶג מֵהַשָּׁלָב שֶׁלֹּא תִּשָּׂא עוֹד אֹזֶן צְלִילֵי צַעֲקוֹת כְּאֵב מֵהַסֶּדֶק נִסְדַּק בָּעֳבִי חוֹמַת הָאֲדִישׁוּת, פִּתְאֹם נִסְדֶּקֶת, יִצְמְחוּ פְּרָחִים לְכַסּוֹת עַל הַכֹּל – עַל מָה לֹא יֵאָמֵר, עַל מָה לא נֶאֱמַר, עוֹד – לְעוֹלָם.     עֻבְדּוֹת   בַּכֹּחַ שֶׁפָּרַץ ...

הסיפור הזה נכתב עלינו – על "עובדות מהדמיון" של גליה אבן-חן (הוצאת "ספרא" ו"בית אוצר", 2014; עורך: חיים נגיד)   מאת: צדוק עלון   הַסִּפּוּר הַזֶּה נִכְתַּב עָלַי // הַסּוֹפֵר הַזֶּה מַכִּיר אוֹתִי // הוא הֵצִיץ בַּחֲלוֹמוֹתַי // הַגִּבּוֹרָה שָׁם רָכְשָׁה קוּפְסָאוֹת גַּפְרוּרִים / כְּדֵי לְהָאִיר מְעַט / לַאֲנָשִים שֶׁלֹא מוֹצְאִים / וְהַבִּלְבּוּל שֶׁלָּהּ וְחֹסֶר הַדֵּעָה / הוּא מַכִּיר אוֹתִי ...

פואמה על עליבות הזִקנה – שיר, מאמר וספר חדש מאת יצחק מלר     ק. קוואפיס: כל השירים; 1891־1933; תרגום, מבוא והערות: יורם ברונובסקי;  הוצאת כרמל, ירושלים (1993)            תשוקות (עמ' 39)    לְגוּפוֹת הַמֵּתִים הַיָּפוֹת שֶׁלֹּא יָדְעוּ זִקְנָה,  שֶׁנִּסְגְּרוּ, תּוֹךְ בֶּכִי, בְּמָאוּזוֹלֵאוֹם נֶהְדָּר,  וְרָדִים לִמְרַאֲשׁוֹתֵיהֶם, פִּרְחֵי יַסְמִין לְמַרְגְּלוֹת-  נִמְשָׁלוֹת הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁחָלְפוּ בְּלִי תַּקָּנָה  מִבְּלִי דַּעַת גַּם עֹנֶג שֶׁל לַיְלָה ...

"הגמל היה צעיר ויפה כרוח במדבר, הוא שכב מקופל כולו בתוך עצמו. רגליו מכונסות לחזהו, וראשו מוטל בעשב. לא ראיתי כל כתמי דם. זה היה מאכזב במקצת. רק עיניו פעורות היו במין אימה שבידיעת המוות הפתאומית. הן הבריקו באור קר מאוד. השמיִם הגדולים נשתקפו בהן, והצברים הירוקים, והאופק, ובתיו הלבנים, והג'יפּ, ושני אנשיו השותקים". (דן בן אמוץ) להמשך קריאה באתר ...

פרק מתוך הרומן: "גפרור, מישהו שיחבק אותי…", הרואה אור בימים אלה, במלאות 42 שנה למלחמת יום הכיפורים:   משה גל    "שיבואו וישאלו אותי ואת אנדי מה פשר התופעה האיומה הזאת הלם קרב, אנחנו כבר נסביר להם", הפתיע אותם פתאום נדב במשפט המוזר שזרק לחלל האוויר ושהביא לשתיקה מעיקה בחדר. ידעו שנפצע במלחמה, פציעה שהוגדרה בינונית. שעד לא מזמן צלע ...

על כבוד אחרון בהחלט:   הו! כמה שהתקשורת הישראלית אוהבת את עצמה, בחייה ובמותה.   מוטי קירשנבאום נפטר לבית עולמו. מיָד הוצאו כל תוכניותיו מן המגירות, ויש כאלה בלי עין הרע, והתקשורת חגגה: מהדורות חדשות, ראיונות, דברי קילוסין עד אין גֶּמֶר.   יצחק אוורבוך-אורפז, הסופר האהוב עליי מת. קול דממה דקה. פה ושם אִזכּורים, איזו כתבה קצרה וצייקנית לצאת ידי ...

רן יגיל הכול שפיט קומה ראשונה, בית קפה, 19.25   אחרי שהנחנו זה מול זה את הניידים על השולחן כמי ששלפו נשקים לקראת דו- קרב, הזמנו פיסת עוגת טריקולד ענקית עם שני מזלגונים ושני הפוכים גדולים בכוסות זכוכית. המלצרית התרחקה והוא פתח במתקפה ישירה עליי. "אתה לא היית צריך לעשות את זה," הוא התנשף קצת ותקע את עיניו הממושקפות ברצפה ...

כאשר צלצלתי לפרופ' גבריאל מוקד לשוחח איתו על מות הסופר האהוב על שנינו יצחק אוורבוך-אורפז, בתום השיחה הוא אמר לי כך: "אם אתה מפרסם משהו משלי עליו בבלוג הספרותי שלך, אנא כתוב: 'גבריאל מוקד מתאבּל על מותו של יצחק אורפז, אחד הפרוזאיקונים העבריים הגדולים בכל הדורות'".   הרשימה המקורית, שלא שונתה כאן ומופיעה כלשונה, פורסמה ב"ידיעות אחרונות" ב-1972 ואחר כך ...